כאבי צמיחה

בתחילת דצמבר 2008, התייצבה הופנהיים הקטנה, המייצגת כפר ובו 3,300 תושבים בלבד, למשחק עונה מול האימפריה הבווארית באיירן מינכן. האורחת הגיעה לאליאנץ ארינה כמוליכת הטבלה והציגה הופעה מרשימה, אך הפסידה 2:1 ואיפשרה לבאיירן להשתוות אליה בפסגה. מאמן הבווארים דאז, יורגן קלינסמן, לא נותר אדיש לתופעה וטען כי "במוקדם או במאוחר, אם נרצה או לא, הופנהיים תהפוך לכוח מרכזי בכדורגל הגרמני". קצת יותר משנה חלפה, ושני הצדדים – גם הופנהיים ובטח קלינסמן – היו שמחים להשיב את הגלגל לאחור.

מי שבשנת 2000 עוד שיחקה בליגה החמישית ונחשבה לצ'לסי של הליגות הנמוכות בגרמניה, בשל הזרמת הכספים המאסיבית של הבוס דיטמר הופ, אחד האנשים העשירים במדינה, סיימה כאלופת החורף בבונדסליגה ונראתה על המסלול הנכון. לאחר הפגרה החלה לשלם את מחיר חוסר הניסיון, חוסר העומק בסגל והנאיביות המאפיינת עולות חדשות, ואיבדה גובה בדרך למקום שביעי. סולידי, אך מלווה בתחושת החמצה.

הנסיגה היחסית של הופנהיים נמשכה העונה, כאשר היא פתחה עם רצף תוצאות מאכזבות שהעלו ספקות לגבי רמת המחויבות של שחקניה והבליטו את בעיות המשמעת שהוסתרו בזמנים הטובים. הופנהיים לא התכוננה כראוי לפתיחת עונה בה סימנה לה למטרה את הכרטיס האירופי, אך הצליחה להתאושש לאחר מכן ולצבור נקודות שהציבו אותה שוב במקום השביעי המוכר. הערב (21:30, ספורט 2), עם חזרתה של הבונדסליגה לפעילות, מצפה לה התמודדות עם אותה באיירן מינכן מאיימת, במשחק שמבחינת ראשי המועדון אמור לבשר על הבאות.

בשלבים בהם חוותה הופנהיים את הנפילה בחלקה השני של העונה שעברה, הדגישו בקבוצה כי אלמלא מכת הפציעות, ובמיוחד זו של הסקורר ודאד איביסביץ', הכל יכול היה להסתיים אחרת. לכן החליטו להעמיק את הסגל, ובמיוחד לחזק את ההגנה עם צירופם של השוער טימו הילדברנד (הגיע כבר בחורף שעבר) והבלם הקרואטי יוסיפ סימוניץ'. השניים עזרו לייצב את החלק האחורי, אך הגעתם – גם אם לא בדיוק באשמתם הישירה – חשפה סדקים בסיפור הסינדרלה של הקבוצה הכפרית.

סימוניץ', שהודה כי סבל בשנותיו בגרמניה מדיכאון קליני, וכמוהו כוכבים אחרים בקבוצה, בייחוד הברזילאי קרלוס אדוארדו שגם התעלם במפגיע מהוראות התזונה, איחרו לא פעם לאימונים; לחשושים על קליקות וקרבות אגו החלו להישמע מכיוון חדרי ההלבשה; ושחקנים לא היססו לצאת זה נגד זה בפומבי. דווקא אחד הקפטנים, סיאד סליחוביץ' הבוסני, שביקר בחריפות את השוער הילדברנד לאחר ההפסד 2:0 לורדר ברמן וגרם למיני-סערה, היה זה ששם את האצבע על הבעיות. "בתקופה האחרונה חל אצלנו שינוי לרעה", טען סליחוביץ' בראיון ל'בילד'. "איבדנו את הרוח הקבוצתית שלנו. אנחנו מדברים על הפוטנציאל הגדול והרצון לשחק באירופה, אבל כבר נמאס לשמוע את זה. אנחנו צריכים קודם כל לחזור לתפקד כקבוצה. המשמעת צריכה להיות בראש סדר העדיפויות שלנו".

דבריו של סליחוביץ' לא הגיעו כנראה לחופי ברזיל, שם בחר קרלוס אדוארדו להאריך את שהותו ובעקבות זאת גם לאחר למועד חידוש האימונים של הופנהיים, למרות שזו הייתה מהאחרונות שבקבוצות הבונדסליגה ששבו למסגרת אימונים מסודרת. "כנראה שאנחנו עדיין בתקופת התאקלמות", ניסה המנהל המקצועי, יאן שינדלמייסר, להסביר את פשר ההתנהלות במועדון. "הרבה שחקנים לא הגיעו מוכנים לעונה מבחינה פיזית ומנטלית. אני מקווה שבחצי העונה שנותרה נראה שיפור משמעותי בנושא, אם זה מבחינת ההכנה של השחקנים, הכבוד ההדדי ומוסר העבודה. זה בלתי אפשרי להמשיך כך. אנחנו חייבים לחזור להיות צנועים".

וצניעות, כך נדמה, היא התכונה הבולטת ממנה התנערו כוכבי הופנהיים. היכולת המזהירה בתחילת העונה הקודמת הקנתה לשחקנים הבולטים של הקבוצה מעריצים רבים, ומועדונים בכירים ברחבי אירופה החלו לגשש בניסיון לצרפם. הבעלים דיטמר הופ הציב תגי מחיר גבוהים על השחקנים על מנת להרתיע את המתעניינים. השחקנים, מצידם, לא ממש מרוצים מכך. הם רואים בהופנהיים תחנת מעבר ובטוחים כי הם ראויים לשחק בבמה מכובדת הרבה יותר.

דמבה בה כבר היה סגור בשטוטגרט עד שהעסקה נפלה, קרלוס אדוארדו חולם על זימון לסגל הסלסאו למונדיאל ויודע כי מהופנהיים המשימה הרבה יותר קשה וגם איביסביץ' שואף להוסיף שפה נוספת לרזומה. "אני לא חושב שנתפרק מנכסינו", הרגיע שינדלמייסר את האוהדים. "הכל בידיים שלנו. לשחקנים יש חוזים, אבל ברור שיהיה להם ביקוש אם ימשיכו להתקדם. כולנו יודעים זאת, ונדאג לפתור כל בעיה שתצוץ".

חרף בעיות המשמעת ורצון הבכירים להתקדם באופן אישי, בהופנהיים שומרים על אופטימיות. בתחילת העונה הקודמת טענו בגרמניה כי הופנהיים היא הקבוצה הכי בלתי צפויה, וכשקבוצה כזו משחקת בליגה בלתי צפויה כמו הבונדסליגה – במיוחד בעונה כזו בה אף אחת מיריבותיה בצמרת לא מצליחה להתעלות עד כה – בהחלט יש על מה להישען. בשנה שעברה הופנהיים יצאה לפגרה כאלופת החורף, ודווקא וולפסבורג שהייתה תשיעית ופיגרה בתשע נקודות, קטפה את התואר. הפעם הופנהיים יצאה לפגרה מהמקום השביעי, עשר נקודות פחות מהמוליכה, לברקוזן. מספיק? "אנחנו בעמדת זינוק נהדרת", אמר המאמן רלף רנגניק, האיש שהתווה את הדרך עבור הופנהיים בשלוש השנים וחצי שלו בתפקיד. "אני מעדיף להיות במצב הזה מאשר לצאת לפגרה כאלוף".

כדי להפוך את החלום למציאות, הופנהיים זקוקה לשינוי משמעותי בגישה. מרבית השחקנים, כאמור, חשים כי הם כוכבים גדולים שראויים ליותר, אך באופן קבוצתי טרם הצליחו למתג עצמם ככאלה. הופנהיים השיגה רק ארבע נקודות בסיבוב הראשון מול יריבות שנמצאות בעשירייה המובילה (ארבע תוצאות תיקו, ללא ניצחון), וכעת מצפים להם מפגשים מול באיירן מינכן, לברקוזן ושאלקה. "הבעיה היא בראש", יודע המגן כריסטיאן אייכנר, שהצטרף העונה מקרלסרוהה. "יש לנו את האיכות, אבל אנחנו לא יודעים לעשות את ההתאמה לסיטואציות. עד שלא ניקח עצמנו בידיים ונדע לנצח גם משחקי צמרת, לא נוכל לעשות את הסוויץ' ולהיות קבוצה גדולה".

וזו בדיוק השאיפה ההתחלתית של דיטמר הופ – להיות קבוצה גדולה. הבוס הציב בתחילת העונה כיעד את הכרטיס האירופי ואמר כי מקום חמישי יהיה פנטסטי מבחינתו. הישג כזה יקל עליו לשמור על שחקניו המובילים, ובנוסף ייתן לו את הדחף להמשיך לכבוש יעדים נוספים באירופה. הופ, ממייסדי חברת המחשבים SAP AG, לבש את מדי קבוצת הנוער של הופנהיים והחל מ-1990 הזרים כספים למועדון היקר לליבו. המיליארדר, שהושווה לא אחת לרומן אברמוביץ', שרד קללות, נאצות ואפילו איומים מצד אוהדי יריבות במהלך השנים האחרונות, מכיוון שאלה ראו בו אויב המסורת הגרמנית ומי שמתכוון להפוך את הכדורגל שלהם לעסקי.

הופ נענה מתמיכתם של ראשי הכדורגל בגרמניה, הראה כי אין מדובר בגימיק וביצע שינוי מהותי ביחס למועדונים קטנים. הופנהיים השלימה בינואר אשתקד את הכניסה לאיצטדיון החדש בו הושקעו כ-60 מיליון יורו, הציגה מאזנים רווחים מאז עלתה לבונדסליגה וצירפה ספונסרים רבים שראו בה מותג מרענן בשמי הכדורגל הגרמני. לכל אלה ניתן לצרף את העלייה בשיעור האהדה לקבוצה, וכעת מחכים כולם לראות איך גם הפן המקצועי עולה כיתה.

"התחלה טובה לאחר הפגרה, ונוכל לעמוד במשימה - לסיים בין חמש הראשונות ולזכות בכרטיס לאירופה", בטוח המאמן רנגניק. "מדהים אותי איך השחקנים התאקלמו לליגה הראשונה, איך המועדון מנוהל ובעיקר איך מעגל האוהדים שלנו התרחב. הסכנה הכי גדולה שלנו היא אם נהיה שחצנים. הקבוצה שלי אף פעם לא איכזבה אותי, אבל אסור לנו לנוח לקפוץ גבוה מדי כי בבונדסליגה אין מחילה לטעויות".