ברגע האחרון

שני הדברים הכי מרשימים במשחק הכמעט מושלם שקורט וורנר שיחק בשבוע שעבר: הוא עשה את זה בלי אחד משני הרסיברים הכי טובים שלו (אנקואן בולדין) ונגד ההגנה הכי טובה ב-NFC. אני חושב שלוורנר יש יכולות כמעט ביוניות בכל מה שקשור לקריאת המצב תוך שלוש שניות ולהחליט לאיפה הוא זורק. בשבוע שעבר מגני הפינה של גרין ביי לקחו ממנו את המסירה הארוכה בצידי המגרש, ווורנר תפר את האמצע בעיקר עם ברסטון. אני חושב שג'ונתן וילמה יכול לקחת את גלגל ההצלה של וורנר. זה חשוב ברמה האמוציונלית. גרין ביי לקחה מוורנר את הנקודות החזקות שלו והוא תפר מסירות של חמישה-שישה יארד שהפכו לארבעים יארד.

כמובן שההתמודדות העיקרית של וורנר תהיה נגד ההתקפה של ניו אורלינס. נראה לי שלשון פייטון די נמאס לשמוע שנגמרו לו הרעיונות ההתקפיים, ככה שאני מצפה לזיקוקים בהתקפה (כולל רג'י בוש, בעיקר בקבוצות המיוחדות ובמסירות ה"סקרין". הוא נטל גדול מדי בהגנה נגד בליצים של היריב בשביל להיות דומיננטי כרץ אחורי), ולמשחק תפיסות דומיננטי של ג'רמי שוקי, בעיקר בפתיחת המשחק. לאריזונה יש יתרון מנטלי כי היא באה עם מומנטום חיובי, והיא כבר הוכיחה לעצמה בשנה שעברה שהיא יכולה לנצח בפלייאוף במגרש עוין. אני חושב שהרעש מהקהל ישפיע על וורנר, אבל לא ימנע ממנו לשים שלושים ומשהו נקודות על הלוח.

אבל לדעתי משחק כזה (אולי הסממן הכי בולט לדריסת הרגל של התקפת ה"ספרד" ב-NFL), בדיוק כמו בשבוע שעבר, הוא משחק שמוכרע באיבודי כדור. רנדל גיי וג'בארי גריר חוזרים לקו ההגנה האחורי של ניו אורלינס וזו הגנה שכבר הוכיחה שהיא יכולה להיות דומיננטית. דרו בריס ממשיך לשלוט בקבוצות שמעמידות בפניו אתגר. ניו אורלינס 41:45.

ההתקפה של בולטימור היא התקפה פרימיטיבית, ארכיאולוגית. אני חושב שמאמן ההתקפה קורא את תרגילי ההתקפה מתוך חרס מערתי עם כתב קדמונים: בולטימור שמה שמונה אנשים על קו ההתנגשות, נותנת את הכדור לאחד משלושת הרצים האחוריים שלה ומאתגרת את היריב לעצור את הריצה. בשבוע שעבר בולטימור ביצעה 52 ניסיונות ריצה ורק עשרה ניסיונות מסירה. אני לא רואה את היחס הזה משתנה, בעיקר לא נגד הגנה שמצטיינת מול המסירה ומתפרקת מול הריצה (אינדיאנפוליס אפשרה לקבוצות היריבות לצבור יותר מאלפיים יארדים על הקרקע במהלך העונה הרגילה).

לדעתי בולטימור תשלוט בשעון, וכשפלאקו יצטרך למסור, הוא לא ישים על הלוח סטטיסטיקה מעליבה כמו בשבוע שעבר. המשחק באצטדיון מקורה הוא דווקא יתרון לקוורטרבק כמו פלאקו משום שתנאי מזג האוויר לא ישפיעו עליו. הרייבנס גם עולים עם מוטיבים של מיני נקמות: הם לא ניצחו את אינדינאפוליס מאז 2001, הם הפסידו השנה רק בגלל מסירה לא אחראית של פלאקו שלוש דקות לפני הסיום, על קו 13 היארד של הקולטס. ב-2006, כשההגנה של בולטימור נתנה את אחת העונות המרגשות ביותר שהגנה יכולה לתת, מאנינג בא לבולטימור הקפואה ותפר את הרייבנס במשחק מסירות כמעט מושלם. אני מאמין שיש גם משקל להיסטוריה היותר עתיקה בין הקבוצות.

