שמונה זה בצד

נפתח בהסתייגות: אבי נמני עדיין לוקה מדי פעם בניהול המשחק שלו, והוא עדיין נוטה לאבד משחקים שהוא היה חייב לנצח (אחי נצרת, שנזכיר?). נמני הוא עדיין לא הטקטיקן המבריק ולעולם לא תשמעו ממנו אמירה פילוסופית שתחשוף משיכה מתבקשת למערכים וחידושים (אלי גוטמן, שנשווה?). אבל נדמה שיש דבר אחד העונה שמחפה על כל אלו: האגו של נמני הפסיק להפריע למכבי תל אביב. אחרי הרבה שנים בהן נדמה שנמני לא מסוגל לחלוק את ההצגה עם אחרים, אחרי הרבה שנים בהן הוא נלחם על מעמדו עם יו"רים ובעלים, מלוני, דרך קלינגר ועד בושינסקי, נמני החליט לסגת ולתת לשחקנים האחרים את הבמה. לנמני יש שני דברים בולטים: הוא אחד האנשים החכמים שיש בענף וגם בעל אגו לא פחות גדול. העונה הוא נתן לשכל שלו להוביל ולא לאגו.

נדמה כי נקודת המפתח בעניין טמונה בהחלטה שלו להמשיך גם העונה כמאמן מכבי תל אביב. אם בעונה שעברה התפקיד נכפה עליו – תחושה שניתן היה לקרוא עליה גם במדורי הספורט דרך עימותים עם היו"ר בושינסקי - העונה נמני נכנס במודע לאתגר. גם בעזרתן של קריאות הבוז של הקהל הוא הבין שעליו לרכוש מחדש את מעמדו, ובשכל רב הבין שהפעם המרפקים והבר מצוות לא יעזרו, אלא רק השחקנים. נמני הבין שהוא תלוי בהם ולא בעצמו. לפני שבועיים סיפק פפ גווארדיולה, להבדיל אלפי הבדלות, את אחת האמירות החשובות ביותר של מאמן בעשור האחרון, כשהצהיר אחרי שזכה בגביע העולם לקבוצות שהוא אף פעם לא שוכח שהשחקנים הם אלו שעושים אותו מאושר. מהרבה מאוד דברים במכבי תל אביב של העונה, ניכר כי נמני הבין זאת סופסוף. מכבי פחות תלויה בו, הוא יותר תלוי בה.

דוגמה חשובה לכך אפשר למצוא בשיטת הרוטציה שהוא מנהיג, שיטה אכזרית שאפילו רפא בניטז לא מקצין בה כל כך. השיטה הזו מצליחה לנמני, לפחות בטווח הקצר, מסיבה אחת ועיקרית: היא הוגנת. היא הוגנת כלפי כולם, גם כלפי אלו שנראים כמו שחקנים שיותר קרובים לנמני. לשחקנים כמו ליאור ז'אן, שבמכבי של פעם אפשר היה לכנות אותם מקורבים לנמני, אין חסינות, ושאר השחקנים יודעים להעריך שיש צ'אנס הוגן לכולם וככה גם מתנהלים. אף שחקן לא נשבר מירידה לספסל, כי הוא יודע שזה לא סוף הסיפור מבחינתו. בעבר הלא רחוק, נמני נאבק למען החזרתם של שחקנים לא ראויים כמו קובי מוסא רק כי הם נמנו על להקת מעריציו, העונה הדברים האלה, לפחות ממבט מבחוץ, לא משחקים תפקיד בקבלת ההחלטות של המאמן. כן, נמני למד להתנהג כמו מאמן. לתוצאה הידועה של שיטת הרוטציה יש עוד שני אפקטים חשובים: התחרות ההוגנת מחלישה את הפינוק הקבוע של שחקני הבית שלא אהבו לקלוט שחקני רכש, וההגינות הזו משפיעה לא מעט על המרקם החברתי שלא נפגע העונה בגלל מרמור הרסני.

