עבור בטרם תעצור

גם אם ערן לוי לא אומר זאת בצורה הכי מפורשת, בתוך תוכו החלום לחזור למכבי חיפה עדיין קיים. לא מעט אנשים שפגשו בו ושוחחו איתו על הנושא בחודשים האחרונים, שמעו כן מהוסס, מבויש, שחשף משאלת לב כמוסה: לשוב הביתה, לקבוצה בה הוא היה הדבר הבא במחלקת הנוער. אוהדי מכבי חיפה, שמקללים אותו כבר שני מחזורים, הפכו אותו אולי לסמל המייצג עבורם את הפועל חיפה, אבל ערן לוי יעלה הערב לדרבי (20.00, ערוץ 1) גם כדי להוכיח להם וגם אולי כדי לחזור אליהם יום אחד.

הבעיה של לוי אינה עם הזיהוי ההולך וגובר שלו עם היריבה העירונית, אלא בסטטיסטיקה הכמעט-מוחלטת לפיה שחקן שעזב את מכבי חיפה ונחת בסופו של דבר - בין אם בצורה ישירה ובין אם קודם לכן בקבוצות אחרות – בהפועל חיפה, לא חוזר בדרך כלל הביתה. בהפועל חיפה הם מוצאים בית חם, מקום שיקלוט אותם ויעזור להם לפתח את הכישרון – בחלק מהמקרים טוב יותר ממה שעשו במכבי – אבל הדרך חזרה בדרך כלל חסומה. ערן לוי יצטרך באמת לעשות דברים יוצאי דופן כדי לקבל אישור לחזור, כמו שקיבל בעשור הקודם ראובן עטר.

אין להשוות את המעבר של עטר להפועל חיפה ליוצאי מכבי חיפה שנחתו בעשור הזה ביריבה העירונית. עטר עשה זאת ככוכב שהולך אחרי הכסף, כוכב שזכה בשלוש אליפויות עם מכבי חיפה. בעשור האחרון הפועל חיפה הפכה לבית חם קטן עבור מי שהלך לאיבוד בארמון הירוק. הרשימה ארוכה: יואב זיו, יוסי ג'נאח, שי דהאן, איתן עזריה, איציק כהן, ארז מסיקה וצחי אילוז, אלירן אלקיים, שלומי אדרי, איסלם כנען, אושרי גיטא, אסי אברהמי, שגיא שטראוס, עדן בן בסט וערן לוי – כל אחד מהם הגיע ישירות להפועל חיפה או אחרי שעבר בקבוצות אחרות בליגה.

אלירן אלקיים, שנחשב בעונת רבע גמר גביע המחזיקות עם דושאן אוהרין לכישרון מבטיח מאוד, מספר על הנחיתה. "עברתי דווקא בעונה הכי קשה – רובי שפירא התאבד וכעבור שלושה חודשים התפוצצה פרשת ישראל כהן", הוא נזכר כיצד נכנס פתאום לפרופורציות. "שנתיים אחרי האליפות הגדולה, וכאילו הכל נמחק, ובכל זאת – לא עשיתי טעות", אומר אלקיים. "ראיתי רק מטרה מול העיניים - לשחק וכמה שיותר אחרי שמונה חודשים של שיקום. אחרי שעברתי פציעה במכבי חיפה היה לי קשה מאוד להשתלב, הייתי שחקן צעיר. האלטרנטיבה של הפועל חיפה הכי נראתה לי כי גיא לוי מאוד רצה אותי. למה זה השתלם? כי שיחקתי כל העונה. יותר מזה, הרגשתי גאווה כי מאוחר יותר הפכתי לקפטן. עדיף להיות ראש ליריבה העירונית מאשר עוד שחקן ספסל במכבי חיפה".

אבל הדוגמה הכי טובה לנושא שעליו אנחנו מדברים הוא איסלם כנען, שחקן שגדל במכבי, עבר להפועל, חזר למכבי ואפילו חתם על חוזה לארבע וחצי שנים. ואז הוא קיבל את ההודעה שכל שחקן חיפאי שעוזב כבר התרגל אליה: חפש קבוצה אחרת. "בהתחלה (2004/5, א"י) השאילו אותי להפועל כי היה לי חוזה לשנתיים, אחר כך עברתי לסכנין ונפצעתי. את השיקום עשיתי במכבי חיפה ואפילו קיבלתי חוזה יפה, היה לי מחנה טוב, אבל רוני לוי לא רצה אותי", משחזר כנען את מה שקרה במכבי חיפה. "כמה שחקן יכול לשבת על הספסל? לא הייתה לי ברירה, אז עזבתי. זה תלוי הרבה במאמן. אחרי ששיחקתי אצל רוני דורה וניר לוין בהפועל וחזרתי, רוני לוי עדיין נשאר מאמן. ראיתי בעיקר את הספסל והחלטתי לקום ולעזוב לסכנין".

הסיפור הכי מתוקשר הוא של צחי אילוז, היום כוכב נבחרת ישראל בכדורגל החופים, אבל אז צעיר בן 17 וחצי שעלה לבוגרים של מכבי חיפה והסתכסך עם מנהל הקבוצה שלו. "היו לי בעיות עם זאב יקשין. הוא לא עזר לי מספיק בצבא. היה לי מעמד של ספורטאי מצטיין, אבל המפקד שלי רצה אישורים והיחיד שהתערב היה גיורא שפיגל. השהות שלי במכבי חיפה גרמה לסכסוך בין שפיגל ליקשין. אני עצמי תרמתי לבאז שנוצר סביבי, בגלל שהרגשתי מעין כוכב עליון בקבוצת הנוער. הבקעתי קרוב ל-30 שערים, שחקן שלא היה למכבי חיפה בנוער וגם לא יהיה לה לעולם. אבל אז עזבתי. עם כל הכבוד לשחקנים שיש היום, חיפה של אז לא דומה לשום דבר אחר שראיתי. רביבו, ברקוביץ', אלון מזרחי, חזן, קנדאורוב, לא משהו שיש היום בכדורגל. כשקיבלתי הצעה מאלי גוטמן, הבנתי שאני צריך לעזוב. הוא שכנע אותי".

