בשבוע שעבר ציינו בליברפול חמישים שנה למשחק הראשון של המנג'ר האגדי בלי שאנקלי - האיש ששינה את פני ההיסטוריה של המועדון ממרסיסייד, ובהרבה מובנים גם את זו של הכדורגל האנגלי כולו. דצמבר 1959, ומועדון הכדורגל של ליברפול נמצא באחת מנקודות השפל הנמוכות בתולדותיו, אי שם בתחתית הליגה השנייה, כשהמנג'ר פיל טיילור מודיע על התפטרותו. בצעד מפתיע ממנה ההנהלה לתפקיד את מנג'ר האדרספילד האלמוני, ביל שאנקלי. בחמש-עשרה השנים הבאות יהפוך שאנקלי את ליברפול למועדון המצליח ביותר באנגליה, ויניח את היסודות לקבוצה שתהיה לדומיננטית באירופה בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים. אלא ששלוש האליפויות, שני הגביעים וגביע אופ"א שאליהם הוביל שאנקלי את הקבוצה מליברפול, רק מתחילים לספר את הסיפור.
וויליאם שאנקלי נולד ב- 1913 בגלנדבאק, עיירה שכוחת אל בסקוטלנד, אחד מתשעה אחים ואחיות שגדלו יחד בצפיפות ובעוני. "אני לא חושב שהיתה לי אמבטיה עד גיל 15, הייתי משתמש בברז של הכיור בשביל לשטוף את עצמי. אבל מתוך העוני, כשאתה חי עם הרבה אנשים באותו בית, אתה רוכש חוש הומור", סיפר על תקופת ילדותו שעיצבה את אישיותו, "אני, שלא זכיתי לחינוך, הייתי חייב להשתמש בראש שלי".
ובראש שלו הוא השתמש. וגם בלב.
העיקרון עליו בנה שאנקלי את ליברפול היה אחד: פשטות. "אנחנו מקצוענים, ומקצוענות זה פשטות. אני לא אבוא לטלוויזיה ואשתמש במילים שרק חצי מהאנשים ששומעים אותי מבינים. בשפה שלנו יש מילים מקבילות שיש להן אותה משמעות, יש אנשים שמשתמשים במילים ארוכות כשהם יודעים טוב מאוד שאולי עשר אחוז מהצופים מבינים את המשמעות שלהן. ובכן, אנחנו לא. אנחנו מדברים בשפה שכל אחד יכול להבין. במקום להגיד על מישהו Veracious אני אגיד עליו Bloody greedy!"
ואת העקרונות האלה של פשטות הוא יישם גם בכדורגל: "כדורגל הוא משחק פשוט שמבוסס על מסירה ותנועה - שליטה בכדור והתפנות לקבלת מסירה. זה עד כדי כך פשוט. בקבוצה שלי כל שחקן יודע היטב את התפקיד שלו, אני לא מסבך את המשחק עבורם, אני מפשט אותו כך שתהיה לכל אחד את העבודה הכי פשוטה לעשות". את החינוך הכדורגלני שלו קיבל שאנקלי בפרסטון נורת'-אנד, שם בילה במשך מרבית הקריירה שלו כשחקן וגם זכה עימה בגביע האגלי ב- 1938. פרסטון נורת'-אנד של אותה תקופה היתה המודל עליו בנה את ליברפול לימים - קבוצה שמשחקת כדורגל לא-אנגלי במהותו, כדורגל שמבוסס על הנעת כדור. "בפרסטון לימדו אותנו לשחק כדורגל. יש מקומות שמלמדים אותך להיות מתאבק או רץ למרחקים ארוכים, בפרסטון למדנו כדורגל", אמר. גם שיטות האימון שלו היו פשוטות והתבססו בעיקר על כדור-רגל - מה שעושים עם הכדור, ברגל: "אנחנו מתאמנים בשביל כדורגל. אנחנו מתאמים חזק אבל בצורה הגיונית. אני לא רואה הגיון להתיש את השחקנים ולהתאמן פעמים ביום, כדורגל הוא בסך הכל משחק של תשעים דקות. מה ההיגיון לקרוע את השחקנים באימונים מפרכים? מעולם לא טרחנו לטפס על גבעות או לרוץ ביערות, התאמנו על הדשא, היכן שמשחקים כדורגל".
