הפרי העשור

עד ינואר 2009 הספיקו ארבעה שחקני פנים, לא פחות, להיחתך ממכבי תל אביב (רודני ווייט, אסטבן באטיסטה, מרכוס פייזר, אלטון בראון). פיני גרשון חיפש שחקן פנים בנרות ובשוק הדל איתר את גיינס, שהגיע בתחילת השנה האזרחית מליגת הפיתוח. בתחילה הראה גיינס יותר רוח לחימה מאשר כישרון, אך בכל זאת ניפק כמה משחקים סבירים. אלא שעד מהרה התברר שעבורו, לפחות, האקשן האמיתי מתחיל כשהמשחק נגמר: גיינס הסתבך בתקרית ה"מנדי'ס" הראשונה, בה נדקר דיאור פישר (אף שהכחיש בתחילה כי היה במקום), ומספר שבועות לאחר מכן, למרות הוראה מפורשת מצד מאמניו, נתפס שוב מבלה במקום בשעה מאוחרת. עוד קודם לתקרית השנייה ירדה קרנו בעיני המאמנים, ומכבי קיבלה הזדמנות נהדרת לזרוק את גיינס הביתה תמורת פיצוי מינימלי. הסיפור המוזר הזה הגיע לקצו כבר בחודש אפריל, כאשר הפורוורד המקועקע עלה על המטוס בדרכו חזרה ליוסטון, הפעם לבלי שוב.

האיש שידע להקפיץ כדור ביד אחת בלבד הצטרף למכבי לקראת מחצית עונת 06/07. המונטנגרי לא ממש תקשר באנגלית, וכנראה שנוון ספאחיה היה היחיד שהבין מה הוא באמת רצה מאיתנו. ירטין היה אמור לעזור לוויל ביינום לנהל את משחק ההתקפה של מכבי, אבל ביורוליג איבד שני כדורים על כל אסיסט, ולכן העדיף להתרכז בהפצצות מחוץ לקשת. לעתים זה עבד, בקרוב המקרים לא. לזכותו ייאמר שבהגנה נתן תמיד מאה אחוז. היה מדורג גבוה יותר ברשימה שלנו אלמלא חמש הנקודות שקלע בגמר הפיינל פור מול הפועל ירושלים, שקטעו את הריצה של האדומים והשאירו את מכבי במשחק. לא שכחנו, גוראן חביבי.

מבחינה חיצונית, קאמינגס היה הדבר הכי דומה לאריאל מקדונלד שהגיע אלינו מאז הדבר האמיתי. מבחינת כדורסל, הוא לא יכול היה להיות רחוק יותר. רשמית, על הפלופ הזה חתום עודד קטש, אם כי שמועות קשרו את קאמינגס למכבי עוד לפני שהוחתם קטש עצמו. קאמינגס נחת בתל אביב לאחר חצי עונה טובה במדי פרטיזן בלגרד, ואמור היה להוות אי של יציבות בקו האחורי. בפועל התברר הגארד כפאסיבי מדי וכקלע איום (26% מ-3), ועוד לפני סיום העונה הפך לבלתי רלוונטי מבחינה מקצועית. די אם נזכיר שבמהלך העונה הועדף על פניו אפילו אלכס גארסיה. בפיינל פור היורוליג, לאחר הניצחון מול מונטפסקי סיינה, נשבר נפשית, ומירר בבכי בחדר ההלבשה. על צביקה שרף זה לא ממש עבד. בתחילת העונה הנוכחית חתם באימפריה היוונית איליסיאקוס (מי? מה?).

שם שבוודאי נשתכח מזיכרונכם. לא שפני הותיר סיבות רבות מדי לזכור אותו; בכל זאת, משחקו הראשון במדי הקבוצה, ביורוליג מול פרוקום סופוט, התברר בדיעבד כשיאו המקצועי. קלע 19 נקודות באותו ערב קריירה, ועד לסיום העונה הוסיף, במצטבר, 29 נקודות (ביורוליג). הגיע למכבי לאחר כמה עונות ב-NBDL, והיווה הוכחה חיה לכך שלא כל מה שהולך בליגה הניו-זילנדית יכול להצליח גם כאן. סיכומה של עונת 2005/6 של פני בישראל: הרבה חיוכים (בכל זאת, בחור חביב), מעט פרקט (7:30 דקות ביורוליג), ועוד פחות נקודות (3.3). היה ונותר כוכב-על בצידו השני של כדור הארץ (הידעתם שפני הוביל את קלעי הליגה בניו-זילנד בעונת 2007/8, ובעונה שעברה נבחר ל-MVP הליגה האוסטרלית?).

