"הוא בועט מצוין, יודע לפרוץ בצורה נהדרת ולהגיע למצבים של אחד על אחד מול השוער, הוא גם מוסר טוב מאוד ויודע להציב כדורים מאחורי ההגנה. קשה למצוא עוד הרבה מגנים כמוהו בכדורגל העולמי". הציטוט הזה לקוח מפיו של מאמן נבחרת ארגנטינה לשעבר, מרסלו ביילסה. המושא: חאבייר זאנטי. המועד: יום לאחר ההפסד של ארגנטינה בדו קרב פנדלים לברזיל בגמר טורניר קופה אמריקה 2004. מה שמרתק כל כך בציטוט הנ"ל, זה שהוא רלוונטי כמעט לכל פרק בקריירה הארוכה של זאנטי - בין אם לתחילת הקדנציה שלו באינטר (עונת 1995/6) ובין אם היום, בעונה ה-15 שלו במועדון כשסרט הקפטן מונח על זרועו זו תקופה ארוכה.
על סיבולת ועמידות
לפני כשלושה שבועות זכתה בנפילד באליפות היסטורית בארגנטינה, ראשונה בתולדות המועדון לאחר 113 שנות קיומו. בימים שלאחר הזכייה פנה מאמן הקבוצה חוליו פלסיוני בקריאה נרגשת מעל גלי האתר לזאנטי, וביקש ממנו לשוב הביתה ולהצטרף לבנפילד מפברואר עד יולי כדי לעזור לה בגביע הליברטדורס, שם הבטיחה את השתתפותה עם זכייתה באליפות. 15 שנים לאחר שעזב את הקבוצה מדרום בואנוס איירס, שם שיחק שנתיים (1993-5) לטובת אינטר, היה לפופי, כך הוא מכונה, קשה לסרב בו במקום. "לא אשכח לעולם את המועדון הזה. נחכה ונראה מה יהיה", אמר. אולם כמו שהיה נאמן לבנפילד במשך שנתיים ולא עזב אותה חרף הצעות מפתות שקיבל מהגדולות, בוקה ג'וניורס וריבר פלייט, כך דבק בעיקרון הנאמנות והודיע אחר כך שהוא נשאר במילאנו. "תמיד נהניתי מהאהדה והערכה של אוהדי בנפילד אליי, אבל לצערי לא אסיים את הקריירה שלי שם, אשאר באינטר עד הסוף, האוהדים יכולים להיות רגועים".
אין צורך להכביר במילים על ההקרבה של זאנטי ברמה הקבוצתית והלאומית, די להסתכל על המספרים המדהימים שהשיג כדי להבין את הסיפור. הוא לא סקורר גדול, אבל תמיד נדרש לכל משימה בין אם בהגנה או בקישור, באגף או במרכז. לסמל של אינטר רשומות ברזומה 709 הופעות בכל המסגרות במדים הכחולים-שחורים, והוא שני רק לקפטן האגדי בדימוס, ג'וזפה ברגומי (758). זאת ועוד, לאחר ארבע שנים, באוקטובר העונה, שבר את שיא ההופעות הרצופות בקבוצה, כשהציבו על 149. בנבחרת ארגנטינה הוא כבר מזמן עקף את כולם והפך לשיאן ההופעות עם 136 במספר. בשני המקרים, הרגל עוד נטויה. למרות שחווה מאות קרבות ותאקלים נגד שחקני יריב ואולי אף חרף מוצאו, תמיד היה ועודנו נחשב לסמל של הגינות. לראייה, את הכרטיס האדום האחרון שלו ספג בפברואר 1999.
