כבר אי אפשר להאשים את שום

הנה לכם התרשמות חיצונית של אדם שלא שוהה עם גומא אגייאר יום יום, שעה שעה. אותו אדם, איש מוזיקה במקצועו, יצא ערב אחד לבר תל אביבי מוכר, ופגש שם את הספונסר של בית"ר ירושלים. אגייאר, שנראה לאותו אדם מפוצץ מסמים, דיבר אליו כאילו מדובר בבעל המקום. "אחלה מקום", "אחלה מוזיקה", אמר לו הברזילאי בהתלהבות. בשלב מסוים אגייאר הזמין את אותו זר תל אביבי להסניף קוקאין בשירותים, ולגרסתו, כעבור זמן מה ניסה לבצע את זממו ליד עמדת הדי.ג'י, אז נאמר לו שעדיף לו ללכת לחדר השירותים.

לא רק מאותו איש מוזיקה תל אביבי אגייאר לא ניסה להסתיר שמץ מהפרעות האישיות הקשות שלו, ובטח שלא מחובבי הספורט שניסו לפענח את הגיגיו בחודשים האחרונים. מה שלא ברור הוא איך אלו שנמצאים איתו באופן שוטף לא ראו כלום, או ליתר דיוק: איך לעזאזל חשב איציק קורנפיין להעביר לטיפוס הזה את הבעלות על בית"ר ירושלים. איך? ולמה? אם אגייאר לא היה מתחרפן ביומיים האחרונים, בית"ר כבר תיכננה להגיש לבית המשפט בקשה להסרת עיקולים, בדרך כנראה להכתרתו של אגייאר כבעלים החדש של הקבוצה.

ביום רביעי בערב עידן אגייאר בספורט הישראלי הסתיים (התקשורת לא תיתן לו לחזור לשגרה), אבל במקביל הספקות לגבי יכולות ההנהגה של קורנפיין כמי שיודע להוציא את בית"ר מהמבוך הזה החלו לכרסם. יו"ר בית"ר, שהרחיק מעצמו במשך שנה שלמה כמעט כל כתם אפשרי בזכות הקשיים בהם היה נתון והסיטואציה הלא פשוטה אליה נקלע אחרי בריחת גאידמק, יוצא מהסיפור הזה הכי רע. יתכן כי לא היתה לו אופציה אחרת למשוך מזומנים, אבל עדיין קיימת תחושה חזקה כי נצמד לאופציית אגייאר גם כי זה מה שהיה מבטיח את מעמדו כיו"ר בית"ר, דבר שלא היה מובטח תחת מבנה ניהולי אחר בבית"ר. יתכן שקורנפיין לא רצה לאבד את הכוכבים של בית"ר במקרה של פירוק מיידי, אבל אל תפסלו את האופציה כי חשש גם לאבד את הכיסא שלו.

בכל מקרה, דבר אחד בטוח: קורנפיין היה חייב לזהות מזמן, בטח לאור ניסיונו עם ארקדי גאידמק, את הסכנה שבחיבור בין האיש ההזוי הזה לבית"ר. שלבית"ר אין עתיד איתו ולא כדאי שיהיה לה עתיד איתו. לקורנפיין היה בקיץ האחרון מנדט עצום ללכת למהלך מורכב שיוציא את בית"ר מהפלונטר שנקרא גאידמק, ובניית מועדון על לקחי הטייקון הרוסי. הבחירה באגייאר, ובטח העדפתה על אופציית הפירוק, מלמדת על מערכת שיקולים מאוד בעייתית, שמתחברת, למי שמבין, לאוזלת היד וחוסר התגובה המספקת כלפי הכוחות השליליים כמו לה פמיליה. השקט בו כל הדברים האלה עוברים לא צריך לשכנע את קורנפיין על פופולאריות יוצאת דופן, אלא על אדישות מקוממת שנסמכת לא מעט על החבירה לכוחות שעזרו לו להבטיח את מעמדו. וכן, על הבינוניות אליה הובלה בית"ר בעונה האחרונה.

למזלו של קורנפיין, יש לו עדיין הזדמנות עד סוף העונה להוכיח אחרת. להתנער מאגייאר בלי קשר לאיחולי החלמה , להילחם בקנאות החולנית אליה נגררו ביציעי טדי ולנקות את האוורות במטרה להכשיר את הקרקע לכניסתו של בעלים שפוי למועדון בעוד כמה שנים. גם במחיר של כמה שנים בתחתית, גם במחיר של מכירת הכוכבים, גם במחיר של מלחמות לא נעימות מול גורמים אלימים בקהל. אי אפשר יותר לשלוח את אגייאר למפגש עם ראשי הפועל תל אביב לגבי ברק יצחקי. לפחות גם אי אפשר להאשים בסיפור הזה את יצחק שום.