מהברירה נשאר רק המחדל

1. עדכון. מייק ליץ' הוציא צו מניעה נגד טקסס טק כדי שיתאפשר לו לאמן את הקבוצה שלו. התגובה לא איחרה לבוא: טקסס טק הגישה לליץ' מכתב פיטורין. הרבה דברים מעניינים קורים כאן. ליץ' נלחם נגד האוניברסיטה שלו כדי שיוכל לאמן את נבחרת הפוטבול של אותה אוניברסיטה. אתם יכולים לחשוב על פרופסור למתמטיקה שיתנהג בצורה דומה? האקט של ליץ' מעיד עד כמה הוא רואה את עצמו מעל ומעבר לאוניברסיטה, ועד כמה הוא רואה בנבחרת הפוטבול גוף נפרד ממגדל השן האקדמאי. האוניברסיטה לא יוצאת נקייה כאן: אף פרופסור למתמטיקה לא מקבל אפילו סכום שמתקרב ל-2.5 מיליון דולר שליץ' מקבל בשנה.

מעניין מאוד יהיה לראות את טקסס טק מגנה על ההחלטה שלה לפטר את ליץ'. אחרי הכל, מדובר באותה אוניברסיטה שהחתימה את בובי נייט לאימון נבחרת הכדורסל שלה לאחר הפיטורים שלו מאינדיאנה. עוד דבר שצריך לזכור: בפברואר הצדדים חתמו על חוזה חדש. חלק מההסכם קבע שאם ליץ' עדיין יהיה בתפקיד ב-31 בדצמבר השנה, הוא יקבל בונוס על סך 800,000 דולר. אני אומר לכם שוב: הפרשה הזו היא חלק מניקוי המאורות הכללי באמריקה. ליץ' לא הולך להתפטר בשקט. הוא הולך להרים ספות, ואנחנו נוכל לראות, בעזרת השם, טאטוא של שנים.

2. הפרובול, האולסטאר של ליגת הפוטבול, היה מאז ומתמיד האח החורג של משחקי האולסטארים. הוא נערך שבוע לאחר הסופרבול, לא היה בו שום מתח תחרותי, והמיקום שלו, בהוואי, היווה תפאורה מושלמת למה שהמשחק היה: חופשה. בתחילת השנה ליגת הפוטבול החליטה לשנות את המצב: המשחק עבר למיאמי והוא ישוחק שבוע לפני הסופרבול. זו החלטה קצת פחות מטופשת מההחלטה של ליגת הבייסבול לקבוע את זהות המארחת של הוורלד סירייס לפי הליגה שתנצח באולסטאר (לפי ההיגיון של הבייסבול, יש מצב תיאורטי שקבוצה תנצח 162 משחקים ועדיין תתארח אצל קבוצה שניצחה 90 משחקים). זו הייתה החלטה מטופשת כי אם ניקח את השנה כדוגמה, הרי קיים סיכוי די מוחשי שאינדיאנפוליס ומינסוטה ייפגשו בגמר ואני לא רואה שום מצב שבו אחד מ-14 השחקנים שנבחרו משתי הקבוצות הללו הולך לסכן את עצמו שבוע לפני הסופרבול במשחק חסר חשיבות.

והמשחק הזה הוא מטופש בעצמו, כי פרובול בלי רנדי מוס זו חתיכת פארסה. מבט לסטטיסטיקה מראה שלכל אחד מארבעת הרסיברים שנבחרו לייצג את ה-AFC (רג'י וויין ואנדרה ג'ונסון כפותחים, ווס וולקר וברנדון מרשל כמחליפים) יש מספרים שמצדיקים בחירה. לפי הטבלאות הסטטיסטיות מגיע להם לפני מוס (אלא אם מסתכלים על כמות הטאצ'דאונים והיחס בין תפיסות לטאצ'דאון, שתי הקטגוריות החשובות ביותר לתופס. מוס תופס טאצ'דאון כל מסירה שישית). על הבחירה של אנדרה ג'ונסון אני בכלל לא מתווכח, רסיברים אחרים בליגה צריכים משקפת כדי לראות אותו (והוא עושה את זה בלי שום עזרה התקפית מסביבו), גם את הבחירה ברג'י וויין אני יכול להבין. אבל ברנדון מרשל לפני מוס? וולקר? ווס וולקר הוא תופס נהדר, אבל הסיבה היחידה שהוא מוביל את הליגה בתפיסות היא שהסייפטים חייבים ללכת עם מוס, זה משאיר הרבה מקום לתפיסות העשרה יארדים של ווקר.

אבל הנה הדבר היותר חשוב. מדובר, כאמור, במשחק ראווה, כמו האולסטאר של הכדורסל. האוהדים שבוחרים את החמישיות ב-NBA, בוחרים בהתאם. הם רוצים שחקנים ראוותניים. זו הסיבה שטרייסי מקגריידי קיבל השנה כל כך הרבה קולות עוד לפני ששיחק משחק אחד. הבחירה ב-NFL מחולקת לשלושה (אוהדים, מאמנים ושחקנים). המסקנה שלי היא שכשמדובר במשחקי ראווה, עדיף לתת לצופים את הזכות לבחור.

3. פיל טיילור, בניגוד לעלה התאנה של הניו יורק טיימס (וויליאם רודן), הוא טוראי שחום עור בספורטס אילוסטרייטד. קראתי השבוע טור מאוד מעניין שלו על האפליה ההפוכה ממנה סובלים רצים אחוריים לבנים - אין אף רץ אחורי בהרכב הפותח של שום קבוצה ב-NFL ורק אחד מחמישים הרצים האחוריים המובילים במכללות הוא לבן. קשה להאמין שמדובר באפליה גזעית - אחרי הכל, המקומות שבהם קיימת האפליה האמיתית, ההנהלה והמאמן הראשי, עדיין מאויישים במאמנים לבנים שמחליטים מי יהיה הרץ האחורי שלהם. אבל אני כן מאמין שהורים לבנים לא ממש דוחפים את הבנים שלהם לשחק בתפקיד הזה. מדובר בתפקיד השוחק ביותר בליגה עם אורך חיים של נר (יחסי) ועם פציעות כואבות יותר מכל תפקיד כישרון אחר (זאת אומרת, לא אלו שבקו ההתנגשות).

4. ואם כבר מאמנים ואפליות. אם נכונות השמועות על ההתעניינות של טמפה ביי בביל קווהר, הרי שמדובר בביזיון ממשי. טמפה ביי פיטרה את ג'ון גרודן והציעה את התפקיד לרחים מוריס, חודש לאחר שהאחרון קיבל על עצמו את תפקיד מתאם ההגנה. הבחירה של טמפה היתה צינית: הם רצו לשמור לעצמם את אחד מהמתאמים הצעירים החמים ביותר בליגה ומוריס היה מטרה נוחה כדי להפיל עליו מאזן גרוע של קבוצה שהוא התבקש לבנות מחדש. העובדה שטמפה לא מיהרה לנער מעליה את השמועות בשבוע שבו הקבוצה מנצחת בניו אורלינס, היא אחת הבושות הגדולות ביותר של השנה.