כשהכל רק התחיל, בערך בסוף ימי החום בתחילת ספטמבר, פלורידה היתה מועמדת ודאית לאליפות נוספת, USC, קבוצת העשור, נראתה כמאיימת הראשית על התואר, מיסיסיפי סומנה כמשתפרת הגדולה של העונה ואוקלהומה של סאם בראדפורד כאחת שלוקחת כמעט בהליכה את הביג-12 (רד ריבר? קלי קלות בשבילם). בהסתמך על העונה שעברה, זה אמור היה להספיק למשחק האליפות. כולנו פיללנו שלא נקבל שנה אחר שנה את אותן שתי קבוצות בגמר, כי זה פשוט יתחיל לשעמם. אבל מדובר בקולג' פוטבול, אז משעמם זה בטח לא היה, וגם משאלותינו התגשמו.
לאחר ארבעה מחזורים, כשערפל הקרב הראשוני התפזר, כבר היו לנו כמה חללים. USC, לאחר ניצחון הרואי על אוהיו סטייט, נפלה קורבן לשאננות והפסידה באחת מסנסציות העונה לוושינגטון הנמושה, מיסיסיפי, שכל הפרשנים ניבאו לה גדולות, נפלה מול דרום קרוליינה, סינסינטי עוד הייתה מדורגת רק במקום 10, אורגון נכנעה למוטיבציה האימתנית של החברים ממדינת איידהו בעלי המגרש בצבע הדרדסים (בויזי סטייט, אלא מי?), והיה ברור שכח חדש-ישן חוזר לזירה בדמות המישיגן וולברינס, עם הקווטרבק המדהים טייט פורסייה שהביא אותם ל-0:4 אחרי עונה קודמת שהיוותה שיא שלילי שאפילו זקני אן ארבור לא זוכרים. העונה של מישיגן נגמרה בערך שם, אז נעזוב אותם מכאן ואילך (לא קשה לזהות את המרמור אצל עפרי, הא?).
הכוח החדש בביג-טן הלך והסתמן, בדמותה של לא אחרת מאיווה הוקאייז. לאחר הניצחון המדהים של הגנת הברזל שלהם על פן סטייט בחוץ, 10:21, כרכרת הניצחון הלכה והתמלאה בפרשנים שכבר ראו את איווה נלחמת על לא פחות מאליפות כוללת. ריקי סטאנצי אליל ואיווה תלך כל הדרך. זה היה סביר לזמנו.
בבית ה-SEC קבלנו קרב מרתק בן שלוש קבוצות ענק: פלורידה, אלבמה ו-LSU, ובפעם הראשונה מזה זמן רב מאוד (אי פעם?), שלוש מארבע המדורגות הראשונות באו מחטיבה אחת. הפלונטר הזה הותר בדיוק לאחר שבוע כאשר פלורידה הסבירה ל-LSU מי בעלת הבית, עם 3:13 בתצוגת הגנה מרשימה ביותר. אלבמה ניפצה סופית את הבלוף ששמו מיסיסיפי כשהוציאה לה את הרוח מהמפרשים ב-3:22 כואב, כשמארק אינגראם, ביום סולידי, עושה 178 יארד בריצה וטאצ'דאון.
בשבת, 17 באוקטובר, נפלו כמה דברים ב-NCAA. אוהיו סטייט, שנראתה מתאוששת מההפסד ל-USC, חטפה בומבה קשה ביותר מהבוילרמייקרס מפארדו (מי?), טקסס ניצחה (אמנם בשיניים) את אוקלהומה בקרב הרד-ריבר 13:16 ומכאן ואילך נראתה כמי שהולכת עד הסוף, בויזי סטייט וסינסינטי החלו לעורר את כל השאלות החוזרות ונשנות על פלייאוף כשצברו עוד ניצחונות וכבר דורגו במקומות 5 ו-6 בהתאמה, וירג'יניה טק יצאה ממרוץ האליפות בהפסד 28:23 לג'ורג'יה טק. שבוע לאחר מכן, פלורידה וטקסס המשיכו במסע הדריסה, כשהפעם המסכנות הן ג'ורג'יה (17:41) ואוקלהומה סטייט (14:41) בהתאמה.
כשהופיע הדירוג בסוף אוקטובר, פתאום מצאנו שם במקום 13 קבוצה שאיש לא ספר לפני כן: יוסטון קוגארס. קייס קיינום, הקוורטרבק שבוודאי ייבחר גבוה כשיגיע לדראפט, הוביל אותה לעונת שיא. ניצחון נוסף של הקוגארס במותחן עצום על טולסה 45:46 בתחילת נובמבר כבר העלה השערות על עוד קבוצה, בנוסף לבויזי סטייט, סינסינטי ו-TCU, שבאה מחטיבה קטנה ויכולה להתברג למשחק BCS, ואז באה סנטרל פלורידה והיתר עבור יוסטון הוא היסטוריה.