לרוב, אותם שחקנים מוצאים בית חם בהפועל חיפה, אבל גם מבינים שהשער שיחזיר אותם הביתה ננעל. "יש למכבי מדיניות לא למחזר שחקנים. זה לא משהו אישי נגד הפועל, פשוט כל שחקן שיוצא משם לא חוזר", קובע אלקיים. "בן בסט לא חזר מהפועל תל אביב, ולא חסרות דוגמאות. קייסי, בנאדו וחרזי הם יוצאי מהכלל. יכול להיות שבמכבי חיפה הגיעו להחלטה שאלה שעוזבים לא מספיק טובים, למרות שלדעתי הרבה תלוי במאמן. לכאורה, כשאנחנו מסתכלים על התופעה שאתה מדבר עליה, יכול להיות שמה שלא מתאים למכבי מתאים להפועל כמו כפפה ליד. תמיד הייתה לי תחושה כזאת שבמכבי גדלים להם שחקנים מתחת לאף והם בכל זאת עושים מסע קניות. אולי אם הייתי בא מבחוץ היה לי הרבה יותר קל".

כנען סבור דווקא שהדבר תלוי במאמן. "זאת שאלה טובה, אבל לדעתי כל אחד צריך לבחון את הדרך שלו כשחקן. לדעתי זה תלוי דווקא במאמן שמכהן באותה תקופה במכבי חיפה, כלומר, אם הוא עקב אחרי היכולת שלך בקבוצה הקולטת או לא. אם לא, לא בטוח שתוכל לחזור".

לעומתם, צחי אילוז סבור שחזרה למכבי חיפה של היום, זו שנותנת הזדמנות אחרי הזדמנות לשחקנים כמו שלומי ארבייטמן, היא בגדר האפשר: "אין מניעה ששחקן יחזור מהפועל למכבי. בתקופה שלי היה קשה מאוד להיכנס לרוטציה, היום כל שחקן שנותן שני פסים בנוער משחק ויש סיכוי סביר לחזור. רק עילוי יכול היה לשחק בקבוצה ההיא של מכבי חיפה. למרות זאת, נראה לי שבמכבי החליטו להעלות אותי רק כדי להגיד שקידמו עוד שחקן ולא בשביל לקדם אותי, אחרת היו נותנים לי לשחק. המומנטום של הקבוצה אז היה מצוין, זאת הייתה קבוצה שניצחה באירופה. מה אני מנסה לומר? שאולי בתקופה אחרת כן הייתי חוזר".

במכבי חיפה מספרים שרק לאחרונה ביקש בנו של מאמן השוערים גיורא אנטמן לעבור ליריבה העירונית. הסיבות שמורות עם אנטמן, האיש שעמד מאחורי ההחלטה הזאת, אבל לא חסרות דוגמאות אחרות של שחקני עבר, סליחה - כוכבי עבר - שמעדיפים שהבנים שלהם ישחקו דווקא בשורות האדומים. ברוך ממן ואברהם אבוקרט, למשל. "ברגע הראשון היה לי טיפה מוזר, לא האמנתי שאני לובש אדום", משחזר אלקיים. "אבל אחרי כמה משחקים הבנתי שחם לי פה, הרגשתי טוב. הבעיה הייתה תמיד משחקי הדרבי. הייתי מסתכל על יציע ג' עם מדים אדומים, זה קשה. הייתי מזוהה עם מכבי, אבל רציתי שהפועל תנצח. עובדה, מאז שעזבתי את מכבי לא חזרתי לשם לעולם".

"איך שלא תסובב את זה אתה הולך מהקבוצה הגדולה לקטנה", מודה אילוז, "להבדיל אלפי הבדלות, זה היה כמו לעבור בתקופות מסוימות ממכבי תל אביב לבני יהודה. פחות כסף, פחות הכרה. הפועל חיפה של היום, למשל, היא קבוצה פחות טובה מפעם, יכולה להתברג בשליש האחרון של הליגה. בתקופה של רובי שפירא קיבלנו תנאים מדהימים. ישנים בסיטרין, אוכלים יחד, תנאים טובים. לא נתנו לי להרגיש כאילו הגעתי מהיריבה השנואה. אני חבר של ערן לוי, רואה אותו היום ומבין למה הוא עשה את המעבר. אני נזכר בקריירה של שחקנים אחרים ומבין שהוא עשה בחירה מצוינת".

אלקיים: "במכבי יש מכונה משומנת, כל אחד יודע את מקומו. בהפועל יש צוות מצומצם שעובד איתך, שמים דגש על משפחה וחמימות. במכבי הכל מבוסס על פרופר מקצוענות, נטו עבודה. מה עשיתי? עשיתי סוויץ'. ראיתי ביריבות הזאת קוריוז, לא מעבר. הייתי טוטאלי להפועל. גם מכבי ידעה להעריך את זה".

"הפועל חיפה הייתה יותר קטנה ונשארה קטנה, אבל היה לנו רצון להוכיח שהפועל של אז יותר טובה", מסכם כנען, ומסביר מה גרם לאותם שחקנים לרצות להצליח בקבוצה החדשה שלהם. "יכול להיות שהייתה קנאה ספורטיבית. שחקן שעובר להפועל מרגיש שגם למועדון הקטן מחיפה מגיעה תהילה ופרסום. זה מה שהחזיק אותנו".