תמיד ידענו שפוטבול הוא משחק הפכפך, אבל מי שחיפש הוכחה נוספת לתיאוריית הכאוס של ה-NFL, מצא אותה במפגש בין דאלאס לפילדלפיה ביום ראשון האחרון. ניצחון של האיגלס היה מבטיח להם את המקום השני בחטיבה עם שבוע חופש, בעוד הקאובויס היו משתנקים במשחקי חוץ בוויילד קארד. אלא שהבוקרים ניצחו, הורידו את העיטמים עד למקום השישי והעניקו מתנה לברט פארב ומינסוטה בדמות שבוע החופש, ולעצמם על ידי אירוח משחק אחד לפחות, מה שלא היו מגיעים אליו בכל מקרה עם הפסד לפילי.
תומר ספירשטיין ציין את החלוקה הברורה, לפחות על הנייר, בין קבוצות הטופ לאנדרדוגים ב-AFC. ובחטיבה המקבילה? בואו נגיד שאפשר בקלות לראות כל אחת מהמועמדות מגיעה לריקוד הגדול. בעצם, נראה שכבר לפניו יהיה לנו הרבה דיסקו.
ניו אורלינס (3:13)
הנה משהו לדרך. בניגוד לאינדיאנפוליס, הסיינטס באמת רצו עונה מושלמת. ההפסד לדאלאס גנז את התוכניות הללו, והכניס את הקדושים למרה שחורה, שהסתיימה בעוד שני הפסדים רצופים (האחרון עם הרכב משני, אבל הפסד הוא הפסד), כולל מפלה ביתית מול טמפה ביי החלשה בבית. זו בוודאי לא דרך להיכנס איתה לינואר, ואם לוקחים בחשבון שניו אורלינס לא תשחק גם השבוע, היא תסגור, בעצם, חודש שלם ללא ניצחון. טוב זה לא יכול לעשות לביטחון של השחקנים.
הבעיה של ניו אורלינס הרבה מעבר לפסיכולוגית. הסיינטס לא משחקים טוב משני צדי הכדור כבר הרבה זמן. הקבוצה שפתחה את העונה עם ריטושים של פילדלפיה וניו יורק החזקות (הג'איינטס הגיעו לביג איזי במאזן 0:5) נחלצה במזל מהפסד במיאמי. אחרי שנדמה היה שדרו בריס והחברים התעשתו עם ההצגה מול הפטריוטס, הם שבקו חיים לחלוטין ובנס נמנעו מהפסד בוושינגטון. בכלל, נראה שההתקפה חיה לאחרונה על מהלכי הומראן של בריס (בעיקר לרוברט מיצ'ם), ובהגנה הורידו דארן שארפר והחברים הילוך.
קל להיזכר מתי קבוצה באה במומנטום חיובי והלכה עד הסוף - הרי כמעט בכל שנה זה קורה. אבל החוק עובד גם הפוך וגובה לא מעט קורבנות. דאלאס של 2007, הקולטס של 2005, פילדלפיה של 2002, פיטסבורג של 2001, דנבר של 1996 - כל אלה קבוצות שהגיעו לשיא שלהן קצת לפני הזמן. אצל הסיינטס זה נראה אפילו חמור יותר - הם פשוט הפסיקו להפחיד. מצד שני, חשוב לזכור - מומנטום משתנה לפעמים בתוך מהלך אחד, ואם ניו אורלינס תפתח את המשחק שלה בשבוע הבא עם השמטה כפויה או לייזר של בריס לאנדזון, הכל יתחיל מהתחלה.
למה לא: כאמור, המומנטום השלילי והעובדה שהסיינטס שיחקו בדצמבר כמו קבוצת 10:6 ולא כמו קבוצת 0:13.
למה כן: כי זו עדיין התקפה ורסטילית ומפחידה, כי בריס רעב להוכיח שהוא הכי טוב ולא רק בסטטיסטיקות, כי בניגוד ל-2006, אם הפעם הם יגיעו לגמר ה-NFC, הדרך למיאמי תעבור דרכם.
