את השמיני באוקטובר 2005, פייר וומה היה שמח למחוק מהזיכרון. הכישלון יתום? לא אם תשאלו את המגן השמאלי שהיום משחק בפ.צ קלן הגרמנית. באותו יום אירחה קמרון את מצרים למשחק האחרון בבית מוקדמות מונדיאל 2006, כשהיא יודעת שניצחון יעניק לה את הכרטיס לטורניר בגרמניה. הפרעונים כבר איבדו כל סיכוי, אבל הערימו על המארחת קשיים ובדקה ה-79 כבש מוחמד שאווקי שער שקבע 1:1. בדיוק באותה שעה הוליכה חוף השנהב בבטחה על סודן, בדרכה לחלוף על פני קמרון, אבל בדקה ה-95 זכו האריות הבלתי ניתנים להכנעה, כפי שמכונים הקמרונים, לפנדל.
וומה, אז שחקן אינטר, ניגש לבעיטה החשובה בקריירה שלו, אבל שלח את הכדור לקורה. המשחק הסתיים ב-1:1, קמרון נשארה מחוץ למונדיאל מאז 1990, והמגן הפך לאויב העם. ביתו הושחת והוא זכה לאיומים על חייו והוברח למחרת לשדה התעופה בניידת משטרה סמויה. לכוכב הגדול, סמואל אטו, זה התאים וכדי שהרפש לא ייגע בו, הוא הוסיף והאשים את וומה בכך שלקח את הבעיטה מלכתחילה. כשהמגן האומלל הסביר ש"אף אחד לא רצה לבעוט, לא אטו ולא הקפטן ריגוברט סונג. רק לי היה האומץ", כולם שמעו, אבל לא ממש רצו להקשיב.
גם להתאחדות המקומית היה נוח שאחד מהשחקנים נשא בעול הכישלון ולא היא עצמה, וב-2007 הודיע וומה על פרישה סופית מהמדים הלאומיים, אחרי שבקושי הוזמן לסגל מאז אותה החמצה. "נפגשתי עם בכירי ההתאחדות והייתי בטוח שהכל נשכח ונסלח, אבל כנראה שזה לא ככה", הוא אמר אז, "המאמנים כבר לא מקבלים ההחלטות, יש כאן שחקנים שקובעים מי יהיה בסגל". אבל מי בקמרון יציב סימן שאלה סביב התנהגותו והתנהלותו של סמואל אטו?
אותם שנתיים-שלוש היו שנות משבר מבחינת נבחרת קמרון. היא לא העפילה למונדיאל לראשונה מאז 1990, היא הגיעה רק לרבע גמר אליפות אפריקה ב-2006 וחוף השנהב וגאנה עקפו אותה בסיבוב. האפריקאית הראשונה שהעפילה לרבע גמר מונדיאל, הנבחרת שפתחה רשמית את החלון לכדורגל האפריקאי בתחילת שנות ה-90, כבר לא הייתה הנציגה הבכירה של היבשת השחורה ולא במקרה. פייר וומה היה רק השעיר לעזאזל.
העצלנות השתלטה
מספר ימים לפני שנבחרת קמרון המריאה מצרפת ליפן לרגל השתתפותה במונדיאל 2002, עסקו שחקניה יותר במשאים ומתנים עם ההתאחדות על גובה הבונוסים המגיעים להם, מאשר להתכונן כראוי. בטורניר עצמו, כשהם יודעים שהם חייבים לפחות נקודה נגד גרמניה כדי לעלות לשמינית הגמר, לא ידעו האריות הבלתי ניתנים להכנעה לנצל הרחקה של קארסטן ראמלוב בדקה ה-40, הפסידו 2:0 וסיימו את חלקם בטורניר כבר אחרי שלב הבתים. 90 הדקות הללו בשיזוקה הספיקו כדי לחלץ מפרנץ בקנבאואר הצהרה על מי שלבשו באותו יום את מדי קמרון. "הם השחקנים הכי עצלנים שראיתי מעודי", אמר הקייזר ונגע בנקודה כואבת.
השחקנים הקמרונים התנהגו ככוכבנים והראו אדישות מרגיזה כבר כמה שנים, אבל ניצני המשבר שהחלו להופיע באותו טורניר במזרח הרחוק, לא היוו כנראה צלצול השכמה חזק מספיק עבור מקבלי ההחלטות והמושכים בחוטים במדינה האפריקאית. ב-2004, כשנה וחצי לפני כאב הלב של פייר וומה ושל מדינה שלמה, התקריות והויכוחים שעמדו על האש במשך השנים, כבר הבשילו לבלאגן אחד גדול.