האם כל הדברים שכתבתי למעלה אמורים לעניין את פייטון מאנינג? אינדיאנפוליס החזיקה בכדור 14:53 דקות בלבד נגד מיאמי מוקדם יותר העונה ועדיין מאנינג מצא דרך לנצח. בולטימור אמנם הגבילה אותו במשחק בין הקבוצות בעונה הרגילה, אבל מאנינג שוב מצא דרך לנצח. למאנינג יש דרך להוציא את ההגנה של בולטימור מהכלים, להציג אותה עירומה, פגיעה. מין נחש הפוך שעוקץ ומוציא מהקורבן שלו את הארס. זהו מאנינג ובגלל זה הוא הולך לגמור את הקריירה שלו כקוורטרבק הגדול ביותר של העונה הרגילה.

אבל ההגנה של בולטימור הפסיקה להיות מרגשת. היא לא מבצעת מהלכים ענקיים, אבל היא עושה את מה שהיא צריכה. אני חושב שאם בולטימור לא תירה לעצמה ברגל (עם עבירות מטופשות על התופסים או בפאולים לא ספורטיביים), היא תגיע למאנינג ותנענע אותו בדיוק כפי שעשתה לבריידי. פייר גארסון לא יהיה במשחק (גארסון, שנולד בהאיטי, היה עסוק במהלך השבוע בחיפוש אחר אותות חיים מקרובים) ולכן בולטימור תתרכז בלעצור את רג'י וויין ובעיקר את דאלאס קלארק ולהרביץ להם אחרי התפיסה בצורה כזאת שייצא להם החשק לתפוס עוד כדור. ניו אינגלנד, פיטסבורג וסן דייגו הראו איך צריך לעשות את זה ולהגנה של של בולטימור יש את הכלים והמאצ'ואיזם לחקות אותן. זה ג'ו פלאקו שצריך ללכת בדרך של בריידי, רות'לסברגר וריברס. אשתקד, בשנה הראשונה שלו בליגה, פלאקו ניצח שני משחקי פלייאוף, האחרון בחוץ נגד הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר בעונה הרגילה (טנסי). מאנינג הוא לא קרי קולינס, אבל יש לו היסטוריה רעה מאוד במשחקים ראשונים בפלייאוף. בולטימור 17:19.

כשנסתכל על סוף השבוע הנהדר הזה במראה האחורית, יש מצב שזה יהיה המשחק האיכותי ביותר מבין הארבעה. לשתי הקבוצות יש קוורטרבק דומיננטי, הגנת מסירה פחד אלוהים, קו התקפה שיכול להיות גן עדן או גיהינום, ורצים אחוריים שיכולים להוציא לך את החשק לחיות (אדריאן פיטרסון במיניסוטה, מפלצת תלת ראשית בראשות פליקס ג'ונס בדאלאס). אנתוני ספנסר ודמרקוס וור יאלצו את פארב להתעקש על פיטרסון או למסור מסירות מהירות וקצרות. אם פיטרסון יצליח לייצר יארדים, פארב יוכל להתחיל לשחרר בומבות. ההגנה של מינסוטה בקו ההתנגשות היא הטובה בליגה (יותר הפלות קוורטרבק מכל קבוצה אחרת), אבל הפציעה של אי.ג'יי הנדרסון, הליינבקר המרכזי, יכולה להיות מאוד בעייתית במשחק הזה. המחליף שלו, ג'ספר ברינקלי, התגלה כמחליף ראוי נגד משחק הריצה, אבל הפעם הוא חייב להראות את עצמו גם במשחק המסירה הקצר נגד אחד הטייט אנדס הכי טובים בביזנס, ג'ייסון וויטן.

אני מאמין שיתפתח כאן משחק גדול. חלקים ממנו יהיו מלחמת התשה על הקרקע וחלקים ממנו יהיו בומבות לרייס ואוסטין. ובסוף תכריע ההתמודדות בין הקבוצות המיוחדות. דייויד ביולר הוליך את הליגה בבעיטות הרחקה שהיריבות לא ניסו אפילו להחזיר. לפרסי הרווין יש ממוצע של 27.5 יארדים להחזרה. אני אומר שדאלאס תאתגר את הרווין ושהרווין הולך להיות האקס פאקטור. מינסוטה 23:26.

אני קורא ביותר מקומות שניו יורק היא הבחירה הסקסית פה, ולכן אני רוצה להוציא את זה מיד: זה הולך להיות המשחק הכי חד צדדי של השלב הזה. בשני טאצ'דאונים לפחות. למה? כי ניו יורק נוראית בקבוצות המיוחדות ודארן ספרולס הוא שחקן "מיוחד" מיוחד. כי שני הליינבקרים של ניו יורק פצועים ולכן משחק ההגנה של הג'טס נגד הטייט אנד, אחת מנקודות התורפה של הגנת הסילונים, הולך להיות פגיע במיוחד, ואלו הן לא חדשות טובות נגד אנטוניו גייטס. כי סן דייגו לא ירדה מעשרים נקודות השנה ואני לא רואה איך הג'טס משיגים יותר מעשרים נקודות. כי ההגנה של הג'טס התפרקה נגד קבוצות עם איום מכופל ומשולש בעמדת התופסים (נגד ניו אורלינס ובמחצית הראשונה נגד אינדיאנפוליס) ולסן דייגו יש איום מרובע, כי אחד הדברים שמרק סאנצ'ז עושה הכי טוב זה להראות ריצה ואז להתגלגל מכיס המסירה ימינה או שמאלה ולמצוא את הטייט אנד שלו למסירה קצרה נגד הגנה לא מוכנה. אבל שון פיליפס ושון מרימן יחכו לסאנצ'ז בפינות. כי סאנצ'ז והג'טס לא מוכנים למשחק באווירה כזו. כי כולם מדברים על משחק הריצה של הג'טס ואיך ההגנה של סן דייגו פגיעה נגד הריצה, אבל קשה לרוץ כשאתה רודף.

רקס ריאן נתן עוד ציטוט נהדר השבוע. "כי הגיע הזמן שלו", הוא ענה לעיתונאי ששאל למה הוא חושב שהוא יכול לעצור את פיליפ ריברס. ריאן, אולי מאמן ההגנה הבכיר בליגה, הולך להיאבק בנורב טרנר, אחד המוחות ההתקפיים הכי מבריקים בביזנס. טרנר מנהל את אותה ההתקפה שהוא מנהל מאז שהוא נכנס לליגה, השנה יש לו את הכלים הנכונים ליישם את התוכניות התיאורטיות שלו. לריאן יש את התוכניות הנכונות איך לעצור את ריברס (רמז: תן לריברס לזרוק המון. סן דייגו הפסידה השנה משחקים שבהם הזניחה לחלוטין את משחק הריצה), אבל אין לו את הכלים לכך. ריברס ימצא את התופסים שלו להשלמות ארוכות ולדניאן טומלינסון יסיים מתוך החמישה יארד. סן דייגו 17:33.

1. השבוע שעבר הסתיים במאזן בייסבול מכובד של אחד מארבע.

2. הפסדתי אתמול בלילה עשרים אירו בטקסס הולדם.

3. פוסט חי קצת בתוך המשחק הראשון ולאורך כל המשחק השני, היום ומחר.