ה 12 בנובמבר היה עוד תאריך שאוהדי USC ירצו לשכוח, לאחר שהושפלו בבית 55:21 על ידי סטאנפורד. סטאנפורד, שהייתה מדרס לרגלי הפאק-10 במשך עונות לא מעטות. טובי גרהארט שם 178 מטרים קטנים בלוח הסטטיסטיקה ועוד שלושה טאצ'דאונים. TCU גברה על יוטה והצהירה אנחנו הולכים לאליפות, לא פחות.
אחד הסיפורים הטובים של נובמבר היה ה"איירון בול". אם משהו אחד נשאר מאובורן (חוץ מהיכולת להפסיד, או שלא להפסיד כמו ב-2004 ולא לעלות לגמר) זה המשחק מול אלבמה. במשחק הכי קשה של הקרימזון טייד העונה, הם מצאו את עצמם בפיגור של נקודה ברבע הרביעי. הכל הלך לכיוון ניצחון של אובורן, ונראה היה שצ'יזיק הביא סוף סוף את המהפך. אלא שמק-אלרוי, הבלתי מנוצח מאז כיתה ח', סירב להפסיד גם הפעם. אינגראם לא היה במשחק כלל. לעומתו, חוליו ג'ונס, שהגדיר מחדש את הביטוי sophomore slump אחרי עונת רוקי נהדרת, היה שם. טאצ'דאון שלו בדרייב הלפני אחרון קבע שלאלבמה יש הנחישות וגם מזל של אלופים. אם אלבמה הייתה מפסידה, היינו רואים את TCU בגמר הגדול גם עם W אלבמי בגמר ה-SEC. מה לעשות, ב-SEC, מזרח או מערב, כל משחק קובע. מהצד השני, עם מספיק שניות לעשות משהו, אובורן עשו הכל כדי להפסיד.
חודש נובמבר הסתיים כאשר ברשותנו לא פחות משש קבוצות בלתי מנוצחות: פלורידה, אלבמה, טקסס, בויזי סטייט, TCU וסינסינטי. כאן כבר הבינו כולם שההכרעה השנה בעניין הקבוצות שייאבקו בריקוד הגדול תהיה בעייתית ביותר. משחקי הגמר של החטיבות המקיימות כאלה משחקים לא סייעו רבות, אולי למעט העובדה שפלורידה יצאה מהמרוץ כשפורקה על ידי הגנת אלבמה ב-SEC. טקסס חילצה ניצחון בנקודה על נבראסקה בביג-12, אבל קולט מק'קוי כבר נראה אז כמי שמשתנק במשחקים הגדולים עם שלושה איבודים (בשעורי ספרות המורה קראה לזה "מוטיב מקדם").
במשחקי ה-BCS קיבלנו תמורה נפלאה להמתנה. אוהיו סטייט, שהייתה האנדרדוג, ניצחה את אורגון ברוז בול, איווה נראתה נפלא מול ג'ורג'יה טק באורנג' בול, בויזי סטייט ו-TCU נפגשו בפיאסטה בול (פעם ראשונה בהיסטוריה ששתי קבוצות מחטיבות נון-BCS נפגשות במשחק BCS), במשחק שייזכר לדורות עם 10:17 לבויזי, באחד המפגנים המושלמים ביותר של קבוצת קולג' מאז ומעולם. השוגר בול הפגיש את פלורידה המאוכזבת עם סינסינטי היומרנית והבלתי מנוצחת עד אז (אחרי ניצחון ענק בנקודה על פיטסבורג שנתנה לה פייט עד קו הסיום), אבל זה היה גמור כבר במחצית והסתיים ב-24:51 לגייטורס, במשחק שיא השיאים של טים טיבו, ששווה לו לפחות עוד מיליון דולר לעונה ב-NFL.
הסוכריה שקבלנו בסיום במפגש בין טקסס לאלבמה על האליפות, הייתה סיום מתוק ומהנה לעונת מכללות נפלאה. קולט מק'קוי נפצע בדרייב הראשון (זוכרים את המוטיב המקדם?), אינגראם שרף את הדשא והצדיק את היותו שחקן אלבמה הראשון שזוכה בהייזמן, גארט גילברט המחליף כמעט עשה קאמבק, אבל ההגנה האדומה, בראשות ג'בייר ארינאס ומרסל דאריוס, עמדה איתן 21:37 לקרימזון טייד ואליפות BCS ראשונה לאלבמה.
אל תפספס