נסיים בהסתייגות: נמני עבר בהצלחה רק את השלב הראשון באתגר שלו כמאמן מכבי תל אביב, האתגר להוציא את המינימום המתבקש, אבל מי חשב בעונה שעברה, כשהוא התעמת עם שופטים, כתבים והכוחות החדשים שמנהיגים את מכבי תל אביב, שהוא יגיע למבחן הבא כמאמן לגיטימי. כמאמן שמתנהג כמו מאמן ולא כמו כוכב. נמני הוא אדם מספיק חכם כדי להבין מה מכשיל כוכבי על כמוהו כשהם עוברים להיות מאמנים, אבל כדי לממש זאת הוא היה חייב להזיז את האגו שלו הצידה ולעצור את הדיון האינסופי בעניינו. נמני חסר עוד שלושה שחקנים ברמה של אילייב (לא כולל בוזגלו, שיכול לשנות את התמונה עוד העונה) כדי להפוך את זה למאבק אליפות אמיתי. נכון, הוא לא אלי גוטמן, אבל לפחות הוא מנסה להתנהל כמו אלי גוטמן. העשור הרע ובטח המביך ביותר של מכבי תל אביב מסתיים מחרתיים בחצות, ומי כמו נמני זוכר שמכבי תל אביב לעולם לא נכשלת בשני עשורים ברציפות. האם אבי נמני יהיה יותר חכם ופחות בעל אגו גם אז, כדי לנצל את ההזדמנות הזו?

ערב המשחק מול מכבי תל אביב, התרעמו נגדנו אנשים בבית"ר ירושלים, שמחו נגד כתבה שעלתה באתר ודי ביקשה להכניס לפרופורציות את המהפכה הצעירה עליה מדברים בבירה. לא עברו כמה שעות, ובית"ר עלתה בהרכב הבא למשחק בבלומפילד: בהגנה שני בלמים ששיחקו כבר לפני שלוש שנים במועדון, מגן שמאלי בינוני ששיחק לפני שש שנים, מגן ימני שהגיע עוד בתקופת גאידמק והוא בכלל גדל במכבי נתניה, "קישור אחורי" שמורכב משחקני רכש ותיקים שרק יוצרים חורים וחולייה קדמית שהיתה קיימת כבר בעונה שעברה ובעונות קודמות. הדבר היחיד שנבנה שם בהתמדה הוא הכתם סביב קריירת האימון של יצחק שום, שמתגלה כמאמן שיכול לבוא אך ורק לקבוצות מוכנות כמו מכבי חיפה של אברהם גרנט או הפועל תל אביב של דרור קשטן ולתת לשחקנים הקיימים ליהנות מההפקרות לרגע, אבל בשום צורה שהיא לא לבנות קבוצה רצינית ולהתגבר על מגרעות.

יצחק שום הוא ודאי לא האשם היחידי. מועדון רציני לא יכול להסתפק בהצהרות שהוא נתן לשחקנים דקות משחק, מועדון רציני בודק מה לא בסדר אצלו ולמה שחקנים לא מוצאים בו מסגרת רצינית להתעסק רק בכדורגל. אבל גם במסגרת הקיימת, רשימת המחדלים של יצחק שום היא בלתי נתפסת. שחקנים שבעבר היו סמל למקצוענות הפכו בהפקרות הנוכחית לסמל לשובע, ושלושה שערים לרשת מכבי תל אביב לא מספיקים אפילו לתיקו. במוצ"ש החלו אוהדי בית"ר לנטוש את היציעים הרבה לפני שריקת הסיום, כשחלקם ממלמלים שאפילו ברביעייה שבית"ר ספגה בעונה שעברה מול הפועל תל אביב הם לא עזבו באמצע או התייאשו ממה שהקבוצה שלהם מסוגלת לנפק. מאז ימי אלי אוחנה ומאיר פניג'ל אוהדי בית"ר לא התייאשו מהבינוניות הקיימת כמו העונה.