מינסוטה (4:12)
הסיפור של מינסוטה דומה לזה של הסיינטס, אבל בכל זאת, קצת שונה. הווייקינגס הפסידו בשלושה מחמשת משחקיהם האחרונים (כל ההפסדים בחוץ) וגילו בדצמבר יכולת מדאיגה. על הסכסוך בין ברט פארב לבראד צ'ילדרס אין טעם להרחיב, כשהדבר היחיד שכנראה יפתור את המחלוקת הזו הוא טבעת סופרבול.
ובכל זאת, מינסוטה מגיעה במצב טוב יותר, על הנייר, מזה של ניו אורלינס, והניצחון על הג'איינטס הוכיח את זה - במטרודום קשה עד בלתי אפשרי לנצח את הווייקינגס, ומכיוון שהייתה זו תבוסה כל כך חד משמעית, ניתן להניח שהם ערכו את הכוונון הדרוש. פארב הוא כבר לא קוורטרבק האולמות הסגורים שהיה לפני חמש ושש שנים, ומה שעשה לסידני רייס ופרסי הארווין ראוי להערכה. ההגנה לקחה צעד אחורה לאחרונה, אבל המשחק מול הג'איינטס הוא בדיוק מסוג המשחקים שמחזירים אוויר לריאות ושרירים לרגליים.
נקודת האור במינסוטה היא שההפסדים שלה נרשמו בחוץ, ולבעיה הזו היא לא תצטרך לדאוג לפחות עד גמר ה-NFC. היא חייבת, אמנם, תודה גדולה לדאלאס, שסידרה לה את המקום השני בחטיבה לאחר שאיבדה אותו שבוע אחד לפני כן לפילדלפיה, אבל בסופו של דבר החופש הזה הוא פרי עבודה של מחצית ראשונה פנטסטית של העונה ודחיפה גדולה של הקהל במטרודום. קבוצה של פארב או קבוצה של צ'ילדרס, לווייקינגס יש את ההתקפה המאוזנת ביותר, על הנייר, בחטיבה - תופסים מעולים, קוורטרבק שישתייך להיכל התהילה והרץ האחורי הטוב ביותר שישחק בינואר.
למה לא: כי בפעמים האחרונות שבהן פארב ביקר בפלייאוף, הוא חיסל את המשחק במו ידיו עם איבוד כדור שהוביל למהלך המנצח של היריבה וכי הווייקינגס הם סוג של בפאלו ,רק עם פחות הילה של לוזרים.
למה כן: כי למרות המגלומניה, פארב יודע שזו אולי ההזדמנות האחרונה שלו להוסיף טבעת לאחת שכבר יש לו. זה עשוי להיות מספיק טוב כדי שלא יעשה שטויות.
דאלאס (5:11) - פילדלפיה (5:11)
בין שבת לראשון, 3:00, ESPN
על השינוי הגדול שיצר המפגש הקודם בין השתיים כבר דיברנו, ועדיין, הוא ראוי להרחבה. נתחיל בדאלאס, שמזכירה מאוד בכניסה שלה לינואר את הג'איינטס של 2007 - הגנה רצחנית שעולה מדרגה ומשגרת מסרים לקוורטרבק של היריבה בזמן הנכון, התקפת ריצה של "Earth, Wind & fire" (מצטער, לתרגם את זה לעברית זה נורא), שמורכבת ממריון בארבר, פליקס ג'ונס וטשארד צ'ויס, תופס של מהלכים גדולים וקוורטרבק שנמנע מהשטויות שאותן עשה בעבר. בכלל, דאלאס ניתצה לא מעט מחסומים פסיכולוגיים עם הניצחון הגדול בניו אורלינס. הקאובויס סגרו דצמבר מופלא, כמותו לא היה להם מאז 1996, ונראים כמי שמסוגלים לנצח משחק פלייאוף, מה שלא עשו... נכון, מ-1996.
ומנגד, האיגלס. פילי הייתה בעיני רבים מועמדת ראשית לזכיה בסופרבול עד לפני שבוע, וההפסד לדאלאס טרף את הקלפים והוריד אותה למקום השישי, מה שאומר ש"לינקולן פייננשל" לא יארח יותר משחקים העונה. זו צפרדע שקשה לקבוצה שנשענת לא מעט על קהל מוטרף והקור הצפון-מזרחי, שהיה נותן לה יתרון על פני כל היריבות בחטיבה למעט גרין ביי. מבחינה מקצועית, פילדלפיה סובלת מליקויים במשחק הריצה - ווסטברוק הרבה להיפצע ולה שון מק'קוי היה סביר ולא יותר. המזל הוא שברנט סלק ודשון ג'קסון יוצרים עבור מקנאב אופציות אוויריות, שמאפשרות לו למצוא את ג'רמי מקלין וג'ייסון אוואנט ולהפוך את העיטמים ליחידה אווירית מאיימת במיוחד.
