הנה החדשות הבולטות מהשבוע האחרון: ג'וש מקדניאלס מחריב את דנבר ושולח את מייק נולאן, אחד ממתאמי ההגנה הטובים בליגה, למיאמי, ליין קיפין שוב עושה בושות, אל דייויס מראיין למשרות עוזר המאמן באוקלנד לפני שפיטר את המאמן המכהן, דאלאס וסן דייגו האריכו חוזים למאמנים שזה עתה הודחו מהפלייאוף, ולא בפעם הראשונה, בעיקר בגלל אימון שמרני וגרוע. כמה מהחדשות הללו קשורות לגמרי החטיבות שיתקיימו ביום ראשון? אף לא אחת, כאילו כדי להזכיר לנו שארבע הקבוצות שיבחרו אחרונות בסיבוב הראשון של הדראפט הקרוב מתעלות על ים של בינוניות. כאילו כדי להסביר כמה הן ראויות להיות במעמד הזה.
ולא, לא שכחנו, חלילה, את הסיפור המוזר של השבוע - סאגת מינוי המאמן של בפאלו. כל בן אדם ראוי להזדמנות שניה, שלישית ואפילו שמינית אם לא רצח או גנב, ואם בבילס חושבים שצ'אן גיילי הוא המאמן המתאים בשבילם - סו בי איט. לגיילי יש היסטוריה ארוכה של כשלונות ב-NFL ובמכללות, ובסך הכל הוא בוודאי לא הדבר הטוב ביותר שהיה בשוק. אבל גם דיק ג'אורון, זה שפוטר מבפאלו במהלך העונה, היה אחראי לעונת 3:13 פנטסטית של שיקגו ב-2001. לא תמיד אפשר לדעת.
כך שמה שעצוב בעניין של גיילי הוא לא המינוי, אלה ההשלכות. בפאלו ניסתה כל מני שמות בשוק, כולם סירבו. חלק אפילו לא הגיעו להתראיין. סביר להניח שאף אחד במשרדי ההנהלה לא העלה את השם של גיילי לאחר המחזור ה-17, איש לא חלם שם שבכך יסתפקו הבילס. המינוי הזה הוא שידוך של אין ברירה לשני הצדדים, זיווג די מיוחד כשמדובר ב-NFL. בהתחשב בעובדה שגם על העגלה של אוקלנד אין יותר מדי קופצים, לא נותר אלא לקבוע שהימים שבהם משרת מאמן ראשי ב-NFL לא הייתה מותנית במקום העבודה עברו מן העולם. זה מה שתדמית גרועה של שנים יכולה לעשות לך.
אבל עם כל הכבוד, ביום ראשון יש לנו שני משחקים, ועוד כמה נקודות שהייתי שמח להתעכב עליהן. זאב אברהמי ציין בטור הסיכום את השורה הסטטיסטית של לדניאן טומלינסון במשחק מול הג'טס - 12 נשיאות, 24 יארד, שני יארדים לנשיאה. הממוצע של דארן ספרולס - שלוש נשיאות ל-33 יארד, 11 יארד לנשיאה. בצד של הג'טס נשא שון גרין את הכדור 23 פעמים ל-128 יארד, כולל ריצה של 53 יארד לטאצ'דאון. תומאס ג'ונס החזיק בכדור 14 פעמים ל-41 יארד.
תומאס ג'ונס, למי שלא זוכר, סיים את העונה שלישי בין הרצים, עם 1,402 יארד. ובכל זאת, הוא קיבל פחות נשיאות והיה פחות אפקטיבי. כולם דיברו על ההגנה (המדהימה כשלעצמה) של הג'טס, אבל זה היה ההבדל הגדול במשחק - השימוש ברצים. בניגוד לנורב טרנר השמרן, שלא הרוויח שום דבר מטומלינסון ועדיין המשיך להשתמש בו שוב ושוב, רקס ריאן הטיל את יהבו על הרץ החם בין השניים.
