הם כבר מכבי תל אביב כדורסל

יש משהו קצת מטעה בביטוי ארבע הגדולות. הוא התאים הרבה יותר לתקופה בה הוא כנראה נולד, בשנות התשעים. יש בו אשלייה של שוויוניות, של תחרות צמודה, והוא מחטיא את העליונות הבולטת של מכבי חיפה בתוך הפרלמנט המצומצם הזה. עליונות שמתחילה להזכיר את זו של מכבי תל אביב בכדורסל. במשך שנים נזהר הכדורגל הישראלי ממפלצת כזו, מעליונות כזו של מועדון, אבל שש אליפויות בעשור אחד הן בהחלט התחלה של משהו שאפשר לכנות אותו מודל קטן ומתהווה של הקבוצה האהודה על יעקב שחר חוץ ממכבי חיפה. אם יש משהו שהעשור הזה הוכיח הוא שיש כרגע רק שני דברים שיכולים לסכן את העליונות המקצועית שמכבי חיפה רכשה בשש האליפויות שלה: כסף גדול, כמו זה של גאידמק, או חיבור מוצלח במיוחד ודי נדיר של מאמן גדול למועדון גדול שצריך מנהיג שיצמצם עבורו את הפערים, סטייל דרור קשטן מודל 2000. זהו בינתיים. בלי אשליית גאידמק התמונה האמיתית של הליגה היתה הרבה יותר ברורה לכולם.

אלי גוטמן עומד בחלק די גדול מהתנאים האלה, אבל אם הוא לא יעשה את זה גם העונה, העשור החדש יתחיל לקבל ריח דומה לזה שבדיוק נגמר. מכבי חיפה לא נראית כרגע כמו קבוצה שהולכת לזרוק לפח את כל מה שהיא למדה בשש האליפויות האחרונות. הצורה שבה היא לא נותנת לליגה רגע אחד לקום לתחייה היא דוגמה קטנה לאופן שבו המועדון הזה בקיא בזיהוי מומנטום שנוצר תוך כדי עונה טוב יותר מכל קבוצה. גולדהאר, במקרה הטוב, הוא איום זמני על כל זה. אלי טביב ואיציק קורנפיין צריכים למצוא הרבה כסף כדי להיות אלה שייהנו מהפירורים שמכבי חיפה תשאיר אחריה בעונות הפחות טובה שלה. מכבי חיפה של העונה היא המשך ישיר למכבי חיפה של העשור הקודם בו הפיקה את לקחי השגיאות שעשתה בשנות התשעים. זו קבוצה שלומדת מהצלחה להצלחה, בזמן ששלוש המתחרות שלה מתקדמות מכישלון לכישלון, בזמן ששלוש המתחרות שלה מנסות להרים את עצמן לקרבות זמניים נגדה רק כדי להיכנע למסורת שמכבי חיפה צברה בליגה כמו המסורת שהפועל תל אביב צברה באירופה. אם גם קבוצה איכותית כמו הפועל תל אביב של העונה לא תוכל לעליונות הזו, לא מן הנמנע שמה שהיה בעשור הקודם הוא מה שיהיה בעשור הזה: לא ליגת נטולת תחרותיות כמו זו מהכדורסל, אבל גם לא ליגה תחרותית לגמרי, בה יש קבוצה אחת שפתחה על יריבותיה פער שמתבסס על עשרות שנים של התמקצעות שגם סגל מעולה ומאמן מעולה כמו אלה שיש בהפועל תל אביב לא מחפים על כך.

לפני שברק יצחקי בוחר לשבור את הכלים ולעבור לקבוצה אחרת בארץ, מוטב שישים לב לכמה דברים שיעזרו לו עם הלבטים. ראשית, בקטנה, לצורה בה הפועל תל אביב מנהלת מזה כמה שבועות משא ומתן על העברתו עם כל כלי תקשורת אפשרי. קבוצה רצינית שמתייחסת לעצמה ברצינות, מכבי חיפה למשל, לא מנסה לעשות החתמה ברמה הזו כשכל העולם יודע עליה ומקבל עליה אישור רשמי. זה מלמד על חוסר רצינות גם אם מדובר בספין. שחקנים כמו יצחקי גונבים בשקט, בטח כשרוצים גם להוריד את המחיר.