מהסמלים הגדולים של עונת 02/03 המפוספסת. לואיס הצטרף למכבי לאחר שנתיים ביוטה ג'אז, והצ'יזבאטים אודות יד הנפץ של האמריקאי הסעירו את דמיון האוהדים. אלא שלאורך העונה שיגרה אותה ידית מדוברת בעיקר בלוקים, שאיימו על שלמות הלוחות בהיכל (49.6% מ-2, 29.6% מ-3 בממוצע ביורוליג). לאורך כל שלב הטופ-16 לא הצליח הגארד האומלל להשחיל אפילו שלשה אחת, דקות המשחק צנחו בהתאם (9:10 בלבד), ומכבי צפתה בבנטון טרוויזיו משייטת בקלילות אל עבר המקום הראשון. רצף של שלוש הופעות בפיינל פור הגיע לקצו ובסיום העונה שילם לואיס את המחיר, יחד עם בנו אודריך, מרכוס גורי, דיוויד בלאט ורבים וטובים אחרים. בשנים האחרונות כדרר באליקנטה ובבילבאו הספרדיות, בהצלחה חלקית.

בראון לא היה סתם עוד פלופ; זו הייתה לחלוטין פארסה. הסיפור הזה מצחיק כמעט כפי שהוא מביך: בראון, שעזר להפועל חולון לזכות באליפות המדינה, ניסה בקיץ 2008 את מזלו ב-NBA, אבל נחתך משיקאגו בתחילת העונה. מכבי הייתה כה נואשת למצוא מחליף לרודני ווייט, עד שהעניקה לבראון כמעט 600 אלף דולר, מבלי לבדוק מה יש לה ביד. כשהגיע ארצה, התברר שמדובר לא בחתול בשק, אלא בדובון בשק; בקבוצה הזדעזעו מכושרו הגופני הלקוי, וקרקעו אותו מיד לאחר הבדיקות הרפואיות שעבר. למרות שהיה מדובר במקור בלתי-נדלה לדאחקות פנימיות במערכת, המשיך בראון להתאמן עם הקבוצה, השיל כמה קילוגרמים ואף קיבל הזדמנות במשחק הגביע בנהריה, בו הפסידה מכבי והודחה. כעבור חודש בדיוק החליט גרשון לשים סוף לבדיחה הזאת, וזרק את בראון השמנמן הביתה. עם פיצויים, כמובן. עם פיצויים.

ייתכן כי זה עדיין מעט מוקדם, אבל על פי המסלול שבו צועד לאמפה כעת אין מנוס מלקבוע שמדובר באחד הפלופים הגדולים ביותר שהגיעו לכאן בעשור האחרון. לאמפה מוכשר יותר מכל שחקן אחר ברשימה הזאת, בכך אין ספק, אבל למכבי הוא לא מצליח להתחבר. פיני גרשון חשב בקיץ שהביא לכאן סנטר, והתברר לו שהפולני הוא הרבה יותר גארד מאשר שחקן פנים. כך שהחתיכה היקרה ביותר בפאזל מסתפקת ב-17 דקות יורוליג בממוצע (6.5 דקות בשני המשחקים האחרונים), ומשיבה ב-8 נקודות וב-3.8 ריבאונדים דלים. בנוסף, למשחקי הליגה לאמפה בדרך כלל לא מתלבש. בשבועות האחרונים מחפשים במכבי קבוצה שתסכים לקלוט את לאמפה, אם כי נכון להיום טרם נמצאה זו שתסכים לשאת ביתרת שכרו. במכבי מאוכזבים מלאמפה, הוא מאוכזב ממכבי, והשידוך הזה, כפי המסתמן, לא יאריך עוד הרבה ימים. המיקום הגבוה נובע, בין היתר, משכרו האגדי (1.5 מיליון דולר ברוטו), ובמקביל מהפוטנציאל העצום והבלתי-מנוצל.

