משקשקים אבל עדיין מקווים

המשחק האחרון של הפועל באר שבע נגד הפועל תל אביב בבלומפילד התקיים ב-15 במאי 2005, והיה מיקרוקוסמוס של אותה עונה. בדקה ה-54 של המחצית הראשונה (זו לא טעות) וביתרון 0:1 איבד עוז יפרח באגף כדור שהיה אמור להרחיק, הפועל תל אביב השוותה ובאר שבע התרסקה מנטאלית. בחדר ההלבשה עסקו כולם בניחומו של יפרח, עד שלא היה מי שיבחין בכך שהשוער רונן דהאן סובל משבר ביד. קרב התחתית הסתיים ב-1:3 לתל אביב, תוצאה שלא סגרה את הסיפור טבלאית או אפילו מעשית. אבל מנטאלית באר שבע לא חזרה מחדר ההלבשה בבלומפילד לפחות עד לסיומה של אותה עונה מסויטת, אולי אפילו עד היום.

יש בבלומפילד משהו שהופך אותו לכל כך אהוב על אוהדי באר שבע, שיגיעו בשני בערב בכמויות שרק קבוצה גדולה באמת מביאה. אולי זו העובדה שבלומפילד הוא כל מה שווסרמיל לא - קרוב וצפוף עם ראות מצוינת מכל מקום כמעט - ואולי כי בעבר היותר רחוק הוא היה הבמה לכמה מההצגות היותר גדולות של הקבוצה מהדרום. אל המשחק הזה אנחנו (או לפחות אני) מגיעים בתחושה שהייתה שמורה בעבר למשחקים מול מכבי תל אביב דווקא.

תקווה מהולה בחשש, או שאולי, בעצם, חשש מהול בתקווה. שהרי לפחות לכאורה, אם יש קבוצה שמולה אנחנו לא בנויים להתמודד זו הפועל תל אביב. הרי אנחנו מציגים את החוליה האחורית האיטית ביותר שידעה הפועל באר שבע, ויש הטוענים שידע משחק הכדורגל בכלל. החוליה הזו כל כך איטית, שאני לא בטוח שבשבוע שעבר, לאחר שגדי חזות, שמעון ביטון ואפרים דוידי הוצגו בהיכל התהילה, עזורי לא שקל להשאיר אותם על המגרש. תסמכו עליהם שהיינו רואים שיפור דרמטי במשחק ההגנה, ולבטח לא היינו הופכים לאיטיים יותר. והם, עם השכטרים והוורמוטים, יטוסו לנו מול העיניים בצורה שגורמת אפילו לערל לב שכמותי לקום מפוחד באמצע הלילה.

ואולי זו בדיוק הסיטואציה הכי נכונה מבחינתו להגיע למשחק הזה, דרוכים ומודעים לעובדה שלראשונה מזה חמש שנים, הפועל באר שבע מגיעה למשחק כדורגל כאנדרדוג מוחלט, נטול אפילו אלמנט ביתיות שמאזן במקצת. אולי אני משכנע את עצמי, אולי זו תהיה ההזדמנות של מליקסון, האיש שכבש או בישל חצי משערי הפועל באר שבע העונה, לתת את ההצגה שתצדיק את הקבוצה שקוראת בפייסבוק לזמנו לנבחרת ישראל. אולי דוד רביבו ידביק איזה כדור חופשי לחיבור או סתם ככה לראש של יוסי אופיר, ואולי אחרי ארבע וחצי שנים פחות מחצית שהתחבאה שם, תצא הפועל באר שבע מחדר ההלבשה של בלומפילד ותיתן הצגה. אולי.