הנקודה העצובה ביותר בסיבוב הראשון של מכבי תל אביב ביורוליג - מעבר לתוצאות המאכזבות, שיובילו כנראה לעונה שנייה ברציפות של הדחה בטופ-16 - היא שקשה להצביע אפילו על תחום מקצועי אחד בו הקבוצה הזאת מצטיינת. מי שמדגימה את הכישלון הזה טוב מכל היא מארוסי. ליוונים אין הרבה כסף, ורמת הכישרון שלהם בהתאם. למרות זאת, השחקנים של ג'ורג'יוס בראצוקאס משחקים תרגילים ארוכים שכמעט נעלמו מהעולם בעידן 24 השניות, מניעים את הכדור באופן ממושמע וממעטים לקחת זריקות קשות. המשמעת איפשרה להם לעבור את אריס סלוניקי החזקה והעשירה בדרך ליורוליג, ולהפתיע אתמול (חמישי) את מכבי העשירה עוד יותר בדרך לשלב הבא.
מכבי, שמאמנה פצח בסיום בנאום תבוסתני על הפער התקציבי מהקבוצות הבכירות ביבשת, לא מתקרבת למיצוי הפוטנציאל בשום אלמנט במשחק: הפיק-אנד-רול המפורסם של פיני גרשון עובד רק לעתים רחוקות, ההתקפה המסודרת מתבססת על היכולת האישית של אנדרסון ואיידסון, התקפה מתפרצת בה מעורב יותר משחקן אחד ששועט לסל היא מחזה נדיר, וההגנה היא אוסף פירוטכני מאחז עיניים של בלופים, להם נכנעים רק מאמנים ושחקנים בינוניים.
במחשבה שנייה, המשחק במארוסי הבהיר במה מכבי כן מתבלטת: היא סובלת מהחיים. גרשון קבל בסיום על ההשוואות שעושה התקשורת לקבוצותיו מהעבר, אבל שכח שבימים ההם הצטיינה מכבי לא רק בכדורסל, אלא גם ברוח. נייט האפמן הפך לגיבור ביד אליהו כבר כשנפל על כדורים אבודים בטורניר תל אביב בטרום העונה, עוד לפני שניצח משחק אחד ביורוליג. השחקנים האלה קיבלו השראה ממאמן רעב, שנהנה גם הוא בכל רגע. העונה השחקנים שלו רוטנים, מתעצבנים על חילופים ובעיקר ממאנים להילחם במה שעשוי היה להפוך למשחק החשוב ביותר העונה.
יש להם ממי ללמוד. הדברים שאמר גרשון בסיום שלב הבתים אימתו את החשדות שקיננו בנו לכל אורכו: גרשון לא מאמין בקבוצה שלו. הוא לא מעריך את השחקנים שלו, את האינטליגנציה שלהם ואת המחויבות שלהם. שפת הגוף הכבויה שלו על הקווים הבהירה מזמן שבמקום לנסות למצות את הפוטנציאל ממה שיש, הוא עסוק בלספור את הכסף שאין. לכן, כשביורוליג יגיעו למאני טיים, המאמן שפעם היה בן בית בשלבים האלה יתרכז בהחזרת הדאבל המקומי לארון. אפשר לסמוך עליו שיציג זאת כהישג.
פיני כבר לא מאמין
15.1.2010 / 9:30