אבל זה, כאמור, בקטנה. יצחקי, שכבר כמעט חצי שנה מחפש לעצמו דרך חדשה, חייב להסתכל על התמונה הגדולה, שם הוא ימצא שחקנים כמו עומר גולן, גל אלברמן, סלים טועמה, בן סהר ואבי סטרול. שם הוא אולי יבין שיוסי בניון ודודו אוואט אין לנו בשפע, והסיכוי להפוך לאחד מהם הוא קטן מאוד. אירופה היא הדבר היחיד ששווה ליצחקי לעזוב את בית"ר ירושלים עבורו, רק שיצחקי לא מתאים לאירופה. הוא לא ברמת הכישרון של יוסי בניון ואין לו את האופי של דודו אוואט. רשימת הלגיונרים הישראלים אמנם התארכה בשנים האחרונות, אבל השורה התחתונה נותרה בעינה: רק יחידי סגולה מישראל מסוגלים גם להתמיד, גם להצליח וגם לבנות לעצמם קריירה בחו"ל. מוטב ליצחקי שיניח כבר לבלוף הזה ויחפש לעצמו מוצא אחר לקריירה.

והמוצא לא נמצא גם במכבי חיפה או בהפועל תל אביב. גם להן אין משהו יוצא דופן להציע ליצחקי. מקסימום, עוד אליפות בליגה הישראלית, אולי שני משחקים נחשבים באירופה בעונה – לא משהו שחלוץ בית"ר ירושלים לא ראה. אם כבר, השיקול הוא בעיקר כלכלי, אבל יצחקי הוא לא שמעון גרשון: כדורגל בשבילו זה הרבה מעבר למקצוע והרגש משחק אצלו תפקיד מרכזי. לפעמים הפתרון נמצא מתחת לפנס. נכון לעכשיו, עד שקבוצה באמת רצינית באירופה לא תגלה בו עניין ממשי ותבנה עליו, יצחקי צריך לכוון את עצמו להיות יניב קטן של בית"ר. כמו קטן, לגדול ולצמוח מתוך הקשיים, מתוך העימותים עם האוהדים, מתוך ההתעסקות האובססיבית של כולם בחוזה שלך ולהפוך את הדילמה שלו לפתרון קבוע - המנהיג של בית"ר ירושלים בעידן החדש. בפנים הוא יודע שזה מה שיגרום לו הכי הרבה אושר ואחרי מה שהוא השיג בשנים האחרונות, זה גם מה שהכי מתאים לו. זה יהיה טפשי מבחינתו לזרוק את כל זה לפח בגלל כמה חודשים לא טובים, ועוד למען קבוצה ישראלית. אם יצחקי יפתח את העיניים הוא יגלה שהמרחק בין הגיהינום שבו הוא מצוי כרגע לגן העדן הנכסף הוא קטן, קטן מאוד.

שמכבי תל אביב בכלל שוקלת לבזבז את תקציב הרכש הראשון שהיא עומדת לקבל ממיטש גולדהאר על חלוץ בסימן שאלה, כמו שמעון אבוחצירא, במקום להביא שחקן מוכח שמבטיח תוצאות. מה, אתם לא קולטים ששחקן שמוכן לברוח לקבוצה שלו ביוון אחרי חצי עונה למרות שהוא בהרכב, הוא גם עקב אכילס אנושי?

קשה היום כבר לבוא בטענות לערוצים החדשים בתשלום. בוואלה! ספורט, שהנהיגה קמפיין ארוך ומוצלח בנושא, הבינו מזמן ש-90 אחוז מהטוקביסטים התומכים במאבק מתחברים בסופו של דבר לערוצים ומשלמים על דברים שהם בטוחים שלא צריך לשלם עליהם. אין באמת עם מי לצאת לקרב, וגם ניצן חן, שניסה לרכוב על הגל הזה ולהפוך לאביר לוחם צדק, התגלה כעבור כמה חודשים כליצן החצר, כשאישר בסופו של דבר תקנות שאפשרו לצ'רלטון לשדר משחק חשוב של הפועל תל אביב באירופה בערוץ שלא פתוח לכולם.

