ראגבי: יושבים בפרונט

בווילס, הנסיכות הגדולה בעולם, יש רק 3 מיליון תושבים, אך נדמה שהם מבינים משהו שהאנגלים עדין לא הבינו: הם הרבה יותר טובים בראגבי מאשר בכדורגל. אומנם הכוכב הגדול, גאבין הנסון, פצוע כבר תשעה חודשים והספיק לאבד 20 ק"ג ממשקלו, ושני רכזי החלוצים (Scrum Half-Backs) המובילים, דווין פיל ומייק פיליפס, מחוץ לסגל גם כן, אבל הסקראם הוולשי הוא כנראה החזק ביבשת (במיוחד עכשיו, כשפיל ויקרי האנגלי פצוע), ואליו מתוסף קו אחורי מלא בצעירים שירצו להוכיח את עצמם תחת הנהגתו של הסקורר הותיק שיין וויליאמס. אל תתפלאו אם השדים האדומים ישחזרו את הזכיה מלפני שנתיים.

גתין ג'נקינס – במשקל 118 ק"ג, ג'נקינס בן ה-29 שכבר הופיע 72 פעמים במדי הנבחרת, הוא שחקן ציר (Prop) מושלם. חזק באותה המידה בכל חלקי גופו ובניגוד לרוב שחקני הציר משחק ברמה שוה בשני צדי הסקראם. באופן מפתיע, הוא גם מהיר מאוד. ביוני האחרון סגן הקפטן ושותפיו לשורה הקדמית של הסקראם הוולשי – אדם ג'ונס ומאתיו ריס – הרכיבו גם את השורה הקדמית של "אריות בריטניה ואירלנד" – הנבחרת המשולבת של מדינות האיים הבריטיים.

ריאן ג'ונס – הקפטן השוקל 112 ק"ג מסוגל לשחק בשלוש עמדות "החלוצים החופשיים", אך צפוי לשחק כמספר 8 – עמדה שאיש ממשוררי בריטניה לא הצליח למצוא לה שם באנגלית, מונה לתפקיד לפני שנתיים בדיוק ומיד הוביל את נבחרתו ל"גראנד סלאם" – ניצחון על כל האחרות בטורניר שש האומות, וכמובן לזכיה.

ג'יימס הוק – ההבטחה הגדולה של הראגבי הוולשי והעולמי. הטאלנט בן ה-24 משחק כרכז רץ (Flying Half-Back) וב-37 הופעותיו במדי הנבחרת הספיק כבר לצבור עבורה 209 נקודות, רובן כמובן מבעיטות המרה ועונשין, תחום בו הוא נחשב מהטובים בעולם. ההטעיות שלו הן סיוט לכל הגנה, והוא יודע גם לתקל כשצריך. רץ מהר מאוד ומשחק גם בנבחרת השביעיות של ווילס.

שיין וויליאמס – למרות שמאות שעות שוודאי בילה בהרמת משקולות הביאו אותו רק למשקל סביר של 80 ק"ג, אי אפשר שלא לשים אליו לב. שחקני כנף מסוגו של וויליאמס הולכים ומתמעטים ברמות הגבוהות: הרבה יותר קל למצוא שחקן כמו ג'ו רוקוסוקו מניו זילנד (או כמו מישה אלי מהפועל אשקלון), שפשוט דורס את כל מה שנקרה בדרכו. הזריזות וראית המשחק של וויליאמס הופכות אותו לאחד השחקנים המלהיבים בעולם. למרות שיחגוג 33 במהלך הטורניר, לפני חודשיים הראה שכוחו עדיין במותניו עם צמד טריים, השני שבהם היה ה-50 שלו בנבחרת, מול ארגנטינה החזקה. אם לא יהיה במיטבו, הוולשים יצטרכו לקוות שליי האף-פני הצעיר שווה יותר מכפי ששמו מרמז.