אופס, סליחה, לא רקס ריאן, או לפחות לא רק רקס ריאן. לכל אורך העונה הושמץ מתאם ההתקפה בריאן שוטנהיימר קשות, לעתים קרובות בצדק. ניו יורק היא קבוצת הריצה הטובה בליגה, מונהגת על ידי קוורטרבק רוקי. שוטנהיימר לא תמיד הפנים את זה ונתן למארק סאנצ'ז לזרוק. זה עלה לסילונים בלא מעט משחקים. כשהגיע הפלייאוף, שוטנהיימר ידע לעשות את הסוויץ' וללכת על ההימור הבטוח - לסחוב את ההגנות ולאכול שעון על הקרקע, לתת לסאנצ'ז לזרוק רק כשחייבים. את התמורה המלאה הוא קיבל בסן דייגו - סאנצ'ז צבר ביטחון ככל שהתקדם המשחק, ומסר את הכדור ששינה את כובד ההתמודדות לידיים של דסטין קלר. באופן אירוני למדי, שוטנהיימר הבן ניצח ביום ראשון קבוצה שנבנתה, שיחקה והתנהגה כמו קבוצת פלייאוף של שוטנהיימר האב.
בקטנה
- הנה כמה דברים שעליהם חשבתי במהלך השבוע שעבר, חלק מהם עלו על הכתב וחלק לא: הסיינטס והווייקינגס הגיעו לשיא בזמן הלא נכון של העונה ויעופו מיד, לריברס והצ'ארג'רס יש יותר מדי נשקים נגד הגנת הג'טס, לברט פארב אין דלק במיכל והוא יחריב את מינסוטה, לאריזונה יש הגנה יותר טובה מזו שראינו נגד גרין ביי, דאלאס היא הקבוצה הטובה ביותר בפלייאוף והיא גם זו שתיקח את הסופרבול (כן, אני יודע, אוהדי הקאובויס, אתם מוקירים אותי על הניחוס הזה). הרבה כובעים מטוגנים כבר יש על השולחן, ועכשיו השאלה היא אם יהיה גם קינוח. בעוד שבועיים וחצי תקבלו תשובה לעניין הזה, כי אני מכין בשבילו את המתכון. תרשו לי, אולי בפעם האחרונה העונה, להמר - המנצחת בגמר ה-AFC תהיה זו שתיקח את הסופרבול. בתיאבון לי.
- האם הגיע הזמן של רג'י בוש? האם זו הנקודה שבה הוא יהפוך מעוד בורג למסמר החשוב ביותר בהתקפת הסיינטס? אם לשפוט לפי המשחק נגד אריזונה, התשובה היא כן. ועדיין, זה רק משחק אחד. ההגנה של מינסוטה הרבה פחות מופקרת מזו של הקרדינלס.
- ברט פארב. כן, ההוא מהרשימה מקודם. הרבה דברים אפשר לומר עליו, אבל האיש באמת אוהב פוטבול. וכשאתה באמת אוהב משהו ויש לך גם כישרון לעשות אותו, אתה יכול להגשים הרבה חלומות. כמו, למשל, להגיע בגיל 40 בסופרבול.
- רק שלפני כן הוא יצטרך לעבור בסופרדום, שמזמן כבר לא נכנס לאמוק כמו זה שאחז בו בשבת שחלפה. ממש לא יהיה איזי בביג איזי.
- אני לא מהמר על זהות המנצחת בין הקולטס לג'טס, פשוט משום שהבנתי שזו טעות להמר נגד הג'טס בפלייאוף הזה, אבל גם מכיוון שאני יודע שזו תמיד טעות להמר נגד פייטון מאנינג.
- המדינה של פייר גארסון נחרבה, ולאורך שבוע שלם, כשהקבוצה שלו התרכזה בהכנות למשחק מול בולטימור, הוא התעסק בחיפוש טלפוני של ניצולים מהאסון בהאיטי. ביום ראשון גארסון רץ אחרי אד ריד והפשיט ממנו כדור שהיה מחזיר את הרייבנס למשחק. כנראה שנכונה האמרה ההיא, על כך שאת הצרות משאירים מחוץ למגרש.
- אם כבר בולטימור, היא בטח הקבוצה הכי מטומטמת בהיסטוריה של הליגה. חייב להיות איזשהו שיא כזה.
עוד בוואלה!