במפגש האחרון היה קו ההגנה של הקאובויס דומיננטי והתעלל בהגנה על דונובן מקנאב. לאנדי ריד אסור לתת לזה לקרות שוב, אחרת צפוי לאיגלס יום ארוך ב"קאובויס סטדיום". בהגנה יכול ריד לקוות שההימורים של אסאנטה סמואל שוב ישתלמו. בשנים האחרונות הסתיימו חלק מההימורים הללו בטאצ'דאון לפטריוטס ולאיגלס. מצד שני, כשהתופס שמולך הוא מיילס אוסטין, כדאי להיזהר, כי במוקדם או במאוחר תישרף.
התחזית: חובת ההוכחה עדיין על הקאובויס. דונובן מקנאב מפציע, בדרך כלל, למשחקים מהסוג הזה, כפי שעשה בשנה שעבר נגד הג'איינטס, ועד שלא יתברר אחרת, טוני רומו הוא עקרב שימשיך לעקוץ את עצמו ולטבוע בנהר. קשה לנצח את אותה קבוצה שלוש פעמים באותה עונה. ניצחון לאיגלס.
אריזונה (6:10) - גרין ביי (5:11)
ראשון, 23:30, שידור ישיר ב-ESPN
אם דיברנו בתחילת הסקירה על כך שכל קבוצה יכולה להגיע לסופרבול מהחטיבה הזו, הקרדינלס והפאקרס הן הדוגמאות הטובות ביותר, שתי קבוצות שלא סומנו כפייבוריטיות והגיעו עם מאזן דו ספרתי לינואר כשהן מסוכנות מתמיד.
נתחיל באריזונה. דווקא בשנה שבה הסטילרס לא מגיעים לפלייאוף, קן וויזנהאנט הוכיח כמה טובים המאמנים שיוצאים מהמורשת של ביל קווהר ופיטסבורג. אריזונה הייתה אמורה לשקוע בשינה עמוקה אחרי הסופרבול - זה הרי מה שקרה לרוב הפיינליסטיות שלא זכו בשנים האחרונות, אבל וויזנהאנט אפילו לא הסתכל לאפקט הפסיכולוגי בלבן של העיניים, הוא פשוט ירק שלוש פעמים הצידה, בחר בדראפט רץ אחורי, כריס "ביני" וולס, שהשלים צמד טוב מאוד עם טים הייטאוור, שימר את הביטחון שצברה ההגנה בינואר שעבר והמשיך לתת לקורט וורנר לעשות את מה שהוא יודע מצוין - לנצח משחקים. עם או בלי אנקואן בולדין, לקרדינלס השנה יש מספיק כלים כדי למצוא את עצמם שוב בפלורידה, והפעם אולי ללכת עד הסוף.
כשהפאקרס הפסידו לטמפה ביי במחזור התשיעי הם נקטלו קשות. זה קרה לאחר שנוצחו כבר פעמיים על ידי מינסוטה, ההגנה שלהם נראתה כמו גבינת וויסקונסין טיפוסית ובגדול, נראה היה שארון רוג'רס וגרין ביי הולכים לעוד עונת בניה. ואז הגיע צ'רלס וודסון, שבמשחק פנומנלי שיתק את טוני רומו והקאובויס והכניס כמות אדרנלין בלתי מוגבלת. גרין ביי נוצחה פעם אחת בשמונת משחקיה האחרונים, כשאת העונה הרגילה היא נועלת עם ניצחון שכולו הצהרה, באותו מקום שתשחק בו ביום ראשון. רוג'רס צריך להוכיח שהוא קוורטרבק של משחקים גדולים. היכולת שם, עכשיו זו שאלה של מוג'ו.
התחזית: אל תתפלאו אם בסיום היומיים המפרכים הללו, תצאו עם תובנה שזה היה המשחק הטוב ביותר שראיתם בסיבוב הנוכחי. אריזונה, ולא בלב קל.
אל תפספס
