אנשי השנה - המצעד האלטרנטיבי

סיכומי השנה והעשור המטורף הזה, דחקו הצידה כל כך הרבה ספורטאים גדולים. גם השנה, כמיטב המסורת, גילינו כמה גיבורים שהפכו לאגדות מקומיות בארצות שלהם, אבל בקושי הצליחו לחדור את המחסום הכל כך גדול של תקשורת הספורט בישראל וברוב מדינות העולם.

אז הנה הזדמנות לצרף אל האוסף עוד כמה ספורטאים, האנשים שעשו את 2009 בחמש יבשות ושמונה מדינות - החל מניו זילנד ועד לקטאר, דרך ארצות הברית, גרמניה ובטח שבריטניה, המתמרקת לקראת משחקי לונדון 2012.

השילוב בין בחורה יפהפיה לאחד מענפי הספורט המסוכנים ביותר, סקי אלפיני, עשה את זה להרבה אנשים בארצות הברית. אבל לא מדובר סתם בגימיק, כי לינדזי ווהן האמריקאית נחשבת לגולשת הסקי האלפיני הטובה בעולם כיום, וכמועמדת רצינית ליותר ממדליית זהב אחת במשחקי החורף האולימפיים, שיתקיימו בונקובר. היא אמנם התרסקה על המורד בלינץ שבאוסטריה רק בשבוע האחרון, אבל שרדה גם את התאונה הזאת, וזה לא מה שימנע ממנה להילחם על התואר האולימפי.

חוץ מזה, ווהן מובילה את סבב גביע העולם בסקי, שנחשב אפילו ליוקרתי יותר ממשחקי החורף. היא גם זכתה בשתי מדליות זהב באליפות העולם שהתקיימה ב-2009, אחת מהן בקטגוריית הדאונהיל, שנחשבת למהירה והמסוכנת ביותר. ווהן בת ה-25 היא למעשה גולשת הסקי האמריקאית הראשונה שזכתה פעמיים ברציפות בסבב גביע העולם, מה שגם הפך אותה לאחת הגולשות הגדולות בעולם בעידן הנוכחי.

מדובר בבחורה קשוחה, שהתרסקה לפני ארבע שנים במשחקי החורף בטורינו, פונתה במסוק לבית החולים, והתעקשה לחזור לתחרות של היום שאחרי. בארצות הברית, ובמיוחד בעיר הולדתה מינסוטה, היא כבר הפכה לסוג של סלב, במיוחד כשהמשחקים האולימפיים מתקרבים. בחודשיים האחרונים היא הספיקה להתראיין אצל ג'יי לנו וקונאן אובריאן, במקביל ללא מעט פרסומות מציוד סקי ועד לשמפו. הצלחה בונקובר 2010 אמורה להפוך אותה לכוכבת ענקית בקנה מידה אמריקאי.

כבר שלוש שנים שתואר ספורטאי השנה בברזיל מוענק לשחיין. ב-2007 זה היה שחיין המעורב טיאגו פריירה, ובשנתיים האחרונות הלך התואר לספרינטר סזאר סיילו. מדובר למעשה בשחיין הברזילאי המוצלח ביותר אי פעם, שמחזיק בשיאי העולם ל-50 ו-100 חתירה, ובמדליית הזהב האולימפית במשחה הקצר יותר - מדובר בתואר האולימפי הראשון של ברזיל בשחיה.

באליפות העולם האחרונה ברומא, סיילו זכה בדאבל במשחי ה-50 ו-100 חתירה והפך בסך הכל לשחיין השלישי בהיסטוריה שעשה את זה בתחרות אחת אחרי אנתוני ארווין ואלכסנדר פופוב. הוא גם השחיין היחיד מלבד פופוב שהחזיק בו זמנית בתואר אולימפי ובתואר באליפות העולם במשחה ה-50 חופשי.

למרות שתשתתף במונדיאל 2010, נבחרת הכדורגל של ניו זילנד היא אחת האלמוניות בעולם. ככה זה במדינה של ראגבי, שאפילו הכדורסל שלה יותר מוצלח מהכדורגל. ובכל זאת, העובדה שה"אול וויטס" (כן, בכדורגל זה הפוך מהראגבי) הגיעו לדרום אפריקה, החזירה לכדורגל במדינה האוקיאנית את הכבוד הראוי לו.