קמרון פגשה אז את גרמניה למשחק ידידות בלייפציג, אבל בשעות שלפני המשחק שוב היו עסוקים השחקנים בויכוחים לוהטים עם בכירי ההתאחדות על גובה הבונוסים המגיעים להם על ההשתתפות במשחק ואף איימו לא לשחק, כשנשיא ההתאחדות, מוחמד אייה, נאלץ לעזוב פגישה עם בכירי ההתאחדות הגרמנית אחרי שנדרש לסוגיה.
בסופו של דבר המשחק יצא לדרך, אבל במהלכו לוסיאן מטומו וסמואל אטו התווכחו בלהט וכמעט התקוטטו, אריק דג'מבה דג'מבה ספג אדום אחרי כמה תיקולים לא אחראיים ו-ויכוחים עם השופט, והקמרונים הובסו 3:0. המאמן המתוסכל, וויני שאפר, הסביר אז לכלי תקשורת מקומיים: "הבכנו את עצמנו. כשאתה משחק נגד נבחרת כמו גרמניה, אתה צריך להתכונן ולא להתווכח על גובה הבונוסים. לא הספקתי אפילו לכנס אסיפת שחקנים. זה מקרה של חוסר משמעת טוטאלי".
קצת אחרי שאמר את הדברים הללו, למד המאמן הגרמני מהעיתונאים במקום שהוא איבד את משרתו, אחרי שנשיא ההתאחדות אייה טרח לעדכן אותם לפני ששוחח עמו. למרות שבין קמרון למונדיאל 2006 עמדו כמה סנטימטרים, פנדל אחד והמון מזל, הרבה לפני כן כבר ניתן היה להבחין במשבר הממשמש ובא.
הכישוף הצליח
אותם אירועים בלייפציג היוו המשך ישיר לכל הצרות שפקדו את נבחרת קמרון מחוץ לדשא. ויכוחים על בונוסים תמיד היו וכנראה שעוד יהיו באפריקה, אבל גם לא הסתירו בעיות אחרות שקשורות בשחצנות שנבעה ממעמד הגבורה של השחקנים בבית העני והדל, במחשבה הטבעית שהכל מגיע ויגיע בקלות. בדיוק כמו מה שקרה לניגריה, בקמרון נרדמו בשמירה ולא הבינו שההצלחות שלהם בשנות ה-90 יהוו מקפצה לכדורגל האפריקאי כולו, כולל היריבות.
בזמן שהאריות באמת האמינו שהם בלתי ניתנים להכנעה והיו משוכנעים שהמאבק העיקרי שלהם יתקיים במונדיאלים ולא במאבקים על ההעפלה אליהם, כשהם המשיכו לבנות על סגל ותיק, מדושן ושבע, החלו נבחרות אחרות לכרסם בבכורה. הסיפור הבא בוודאי יכול ללמד על השינוי המחשבתי שעשו יריבותיה של קמרון בשנים האחרונות, מהימים בהם הביטו על יריביהם פורצי הדרך בכבוד ויראה ועד השנים האחרונות, בהן כבר לא התביישו להביט להם בעיניים ולנצח אותם:
כשעה וחצי לפני פתיחת חצי גמר אליפות אפריקה 2002 בין קמרון למאלי המארחת, עטו שוטרים מקומיים על תומאס נ'קונו, אחד מעוזריו של המאמן וויני שאפר, והחלו לסחוב אותו בכוח למעצר. תשע שנים באספניול הספרדית, הופעות בשני מונדיאלים וקריירה מרשימה, לא מנעו משוער העבר האגדי מלהיגרר מהמגרש באזיקים וזאת לאחר שבמאלי היו משוכנעים שהוא הפעיל מעשי כשפים כדי לסייע לנבחרתו לנצח.
בסופו של דבר ההתאחדות לכדורגל האפריקאית קטעה את האירוע הביזארי כשדרשה לשחרר את נ'קונו ועם, או שכנראה בלי קשר, קמרון המשיכה לזכייה שנייה ברציפות בתואר. אלא מאז עברו כמה שנים ובאפריקה כאמור הבינו שאפשר לנצח את קמרון גם בלי לעצור את עוזר המאמן שלה בחשד להטלת כשפים.
