אל תפריעו לפקידים

1. תוצאה ודאית אחת כבר יש לפרשת מוני פנאן-סמי בכר: היא גרמה לבזבוז אדיר של מילים ואנרגיות, שכוונו לעבר הכתובת הלא נכונה. מאז תחילת הפרשה קוראים אוהדים ועיתונאים לפרנסי הכדורסל הישראלי לפתוח בחקירה מקיפה של הפרשה, להפוך כל אבן בדרך לאמת ולבצע חריש עמוק בענף. אלא שהמאמץ הזה חסר תוחלת.

ראשית, לראשי מנהלת הליגה, האיגוד והקבוצות אין כל אינטרס לחטט בפצע הזה. בחקירה רצינית עלול להתברר שכמעט בכל קבוצה היה אדם שהשקיע בבנק של פנאן, עובדה שתחשוף את עומק הריקבון והטיוח בענף שעליו הם מופקדים. הסיבה השנייה, הפחות קונספירטיבית, היא שהאנשים האלה פשוט לא אוהבים לעבוד קשה מדי. ההיסטוריה שלהם, הקרובה והרחוקה כאחת, רצופה בהחלטות שמנעו מהם חשיבה מאומצת או שעות נוספות במשרד.

שמועות על חצי ליגה שמשתמשת בחומרים אסורים? מוותרים על בדיקות סמים. כישלון חרוץ של כל נבחרות ישראל? מנסים להשאיר את האחראים לכישלון בתפקידם. יו"ר האיגוד לשעבר חובט בעיתונאי? ממתינים לחקירת המשטרה. לכן אין שום סיבה להאמין שכפקיד כמו שי שני, שגורם לעסקן בינוני כמו אבנר קופל (שפירק את בית"ר תל אביב) להיראות כגרסה המקומית של דייויד סטרן, יצליח לסחוב על כתפיו השחוחות את הפרשה החמורה בתולדות הכדורסל הישראלי. אם החקירה הזאת לא תתנהל על ידי גורם חיצוני, היא פשוט לא תתנהל.

2. ביממה האחרונה מוזכר שוב ושוב גמר הפיינל פור ב-2007 כהוכחה הניצחת לשחיתותו הוודאית של סמי בכר. אלא שמוצג מספר 1 מטעם התביעה פגום. מי שהעניקה באותו המשחק את האליפות למכבי תל אביב הפצועה והמרוסקת הייתה הפועל ירושלים, ולא השופט. העבירה החמישית שנשרקה למאיר טפירו 4:36 דקות לסיום המשחק הייתה גבולית, ובוודאי לא מופרכת; אחרי טפירו יצאו בחמש עבירות גם ניקולה וויצ'יץ' ודרק שארפ הצהובים; במשחק נשרקו 29 עבירות לחובת מכבי תל אביב מול 21 בלבד לשחקניו של דן שמיר; ירושלים עמדה על הקו 29 פעמים, בעוד מכבי 16 בלבד.

הדמעות של טפירו באותו ערב התלבשו נהדר על נרטיב הקיפוח של הפועל ירושלים, והזכירו שלל שריקות בעייתיות מההיסטוריה של הכדורסל הישראלי, אבל הן בוודאי לא מוכיחות את אשמתו של בכר. מוטב להמתין לסיום החקירה בטרם מעבירים את מגן האליפות מאותה שנה למלחה, כי שיפוט בינוני הוא עדיין לא פשע.