מירושלים לאברבנל דרך עזה

לא רק אגייאר

גומא אגייאר הוא דוגמה קיצונית לשיגעון פה, אותו שיגעון שאבי לוזון, איל ברקוביץ' ופיני גרשון זיהו כבר מזמן

זאב אברהמי

1. אחרי שיגעון הגדלות של הראשון, אחרי הדמגוגיה בגרוש, אחרי ההתקפלות של גאידמק, מגיע הביליונר הרוסי השני ומוכיח שגאידמק היה רק המפרעה. אמנם מפרעה גדולה, אבל אחרי הכל, אנחנו מתעסקים פה עם ביליונרים. מסעותיו של גומא אגייאר מטנזניה ועד להצלתו של גלעד שליט מעוררים תסמונות בלתי נתפסות של געגועים לגאיידמק והדגל ביציע הריק. האם ניתן לומר מהיום: סינדרום בית"ר ירושלים?

2. בטח, בטח, הכל קונספירציה נגד איל ברקוביץ'. אמור לי את מי אתה מכניס איתך לסירה ואומר לך מי אתה. ההזדהות של ברקוביץ' עם אבי לוזון וקשירת גורלותיהם היא בדיוק מה שמגיע לשניהם. הקמפיין של ברקוביץ' לאימון הנבחרת הבוגרת של ישראל הוא חסר תקנה, הוא לא היה עובר בשום ועדה שאמורה לבדוק את המועמדים. על הפן המקצועי עוד אפשר להתווכח. ברקוביץ' היה שחקן גדול ואני חושב שהוא מבין יותר מהרבה אנשים אחרים את נפשו ההומייה של השחקן הישראלי. מה שאמור לפסול את ברקוביץ' על הסף הוא העבר האלים שלו, הדוגמא שנתן לקבוצת ילדים, העובדה שבית משפט בישראל מצא אותו אשם וברקוביץ' לא מצא בנפשו אפילו להתנצל.
זה לא שאני לא מאמין בהזדמנויות שניות, אבל עוד לא שמעתי על הזדמנות שנייה שמתחילה באימון נבחרת לאומית. מה שבאמת מפחיד כאן הוא האינסטינקט החייתי של ברקוביץ'. אני חושב שברקוביץ' כל כך מלא בעצמו, שאין לו שום מודעות לעובדה שהניסיון שלו תלוש. ההתחברות שלו ללוזון, זיהוי עצמו עם הקורבנות של לוזון (מה כל כך קורבני ביושב ראש התאחדות, לעזאזל?), מאירה אור על ההתנהלות של ברקוביץ'. הוא יודע שאין לו שום צורך לשים את עצמו במבחן הציבורי. ברקוביץ' אומר: אם יש פה בן אדם שיכול להחליט שיהיו פה 16 קבוצות בליגת העל והקבוצות הללו ישיגו נקודות ואחר כך נחלק את סכום נקודתיהן, נעלה אותן בשורש ונפריש מעשר. הבן אדם הזה יכול לעשות אותי מאמן נבחרת.

3. לא שאני רוצה להיות קטנוני, אבל למקום שבו לימור לבנת היא שרת הספורט, יאה למנות את איל ברקוביץ' למאמן הלאומי.

4. ורק שלא ימנו מאמן זר. זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים עם האנטישמיות הגואה. אני רק יכול לדמיין מה אוהרין או ריצ'רד נילסן מספרים לחברים שלהם על חווית האימון בארץ.

5. לפני יותר מעשור ניסה ארי פולמן ב"העיר" לפתור את תעלומת חוסר האינטליגנציה של חבורת הכישרונות של מכבי חיפה. פולמן הגיע למסקנה שבכל אשמים אלון מזרחי והג'ל. שמזרחי, מנהיג הקבוצה, היווה השראה לשימוש המוגזם בג'ל לשיער של שחקני חיפה. כמויות הג'ל, אליבא דפולמן, גרמו לכך ששחקני חיפה והשיער המתוח שלהם לא יכלו לחשוב יותר. אני חושב שווריאציה דומה אבל אחרת עוברת גם על פיני גרשון.

השנים האחרונות לא עשו חסד עם ממדי גופו של גרשון. תגידו מה שתגידו, הבן אוכל טוב. הבעיה היא שגרשון מתעקש ללבוש בגדים שכבר לא הולמים את מידותיו החדשות. אני מסתכל עליו והוא תמיד עומד להתפקע, יד אחת מצביעה על תרגיל והשנייה עושה רווח בין המכנס לבטן. ואני רק אומר: טוב שכך. לעתים מנקר בי החשש שהתלבושת הלוחצת היא הצנזור הכי טוב של גרשון, שבכל פעם שהוא משחרר יוצאת לו איזה שטות כמו "אולי באמת עדיף שהייתי משקיע עם מוני".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully