זה לא גומא, זה בור

יצחק שום הוא האשם העיקרי במצבה המקצועי המחפיר של בית"ר, זה לא חדש, אבל אסור לרגע להפוך אותו לאחראי העיקרי למצוקה האמיתית בה שרוי המועדון. למה? כי קיימת הרגשה שיש יותר מדי אנשים בבית"ר שמרגישים נוח עם זה שיש קורבן קל כמו יצחק שום. כי הרבה מאוד אנשים שלא האמינו בשום כשזה עזב את המועדון אחרי מפלת קרקוב, חלקם היו אחראים להדחה שלו אחרי המחזור הראשון, מקיפים אותו היום וכנראה לא נותנים לו מספיק כוח ומספקים לו עזרה. מאמן, מפוזר ככל שיהיה, שואב לא מעט כוח מאותו כוח שהמועדון מעניק לו. מועדון שיודע להתייצב לצד המאמן שלו גם אם הוא לא ממש מסכים איתו. מועדון שיודע לחנך את השחקנים שלו לכבד יותר את המאמן. בבית"ר, כך לפחות נראה מבחוץ, נהנים שמישהו אחר סופג את האש.

הבעיה המרכזית של בית"ר מתחילה באופק שהמועדון הזה נותן לשחקנים. כאלה הם שחקני כדורגל. הם הראשונים לזהות את החזק ולהצטרף אליו והם הראשונים לזהות ספינה שוקעת ולשקול לרדת ממנה. אוהדי בית"ר אוהבים לבוא בטענות לשחקנים על שאלה לא מתאמצים מספיק, שכוכבים שאכלו מידיה של בית"ר פתאום שוקלים לברוח, אבל אל להם לשכוח שאותם שחקנים ויתרו על מאות אלפי שקלים כדי להישאר במועדון. זו מחווה שלא כל אדם היה עושה. אבל ברגע שהשחקנים מתחילים לחשוש שהמחווה הזו לא הולכת להיות חד פעמית ואי הודאות הולכת ומשתלטת, הספקות מתחילים לכרסם בהם ובקבוצה.

בסופו של דבר, עוצמתו של מועדון והביטחון שהוא מעניק לעובדיו, הם הבסיס להצלחה (גאידמק) או לכישלון (אגייאר). תהיה בטוחים שלפני המערכים של שום, שחקני בית"ר יתמקדו בימים הקרובים הרבה יותר בבקשה של המועדון להסיר את העיקולים ולהעביר את הבעלות לגומא אגייאר. ולא, יתכן מאוד שבית"ר תבחר באופציית הפירוק כבר במהלך העונה הנוכחית ותנסה להימנע מאיבוד 9 נקודות בעונה הבאה. עכשיו כנסו לראש של יצחקי, ורד, ברוכיאן, ותחשבו עד מתי הם יהיו מוכנים להמר על העתיד שלהם וכמה זמן הם יעדיפו לחכות עד שבית"ר תתחיל סופסוף דרך חדשה. איזו אופציה אמורה לתת להם את התחושה שבית"ר זה הבית הנכון עבורם לשנים הבאות: אופציית אגייאר או אופציית הפירוק? קשה, אהה?

מכבי תל אביב נזהרת כמעט מכל דבר העונה. מציפיות, מהצהרות, מהבטחות, מיומרות, העיקר לא ליצור לחץ מיותר. העיקר הדרך. הבעיה נוצרת כשהדרך הופכת למקודשת והזהירות הופכת להססנות. יכול להיות שזה מה שמעכב את מכבי תל אביב מלהחתים כעת חלוץ רציני, ויש כאלה בשוק. מכבי מאבדת חודש יקר בו יכולה היתה כבר להריץ סקורר חדש ועדיין מתלבטת האם שווה לה בכלל להוציא את הכסף. יום אחד יברויאן יישאר כי לא נתפרע, יום אחר אולי נתפשר על אבוחצירא כי המחיר שלו בכל זאת זול ובשבוע הבא בטח תהיה התפתחות עם עומר גולן שרק תגרום למכבי לשקול היטב את צעדיהם. מחדש. חברים, הגיע הזמן לקחת החלטות, להתחיל להסתכן עם פנקס הצ'קים ולשחק בלי פחד במגרש של הגדולים.

במוקדם או במאוחר, מכבי תהיה חייבת להיות גורם רציני יותר בשוק ההעברות. זה לא אומר שצריך להתפרע, אבל לפחות להיות שם. מכבי תל אביב תתקשה מאוד למצוא אופציות ברמה של קולאוטי או עומר גולן במחיר הרבה יותר זול. אם מכבי תל אביב רוצה בקרוב מאוד לחזור למגרש של הגדולים היא חייבת להתאים את עצמה לחוקי המשחק, ולהבין שיש עמדות בהן לא מחפשים מציאות אלא עובדות מוכחות. לפעמים נדמה כי לקבוצה יש עדיין טראומה ממסעות הרכש ההיסטוריים שלה לאורך העשור האחרון. לפעמים נדמה שמכבי מפחדת לעשות את הצעד הבא שיספק גם תחילתה של הצהרת כוונת. אבל אין מה לעשות, אלו הם המחירים, והם לא יהיו זולים יותר בקיץ. זו עמדה שלא כדאי ליפול בה ולא מומלץ להתקמצן עליה. אם יש לך אפשרות לירות, תירה. אל תדבר. גם מכבי חיפה נפלה העונה עם שחקני הרכש שהיא הביאה עם ההעפלה לליגת האלופות, זה לא מנע ממנה להמשיך לנסות בינואר.

גם בלי חלוץ, מכבי יכולה וצריכה לסיים העונה במקומות 1-3, אבל בדרך לשם מוטב שתשיג עוד כמה דברים: קודם כל, שמגמת השיפור של הקבוצה לאורך העונה תהיה יותר דרסטית וגרף ההתקדמות יהיה פחות מתון, כדי לסיים את העונה עם ריח של משהו מתבשל. ריח שאולי מתחילה להתבשל שם קבוצה לאליפות. כרגע יש תוצאות לא רעות, יש שחקנים שמתפקדים לא רע, יש מאמן שמוציא יותר מרוב המאמנים שקדמו לו, אבל אין עדיין ריח של משהו גדול יותר מזה. אם יש למכבי אפשרות להביא כבר עכשיו חלוץ שיכול לעזור לה להשיג את זה בחודשים הקרובים ולהשלים שלישייה מוחצת עם אילייב ובוזגלו, אז אין סיבה להסס. מקסימום תטעו. זה קורה גם לטובים יותר מכם.

שיותר מ-71 אחוז מהשערים של בני יהודה העונה הגיעו מפדרו גלבאן ואלירן עטר. זו לא תלות, זו הפקרות.

אם היה משהו שייחד את מכבי פתח תקוה מקבוצות קטנות אחרות בליגה, זה הקשר לשחקן. החיבור בין המועדון לשחקנים שצמחו יחד איתו היה חזק יותר מכל דבר והוביל גם מאמנים צעירים וחסרי ניסיון להצלחה בלתי נתפסת בהתחשב במימדי המועדון. בשנים האחרונות מכבי פתח תקווה הולכת ומאבדת את זה, והשחרור המכוער והגס של אוהד כהן שם חותמת סופית לתהליך המסוכן אליו נגררה הקבוצה ועלול בשנים הקרובות להפוך אותה לחברה קבועה בתחתית. איפה שיש קבוצות שרגילות להחליף מדי עונה חצי סגל. בטווח הקצר, מכבי פתח תקוה פעלה בחוכמה כשניצלה במהירות את פתיחת חלון ההעברות והיתה הראשונה להבין שכל עוד אין פגרה, אין טעם להתעכב עם החתמת שחקני רכש חדשים. בטווח הארוך, מכבי פתח תקוה תהיה חייבת לעצור את הסחרור בהקדם ולחזור לנוסחה הישנה והיציבה.

הפועל תל אביב חייבת להיזהר ממרדף מוגזם וחסר אחריות אחרי תואר האליפות. שמות שחקני הרכש שמועמדים להצטרף לקבוצה מלמדים על הסכנה הזו: ברק יצחקי, יואב זיו, דניאל דה רידר, קלמי סבן, חלוץ סרבי, קרואטי הם רק חלק ממסע רכש שאמנם חלקו מתנהל רק בתקשורת, אבל גם מלמד על צורת מחשבה קצת מסוכנת: כזו שחושבת יותר מדי דרך שחקני רכש. למרות הצורך האדיר בחלוץ, הפועל תל אביב חייבת להיזהר מהישענות מופרזת על שכירי חרב במועדון, מיותר מדי גאלקטיקוס וחוסר אמונה בשחקני בית. לאט לאט, זה מתחיל להזכיר את מה שאלי טביב נהג לעשות בהפועל כפר סבא: לקנות מכל הבא ליד. לאט לאט, זה עלול להיגמר עם שוקת שבורה כמו הפועל באר שבע, ביום שלאלי טביב תיגמר המוטיבציה להשקיע כסף במועדון. זה לא מה שיביא אליפות להפועל תל אביב העונה, וזה מה שיכול לקלקל ולהשחית אותה לקראת העונות הבאות.