מי שמכיר את נבחרת ניו זילנד קצת יותר לעומק, יודע שבין כוכביה אפשר למצוא את בלם בלקבורן ריאן נילסן, את חלוץ סלטיק כריס קילן וגם את רורי פאלון מפליימות, בנו של קווין פאלון שאימן את ניו זילנד במונדיאל 1982. עם זאת, עבור הניו זילנדים יש כוכב גדול אחד בשנת 2009 והוא שוער הנבחרת מארק פסטון. ה"אול וייטס" עברו דרך קלילה יחסית בשלב המוקדם של מוקדמות המונדיאל, אבל לא הרבה ציפו מהם לעבור את נבחרת בחריין בשלב הפלייאוף. אחרי תיקו מאופס בנסיכויות, ההכרעה עברה לניו זילנד, שכבר הובילה 0:1 משער של פאלון. פנדל שנפסק לזכות בחריין יכול היה לשנות את הכל ולמחוק את החגיגה, אלא שפסטון רשם את הדיפת חייו, ואי שם באוקיאניה הוא נחשב כמי שהעלה במו ידיו את ניו זילנד למונדיאל 2010.

בקיץ האחרון אירחה גרמניה את אליפות העולם באתלטיקה קלה בברלין, ובנתה בעיקר על שני אתלטים שיעשו את הקפת הניצחון מול הקהל המקומי. בפועל, הקופצת לגובה אריאן פרידריך והקופץ לרוחק סבסטיאן באייר לא עשו את העבודה, והגרמנים החלו לחפש את הישועה במקום אחר.

הם פנו לכיוון הנכון שהיה תחרות הטלת הכידון לנשים, אבל בנו בכלל על כריסטינה אוברגוול, שהחזיקה בתוצאת השנה בעולם. אף אחד מהם לא האמין שדוקא מתמודדת אחרת, ועוד בת 37, תוכל להפתיע ולגנוב את הזהב. אבל שטפי נריוס האמינה, ולמרות שהייתה רחוקה מלהיות מוזכרת כפייבוריטית, ולמרות שלא ממש שכנעה במוקדמות, נתנה את הופעת חייה בתחרות הגמר וניצחה עם הטלה מדהימה של 67.30 מ' כבר בניסיון הראשון, שהספיקה לה כדי לגבור בצורה משכנעת על הפייבוריטית הצ'כית ברבורה ספוטאקובה.

ההישג הזה הפך מן הסתם את שטפי נריוס לספורטאית השנה באחת ממעצמות הספורט הגדולות בעולם, ובטח שנתן תקווה ללא מעט ספורטאים אחרים, שהחלו לחשוב פעמיים על מועד הפרישה שלהם.

תראו מה ההישגים של המתעמל אלכס שטילוב עשו לספורט הישראלי, ונסו לחשוב על תופעה דומה בבריטניה הגדולה. הממלכה המאוחדת תמיד נחשבה למעצמת ספורט גדולה, אבל בניגוד למדינות אחרות כמו גרמניה, היא הייתה חלשה בכל כך הרבה ענפים כמו כדורסל, כדוריד, כדורעף, וספורט חורף. גם התעמלות המכשירים, שהיא אחד משלושת הענפים המרכזיים במשחקים האולימפיים, לא התעלתה שם לרמה גבוהה. מצד שני, לקראת לונדון 2012, הבריטים דאגו להשתפר בכל ענף ספורט אפשרי. דניאל קיטינגס הוא האחראי לאחד השינויים, שהפכו אותו ממתעמל אלמוני לספורטאי במעמד של שחקן פרמיירליג בכיר.

שנת 2009 הייתה השנה הגדולה של קיטינגס. זה התחיל עם מדליית הכסף באליפות אירופה בקרב רב, ורגע השיא הגיע באליפות העולם, שם קיטינגס שיחזר את ההישג ורשם את הערב הגדול ביותר של ההתעמלות הבריטית בכל הזמנים. קיטינגס הפסיד רק לסגן האלוף האולימפי מיפן קוהיי אוצ'ימורה, ובזכות ההישג שלו הוא נחשב ככל הנראה לתקווה הגדולה ביותר של הבריטים ללונדון 2012. מדליית זהב שלו במשחקים האלה, תהפוך ככל הנראה לאירוע השיא מבחינתם של המארחים. איזה לחץ מופעל עליו, והוא עוד לא בן 20.

לא ברור מה צופן העתיד של גדול שחקני הגולף טייגר וודס, אבל מה שבטוח זה שביפן מסתמן לו יורש קטן בשם ריו אישיקאווה. הוא רק בן 18, אבל השנה הוא כבר הספיק להרוויח יותר משני מיליון דולר רק מתחרויות גולף, ולשבור לא מעט שיאי סטטיסטיקה.