המחדל הכי גדול של בית"ר הוא קובי מויאל. לבית"ר אין קשר אחורי – מתי שום כבר יבין שדה לה האסה מעולם לא שיחק כקשר אחורי והוא בכלל מגן או קשר ימני, מתי? - בבני יהודה מויאל הוכיח מעל לכל ספק שהוא קשר אחורי ברמה גבוהה, אבל שבוע אחרי שבוע הקבוצה – שום וקורנפיין כאחד – מפספסת את הילד שלה. מדכאים אותו, מאשימים אותו, במקום להבין אותו ולטפח אותו. אותו דבר לגבי חן עזריאל, שפעם הוא המגן הימני הבא ופעם ניר רייכמן הבא, אבל עזריאל לא הוכיח את עצמו כמו מויאל. אם שום חושב שאחרי כל המחדלים האלה הוא יוכל פתאום לזרוק את מויאל למים העמוקים מול הפועל תל אביב, אם שום חושב שמישהו מכל אותם שחקנים יציל אותו פתאום, מוטב כבר שיחשוב על הקבוצה הבאה שלו. רמז: זו כבר לא תהיה קבוצה גדולה. מה שהתחיל בטעות היסטורית במכבי חיפה ייגמר בקרוב בקבוצות שהולמות יותר את כישורי האימון שלו – בבית"ר. בית"ר תל אביב.

שהפרשן ניצן שירזי ביקר את טוטו תמוז על שלא סחט פנדל מול מכבי תל אביב, והתעקש להמשיך לעמוד על הרגליים בדרך להחמצה שכמעט קבעה 4:4. ממתי אנחנו מעודדים צוללנים?

אם ראשי בני סכנין ימשיכו לחפש מגרעות במשטרת ישראל, הם יוכלו למצוא כאלו בשפע. השימוש בגז מדמיע לפיזור המהומות במשחק מול אחי נצרת היה מקומם, גזעני, אלים ומיותר. סגירת אצטדיון דוחא גם היא מקוממת, גזענית, אלימה ומיותרת. אבל בעצם ההתעסקות שלהם הכמעט אינסטינקטיבית בקיפוח ובאפליה הם יוצרים נזק לא פחות גדול מהנזק התדמיתי הענק שנוצר בסופ"ש בקליטתן של קבוצות המגזר בליגה היהודית.

בעצם העברת האחריות למשטרה, סכנין פוטרת את אוהדיה, שהם האחראים הבלעדיים לבושה שמי יודע מתי תימחק. בעצם ההצהרות שלה, סכנין הופכת את האשמים לקורבנות ומעודדות אותם להמשיך להתנהג כפי שהתנהגו, וחמור מכך: להמשיך לחשוב שלא הם אלו שהיו לא בסדר. הם נותנים לגרעין ההרסני את הפתרון הקל ומזנים את אלו שבאמת נפגעים מהגזענות כלפי החברה הערבית. מה לעשות, לא תמיד הממסד אשם ומגזר חלש חייב לדעת לבקר את עצמו כדי להתחזק. אם ראשי סכנין היו מפשפשים טיפה בזיכרונם, הם היו מגלים שמשטרת הצפון, הגרועה ביותר באבטחת אירועי ספורט וחסרת הניסיון מכולן, פגעה בעונה שעברה גם באוהדי הפועל תל אביב בקרית שמונה. במקום זה הם בחרו להנציח עוד קצת את רגשי הנחיתות ואת ההתנהגות הנחותה של קומץ אוהדי סכנין.

עד עכשיו, הפועל תל אביב עושה רק טוב למכבי חיפה. הקבוצה של אלישע לוי כבר מזמן היתה צריכה להוריד את הרגל מהגז, לחפף קצת, לזלזל מעט, לנוח יותר, אבל אין ספק שהנוכחות של הפועל תל אביב והיכולת של הגוטמנים עוזרים לאלישע לוי למצוא עוד כמה טיפות בלימון הסחוט. בחיפה לא רק מודעים לכך שהאליפות תלויה בהם, הם מיישמים זאת ולא נותנים להזדמנות לחמוק מידיהם. עכשיו וינסנט אניימה נוסע לאליפות אפריקה, מכבי חיפה יוצאת לסדרת משחקים מול העולות החדשות – שתי עובדות שמסדרות לאלישע לוי הזדמנות אפילו להגדיל את הפער בצמרת לכדי משהו שגם צמצום הנקודות בחצי לא ישנה.