השחקן היחיד בהיסטוריה של המועדון שנרשם בעניינו יחס הפוך בין תרומתו המקצועית לאהבה שקיבל מהאוהדים. בשוק היה הטורקי הראשון שחתם במכבי, ובמקביל אליו הביא דיוויד בלאט ארצה אחד, ניקולה וויצ'יץ'. השניים היו אמורים להרכיב את הקו הקדמי של הקבוצה בעונת 2001/2, אולם רגע לפני תחילתה חזר במפתיע גם נייט האפמן, לאחר שלא הצליח לאתר חוזה ב-NBA. מישהו היה חייב ללכת, ובהחלטה שעד היום לא ברור אם היא יותר גאונית או מטופשת הועדף בשוק על פני וויצ'יץ', שנשלח לעונת התחשלות בוילרבאן. השילוב בין בשוק להאפמן לא עבד, והראשון נאלץ להעביר את רוב זמנו בבהייה מהספסל. למרות שבעונתו הראשונה במכבי רשם במסגרת היורוליג רק 5.8 נקודות ו-3.7 ריבאונדים ב-12 דקות, נחשב בשוק הלוחמני לחביב הקהל בהיכל, וכנראה שבזכותו נשאר עונה נוספת בסגל. לרוע מזלו, אז בדיוק שב וויצ'יץ' מהשאלה, בתום שנה בה הוביל את וילרבאן לזכייה באליפות צרפת. הקרואטי, שנראה בשל ומוכן יותר, התגלה כעילוי, ובשוק שוב נאלץ לשלם את המחיר. עונה חלשה נוספת (5.7 נקודות ו-3.1 ריבאונדים ב-13 דקות) הובילה לפרידה בלתי-נמנעת, לצערם של יושבי היציעים. נסכם זאת כך: כמה חביב, ככה מאכזב.

הצמד הזה העניק פייט אדיר על הבכורה במצעדנו, ואכן הייתה זו החלטה קשה ומצערת, אך בסופו של דבר הפסידו פיליקס וביופורד בפוטו-פיניש ונאלצו להסתפק במדליית הכסף. היה זה קיץ 2006, השושלת הגדולה זה עתה התפרקה, ועל נוון ספאחיה הוטלה המשימה לבנות קבוצה כמעט מאפס. אלא שמלחמת לבנון השנייה פרצה ושחקנים זרים, שכבר החזיקו את העט מעל לחוזה, ביצעו פניית פרסה ונעלמו. במשבצת של מייסיאו באסטון החליט ספאחיה להמר על שחקן פנים אלמוני שעבר בין היתר בליגה האיטלקית השנייה, בליגה הסינית, בליגת הפיתוח ואף רשם 12 משחקים בסיאטל סופרסוניקס. פיליקס התגלה כבר בהתחלה כאתלט גדול, אבל ככדורסלן קטן. למרות זאת נשאר בסגל, ובמהלך העונה התכסח עם המאמן הקרואטי. לנעליו של אנתוני פארקר נכנס גארד/פורוורד חובב סמים קלים, שלא התבייש להצהיר כאשר נחת בנתב"ג שיהיה גדול לא פחות מקודמו בתפקיד. ולכן אין זה פלא שכבר בתחילת דצמבר ביופורד שוב היה בשדה התעופה, הפעם בדרך הביתה, ושכמה שבועות לאחר מכן התקבלו במשרדי המועדון תוצאות בדיקת סמים אקראית שערך לאחר אחד ממשחקי היורוליג הבודדים בהם שותף, שיצאה חיובית. תמיד ידענו, רודני, שהעיניים האדומות באימונים לא נבעו מחוסר שינה.

הזיכרונות עדיין טריים מהשלישייה שגרפה את כל הקופה במצעד הפלופים של העשור. נדמה שמעולם – לרבות עונת הבלהות 92/3 – לא נחתה במכבי תל אביב, בקיץ אחד, חבורה הזויה כמו זו שהנחית אפי בירנבוים בקיץ 2008. רזומה שכלל תקריות ירי, מעצר בית, מכות עם מטאטא לשחקן יריב וחיבה מוגזמת לאלכוהול ולבילויים לא הפריע להנהלת הקבוצה להחתים את רודני ווייט, ולהעניק לו חוזה עצום בגובה 1.2 מיליון דולר ברוטו; יחד עם ה-700 אלף דולר שזרקה לפח על טריי סימונס וה-400 אלף שהורידה באסלה על ג'ייסון וויליאמס, הסתכמה עלותם הכוללת של השלושה בכ-2.3 מיליון דולר, או לחילופין, בכעשרה מיליון שקלים בקירוב. וויליאמס התנדף במהלך העונה לנהריה, סימונס בקושי החזיק מעמד על קצה הספסל, אולם סיפור ווייט היה שיא השיאים: כבר במשחק היורוליג הראשון נותר מחוץ לסגל, ותרומתו הכללית למכבי אלקטרה הסתכמה במשחק רשמי אחד, תשע דקות וחמישים ושמונה שניות, אפס נקודות, שני ריבאונדים, איבוד, ארבע עבירות ומינוס שש נקודות מדד. הסווינגמן האמריקאי, שהגיע לכאן לאחר אפיזודות בליגה הסינית ובליגה הפורטו-ריקנית, למעשה נבעט הביתה פעמיים: פעם אחת בידי בירנבוים בחודש נובמבר, ופעם נוספת בידי פיני גרשון בדצמבר. אגדה שהייתה באמת.

ohad@walla.net.il