כעת קל יותר להבין למה זכה השחקן לכינוי 'טרקטור'. קצב המשחק, הסיבולת, העמידות הפיזית והחוסן הנפשי הפכו אותו לשם דבר בכדורגל העולמי. את היכולות והאיכויות הללו הוא משמר מזה שנים, וגם כעת, כשכבר מלאו לו 36 באוגוסט, הוא לא נשמע כאחד שמתכוון לוותר בקרוב על המשחק. "אני מרגיש מצוין מבחינה פיזית", אמר, "ואני חושב שאני יכול לשחק מספר שנים נוספות ברמות הגבוהות ביותר". ולמה לו לפרוש? רק לפני היציאה לפגרת חג המולד כבש המגן/קשר את ראש טבלת שחקני ההגנה מעל גיל 35 במדד היעילות על פי דירוג האתר FTBL.COM. כשהתפנה לחשוף מהו סוד הקסם שלו אמר: "זה בעצם שילוב של שני דברים: אמונה והקרבה". לאחרונה קיבל עוד בשורה משמחת. אופ"א פרסמה לא מכבר שמות של 60 שחקנים המועמדים לנבחרת השנה של 2009. שני ארגנטינאים בלבד הוזכרו בה. האחד, שחקן השנה של פיפ"א וזוכה כדור הזהב, לאונל מסי. השני, זאנטי.
על אידיאלים
בשבוע שעבר, כששחקני כדורגל רבים יצאו לחגוג ולהתהולל בחופשת חג המולד, היו לפופי דברים קצת יותר חשובים לעשות. הוא טרח לארגן משחק צדקה במכורה למען ילדים נזקקים ממשפחות קשות יום. לפני שש שנים ייסד זאנטי, בצוותא עם אשתו פאולה, אותה פגש כשהיה בן 19, את 'קרן פופי'. מטרתה של הקרן לקדם ולעזור לילדים מאזורי מצוקה קשים. מאז זה הבייבי שלו. אל משחק הצדקה שערך הגיעו כוכבים ארגנטינאיים רבים, שנחלקו לשתי קבוצות, 'החברים של פופי' ו'הקרן של פופי'. אפילו מראדונה הקדיש מזמנו וכיבד את המאורע בנוכחותו. על הקרן שייסד כבר קיבל פופי אות הוקרה באיטליה. כמו כן, ב-2006 הוא נבחר, בצוותא עם עוד מספר שחקנים, לשמש כשגריר של פיפ"א בפרויקט עזרה לילדי הכפרים בארגנטינה. פיפ"א תמכה בשישה כפרים, כשהמטרה הייתה לאסוף כספים לאותם ילדים נזקקים.
"כשאני נזכר בילדות שלי, אני מצליח להעלות בראשי סצנות ספציפיות רבות, טובות ורעות. הייתה לי ילדות קשה", סיפר השחקן, "ולמרות שכיום אני לא גר במדינה בה גדלתי, אני מודע היטב למצב הקשה ששורר בארגנטינה ועל ההשפעה שיש לכך על ילדים עניים. המטרה העיקרית של הקרן היא לספק לאותם ילדים צרכים כגון: אוכל, היגיינה וחינוך, ולעזור למשפחות ולקהילות מהן הם מגיעים".
פופי לא רק תומך בילדים נזקקים, אלא גם במורדים. ב-2005 קיבלה הנהלת אינטר מכתב מפתיע מאוד מ-Zapatista Army of National Liberation, תנועת מורדים מזוינת היושבת בצ'יאפאס, האזור הדרומי ובין העניים ביותר במקסיקו, ומנהלת מאז 1994 מלחמה נגד המשטר הקפיטליסטי במדינה וכן למען שחרור וקבלת אוטונומיה. "אני קורא לכם להיענות לאתגר ולשחק נגד קבוצתנו במועד ובמקום שייקבעו בעתיד", כתב אחד ממנהיגי התנועה ודובר הארגון, סאבקומנדטה מרקוס, שסימן ההיכר שלו הוא כובע הגרב שמכסה תמיד את פניו וממנו משתרבבת מקטרת. "בהתחשב בחיבה שאנו רוחשים למועדון שלכם, נשתדל לא להביס אתכם". למרקוס הייתה בקשה קטנה נוספת מהנראזורי - שאם הם באים, שיביאו כדור, כי זה של המורדים התפוצץ. באינטר התלהבו מאוד מהפנייה. זאנטי אף הגדיל לעשות כששלח מכתב חזרה בו הביע את תמיכתו בהם וחיזק ידיהם על מנת שימשיכו במאבק עבור האידיאלים שלהם. כשנשאל האם יסכים לשחק נגדם ענה ללא היסוס: "לא רק שזו לא בעיה בשבילי, אני דווקא אשמח".