האריות עלו לכל מונדיאל מאז 1990, זכו לכבוד והערכה בכל העולם וזכו באליפויות אפריקה ב-2000 וב-2002. אבל לאחר מכן התאהבו במעמד הכוכבים שלהם ולקו באדישות, שכחה שצריך להתאמץ, אולי אפילו זלזול. התוצאה: את מונדיאל 2006 הם ראו מהבית אחרי שחוף השנהב לקחה להם את המקום ובדרך גם הדיחה אותם באותה שנה מאליפות אפריקה כבר ברבע הגמר.
הפסטיבל נגמר
כיום, בשנת 2009, אמרתם "הנבחרות האפריקאיות החזקות", אמרתם "חוף השנהב וגאנה". קמרון אמנם הגיעה לגמר אליפות אפריקה ב-2008, אבל גם זה לא החזיר אותה למעמד אליו התרגלו שחקניה, אוהדיה ותושביה בעבר. לפיכך, שנת 2010 וההשתתפויות באליפות אפריקה ובמונדיאל הן חלון ההזדמנויות להחזיר את הכבוד האבוד ואת הבכורה ביבשת.
לא מזמן זה היה נראה רחוק מביצוע. הפסד לטוגו ותיקו ביתי נגד מרוקו בשני משחקי הפתיחה של שלב הבתים האחרון במוקדמות המונדיאל, רמזו על כך שגם לטורניר בדרום אפריקה סמואל אטו וחבריו לא יגיעו. הממשלה המקומית כינסה אז ישיבת חירום והקימה ועדה שתהיה אמונה על האסטרטגיה שתוביל את הנבחרת המקומית למונדיאל, למרות הכל. אוטו פפיסטר הגרמני נשלח לדרכו ובמקומו מונה פול לה גואן, שאת הגעתו של הצרפתי לבירה יאונדה ליווה פסטיבל של שלושה ימים. היו שם מסיבות וריקודים ועל פי בדיקת עיתון מקומי בזבזה ההתאחדות המקומית כ-250 אלף יורו רק על קבלת הפנים הממושכת למאמן הטרי.
את לה גואן הפסטיבל הזה לא הרשים ובזמן שהוא הצהיר שוב ושוב ש"אני לא משיח", הוא החל לעבוד. לקראת משחק ידידות נגד אוסטריה הציב המאמן הקפדן תנאי לפיו המשלחת לא תכלול יותר מ-13 חברים שהם לא שחקנים. בנוסף, דיווח העיתונאי פול דויל ב"גרדיאן", כשהנבחרת התכנסה, היא עשתה זאת עכשיו בפאתי הבירה יאונדה ולא במרכזה, היכן שהיא לא תסבול מהסחות דעת. הפסטיבל נגמר, קמרון החלה לעבוד קשה.
כבר במשחק הרשמי הראשון שלו בתפקיד, מפגש חוץ מכריע עם מוליכת הבית באותו זמן, גאבון, המאמן הצרפתי השמיט את ריגוברט סונג מההרכב והציב במקומו את בלם טוטנהאם, סבסטיאן באסונג. בנוסף, לה גואן העביר את סרט הקפטן מסונג לאטו. מבחינת הכדורגל הקמרוני מדובר היה ברעידת אדמה של ממש, אבל למרות שהבלם הוותיק ששיחק בעבר בליברפול, ווסטהאם וגלאטסראיי ובשלושה מונדיאלים, על אף שלבש את מדי הנבחרת בלמעלה מ-120 משחקים, אצל לה גואן לא היו פרות קדושות ולא סמלים ובסופו של דבר האפקט הושג. מאותו יום ועד היום, סונג נמצא בכושר הטוב ביותר שלו מזה כמה שנים ובמשחקים הבאים הוא כבר חזר להרכב. היום הוא יודע שהדבר תלוי אך ורק בכושרו.
קמרון ניצחה באותו משחק רשמי ראשון תחת לה גואן 0:2 בגאבון ובשלושת המשחקים הנותרים ספגה רק פעם אחת, השיגה תשע נקודות מתשע אפשריות ועלתה למונדיאל אחרי שכבר הוספדה. סמואל אטו, הספיק לחלק לחבריו לנבחרת מתנות עלייה בדמות שעונים בעיצובו וכשמחירם 29 אלף ליש"ט ועכשיו נותר לראות אילו מתנות הוא יבטיח להם על הישגים נוספים. אולי זה מה שיגרום לקמרון להבין שכדי להיות האפריקאית הבכירה צריך לעבוד.