אישיקאווה, שזכה בטורניר הבוגרים הראשון שלו בגיל 15 ו-8 חודשים, היה השחקן הצעיר ביותר שהתברג בין 100 הראשונים ולאחר מכן בין 50 הראשונים בדירוג העולמי. הוא היה המרוויח הגדול ביותר השנה בטורנירים שהתקיימו ביפן, וב-2010 מצפים ממנו לבלוט בטורנירי המייג'ור הגדולים, שהבמה בהם הייתה שייכת בדרך כלל לטייגר וודס. תזכרו היכן שמעתם בפעם הראשונה על הגימיק החדש, ילד יפני שלבוש כאילו הוא מתכונן למסיבת "היפ הופ" בבית הספר התיכון, וקורע את כולם על הדשא.

כמעט כמו כל מדינה אפריקאית, גם מאלי היא ארץ של כדורגל. מצד שני, הנבחרת שלה לא העפילה למונדיאל גם הפעם, מה שמשאיר את תושביה עם תקוות גדולות יותר מהספורט האולימפי. עם זאת, הספורט האולימפי במאלי מתבסס רק על אדם אחד, והוא לוחם הטאקוונדו דאבה מודיבו קייטה.

בשנים האחרונות קייטה היה אחד הלוחמים הדומיננטיים בעולם בקטגוריית המשקל של עד 84 קילוגרם, וב-2007 הוא זכה במדליית הזהב הראשונה שלו באליפות העולם בבייג'ינג. שנה לאחר מכן, באותו המקום בדיוק, יותר מ-13 מיליון תושביה של המדינה המערב אפריקאית עקבו אחרי כל צעד שלו בדרך למה שהייתה אמורה להיות המדליה האולימפית הראשונה של מאלי. אבל קייטה נכשל, אולי בגלל העובדה שקטגוריות המשקל במשחקים האולימפיים שונות מאלו שבאליפות העולם. הוא היה קרוב, אבל ברבע הגמר הפסיד ליריב ניגרי בנקודת זהב.

קייטה לא התייאש, ושנה לאחר מכן התייצב לאליפות העולם בקופנהאגן, הפעם בקטגוריית משקל של עד 87 קילוגרם. הוא רשם חמישה ניצחונות מוחצים, לפני שגבר בגמר על יריב קוריאני 4:5. הזכייה השניה ברציפות של קייטה באליפות העולם החזירה לתושבי מאלי את התקווה לקראת לונדון 2012, ושמרה על המעמד של הטאקוונדו כענף הספורט מספר 2 במדינה, אחרי הכדורגל כמובן.

עולם הספורט המוטורי מפגיש אותנו לעיתים עם ספורטאי על ששילבו בקריירה שלהם כמה תחומים. כזה היה אלוף ראלי דקאר לשעבר לוק אלפאנד, גולש סקי אלפיני בעברו. גם הכוכב הגדול של עולם הספורט הקטארי הוא סוג של איש אשכולות, וקוראים לו נאסר אל עטיה.

בהיסטוריה של קטאר קיימות שתי מדליות ארד אולימפיות, אלא שהן הושגו על ידי מתאזרחים מסומליה ובולגריה. אל עטיה היה הקטארי האמיתי שהיה הכי קרוב לזה, כשסיים במקום הרביעי במשחקים האולימפיים באתונה, בירי בצלחות חרס. במקביל לקריירת הקליעה שלו, אל עטיה התגלה כנהג ראלי כשרוני במיוחד, ובלט מאוד באליפויות העולם האחרונות. בראלי דקאר 2009 הוא נחשב כאחד הפייבוריטים לניצחון, לצדה של נהגת המשנה השבדית טינה טורנר. השניים, שנהגו בקבוצת ב.מ.וו, ניצחו את הקטע הראשון במירוץ והיו בצמרת, עד שנפסלו בקטע השישי בגלל שפספו נקודות בקרה.

אחרי שש זכיות בראלי המזרח התיכון, ועוד לא מעט תארים באירופה ובדרום אמריקה, המשימה הבאה של נאסר אל עטיה היא ראלי דקאר 2010, שייצא לדרך בינואר. השנה הוא הוחתם על ידי קבוצת "פולקסווגן", כשלצדו נהג המשנה טימו גוטשלק. במידה והשניים ילכו עד הסוף הפעם, אולי אל עטיה יוכל לרשום לזכותו את ההיסטוריה הגדולה ביותר בתולדות הספורט הקטארי.