וגם כאן לא נגמרים הערכים של השחקן. גם נגד הגזענות המכוערת, שטרם הדירה רגליה מהמגרשים בארץ המגף, הוא יצא חוצץ לא מכבר. לפני משחקה של הקבוצה נגד יובנטוס הצהיר פופי שאם חלוצה שחום העור של אינטר, מריו באלוטלי, 'יזכה' לקריאות גזעניות מהיציעים, הרי שהוא לא יהסס לעזוב את כר הדשא. "אפנה לשופט ואדרוש ממנו שיעצור את ההתמודדות", הצהיר.
על החלום האחרון
הקריירה המפוארת של זאנטי ידעה הרבה עליות, אבל ב-2006 הוא חווה את אחד מרגעי השפל שלו, כאשר מאמן ארגנטינה דאז, חוסה פקרמן, החליט לא לכלול אותו בסגל הנבחרת למונדיאל בגרמניה. פקרמן, מחליפו של ביילסה שאהב את זאנטי, פחות התלהב מהמגן/קשר. בארגנטינה הוכו בתדהמה והצליחו למצוא שני הסברים לכך. הראשון קשור לעניין המקצועי, כשאמרו שזנאטי לא מתאים לתכנית המשחק ולשיטה של פקרמן. השני, שהוא לא זומן על רקע חילופי דורות בנבחרת. פקרמן השמיט גם את חואן סבסטיאן ורון וקילי גונזאלס, במטרה שאלה לא יכבידו על הדור הצעיר של הנבחרת, וכך גם זאנטי נשאר בחוץ. כיצד סיימה ארגנטינה את אותו מונדיאל, כולם זוכרים. "לעולם לא נדע אם ההחלטה הייתה מקצועית או לא", טען פופי. "אף אחד לא אמר לי מה עשיתי לא נכון. אני רגוע בגלל שאני חושב שעשיתי את הכי טוב שלי ותמיד התייצבתי עבור הנבחרת כשהיא הייתה צריכה אותי".
מאז פקרמן עבר הרבה זמן, וזאנטי כבר שב בגאון ותפס את מקומו בנבחרת. אלפיו באסילה אחראי על החזרה שלו, כשמראדונה, שמנסה כעת לשלב בין הדור הצעיר לוותיק, הפקיד את התיק בידיו הבטוחות של זאנטי. לאחרונה, נתגלעו חיכוכים בצוות המקצועי של הנבחרת, כשהמנג'ר קרלוס בילארדו היה חלוק בדעותיו עם עוזרו של מראדונה, אלחנדרו מנקוסו. מי שנשלח אחר כך אל כלי התקשורת להציג את הדברים ולבאר את דבר הפגישה בין הצדדים (בילארדו ומנקוסו) בשקט ובקור הרוח שמאפיין אותו היה זאנטי. "זה הזמן לשים דברים בצד ולהתייצב בחזית אחידה בגלל שגביע העולם מעבר לפינה", אמר. "כמובן שהמחלוקות, אם ישנן, חייבות להיפתר בהקדם, החובה שלנו כעת היא לבחור קו אחיד ולדבוק בו, צריך לשים בצד את הדעות האישיות או הבעיות כי מה שחשוב כעת זו הנבחרת והמדינה".
זאנטי אף לא שכח להעמיד את כולם בשורה אחת מאחורי המאמן. "אנחנו צריכים לכבד את מראדונה ואת החולצה והסמל שאנחנו לובשים". אחרי כל כך הרבה תארים קבוצתיים ואישיים, אחרי אינספור משחקים ושיאים, לאידיאליסט מבואנוס איירס נותר רק עוד דבר אחד: "יש לי אמונה שאני אוכל לשמר במדי האלביסלסטה את היכולת שלי מאירופה. אין ספק שזה יהיה נחמד לחתום את הקריירה שלי בנבחרת עם גביע העולם".