אחרי כל זה, צריך לקרות משהו באמת חריג, באמת חצוף, כדי לבוא ולטעון לעוול. ותכנית סיכום המחזור פלוס לייב שערוץ הספורט ארגן במוצ"ש היא כזו. גם בעולם המושגים המעוות הקיים בערוצי הספורט השונים, מדובר בטריק מסריח ולא אתי. לא מדובר בתוכן חדש שנקנה, אלא בתוכן קיים שרק היה צריך להזיז אותו למוצ"ש. לא מדובר בשינוי סדרי עולם עבור לקוחות סוג ב', אלא במאמץ בסיסי לסדר שגם אזרחים מהשורה יוכלו לצפות בגולים במוצ"ש. שהאריזה החדשה של הליגה תהיה האריזה של כולם ולא רק של בעלי היכולת. מעניין מה יש לנתן "אני מה שמצאנו לנכון להביא עבור חובב כדורגל הישראלי הממוצע" זהבי להגיד על כך?

מכבי פתח תקווה – הפועל תל אביב

למה הפועל תל אביב בלחץ, זה ברור: 10 שנים בלי אליפות, מפלות חוזרות מול מכבי חיפה, שלחו את האדומים לחגוג לא פעם הצלחות באירופה, גם במטרה לשכוח מהאתגר האמיתי בליגה ולחפש במסגרת הבינלאומית סוג של עליונות שלא מושגת בארץ. הפועל תל אביב יכולה לסגור עונה שנייה ברציפות שבה היא משחקת את הכדורגל האיכותי בליגה, ובכל זאת לא לזכות בתואר היוקרתי מכולם. שוב. גם גוטמן, גיבורה הראשי של ההצלחה, לא מקל על בעיית הלחץ עם שפת הגוף שלו במשחקים האחרונים. האוויר שהוא מוציא אחרי החמצות, הבעות הפנים המיואשות שבאות עם הטעויות והקפיצות המוגזמות אחרי הגולים ודאי לא מקלים על השחקנים.

אבל גם להנהלת הפועל תל אביב יש חלק בלחץ הזה. לא מובן איך אחרי שנתיים כאלו הם לא מחתימים את אלי גוטמן לחמש השנים הבאות, החלטה שיכולה לעשות קצת סדר במועדון. החלטה שתוריד לחץ אדיר מהמאמן, וכתוצאה מכך גם משאר המערכת. מוטב כבר שיתפכחו מהחלום הסמוי שלהם להביא את דרור קשטן למקרה שגוטמן ייכשל. קשטן הוא מאמן שבע שאין לו כבר מה להוכיח להפועל תל אביב, לגוטמן יש. גוטמן הוא המזור של הפועל תל אביב להנהלה הדו ראשית שלהם, הוא העוגן המקצועי, האיש הכי מתאים לעידן החדש של הפועל תל אביב תחת טביב ומוני הראל, עידן שמבוסס לא מעט על שחקני רכש. אין מתאים ממנו לכך ואין סיבה כל הזמן לאיים על מעמדו. במכבי פתח תקווה ישמחו ודאי לספר להם כמה יציבות ארוכת טווח בכסא המאמן היא מפתח למועדון שנמצא בעמדת נחיתות בדרך להישגים.


בית"ר ירושלים – בני סכנין

פעם היה מדובר בפצצת רייטינג, אבל הקהל האמיתי של בית"ר הולך ובורח מהמגרשים. במידה מסוימת, בית"ר משלמת העונה מחיר יקר על כל ההצלחות המהירות בעידן גאידמק שהרחיקו ממנה המון אוהדים אמיתיים שלה והביאו במקום לא מעט אוהדי תוצאות. לרוב אוהדי ההצלחות אין סבלנות למה שקורה העונה, ובית"ר נותרה עם גרעין מאוד קשה שמגיע באופן קבוע למשחקים. יתרה מזאת, הרבה מאוד אוהדים אותנטיים מהעבר לא אוהבים את הגישה וההשתלטות של גופים כמו "לה פמיליה" והקרחות ביציעים הולכות וגדלות. קשה לזכור מתי בית"ר היתה מדורגת במקום הרביעי במניין הקהל שמגיע למשחקי הבית שלה, אבל תהיו בטוחים שגם משחק מול סכנין לא אמור להעיר את הדוב משנתו. בשביל זה, צריך תכנית עבודה יותר רצינית מעוד גירוי רגעי.