הבנייה
בנוסף לפשטות, התכונה ששאנקלי הכי העריץ באנשים היתה התלהבות: "הדבר הכי נפלא בעולם זה התלהבות טבעית. אתה שווה כלום בלי זה". לשחקנים שלו נהג לומר: "החיים נפלאים, כל מה שצריך כדי להיות מאושר זו פיסת דשא וכדור". כשהביא את קווין קיגאן לליברפול מסקאנט'ורפ ב- 1971 אמר עליו: "ראיתי שחקן שיש לו את המתנה הכי גדולה בעולם - תשוקה למשחק, התלהבות טבעית". אחת הגדולות של שאנקלי כמנג'ר היתה היכולת לאתר שחקנים אלמוניים למדי בליגות נמוכות, להביא אותם למועדון במחירים נמוכים, ולהפוך אותם לאגדות. ההחתמות הראשונות שלו במועדון היו של שני שחקנים סקוטים צעירים, הבלם רון ייטס מדאנדי יונייטד והחלוץ איאן סט. ג'ון ממאת'רוול, שניים שלימים יבססו את הקבוצה הגדולה הראשונה שלו, זו שתעלה לליגה הבכירה ותזכה בשתי אליפויות וגביע בשנות ה-60.
לימים סיפר ייטס, שכשפגש לראשונה את שאנקלי לא ידע אפילו היכן ממוקמת ליברפול. "מה זאת אומרת איפה זה ליברפול?" נזף בו המנג'ר הסקוטי, "בליגה הראשונה של אנגליה!". ייטס המבולבל השיב שלמיטב ידיעתו ליברפול משחקת בליגה השנייה. "כן, אבל איתך נהיה בליגה הראשונה", השיב שאנקס. הדבר הראשון שאמר לאיאן סט. ג'ון כשזה הגיע לאנפילד היה: "אתה תצליח כאן אם תקפיד על שני דברים - אל תאכל יותר מדי (לסט. ג'ון היתה גזרה עגלגלה, א.א) ואל תאבד את המבטא שלך". ההוראות המקצועיות למי ששאנקס כינה לימים "לא החלוץ הטוב ביותר בבריטניה, החלוץ היחיד בבריטניה" היו דומות בפשטותם: "אם אתה לא בטוח מה לעשות עם הכדור, תקע אותו ברשת ונדבר על האפשרויות אחר כך".
עם סט. ג'ון וייטס, שהתווספו לשחקני הבית הצעירים ששאנקלי טיפח - הבלם טומי סמית', הקשר איאן קלאכאן והחלוץ רוג'ר האנט - ליברפול, בדיוק כמו שהבטיח שאנקלי, חזרה בעונת 1961/62 לליגה הבכירה אחרי שבע שנים, זכתה באליפות השישית בתולדותיה בעונה 1963/64 ושחזרה את ההישג שנתיים אחר כך בעונת 1965/66. בתווך הגיעה הזכייה הראשונה של ליברפול בתולדותיה בגביע האנגלי אחרי ניצחון בהארכה על לידס בוומבלי 2:1 ב-1 במאי 1965, אולי התואר ששאנקלי רצה יותר מכל להשיג עבור האנשים בליברפול: "זה הגביע הכי קשה בעולם לזכות בו, ואני חושב שזה היה חרפה שמועדון הכדורגל של ליברפול לא זכה בו בשבעים שלוש שנות קיומו".
האימפריה
האליפות השביעית של המועדון והשנייה של שאנקלי ב- 1966 סימנה את ירידת המסך עבור הקבוצה של ייטס, סט. ג'ון וקאלאכן, ושאנקלי ניגש לגידול הדור הבא: בקיץ של 1967 הוא החתים את השוער הצעיר ריי קלמנס מסקאנט'ורפ, ואת הקשר האלמוני מבלקפול, אמלין יוז. יוז מספר: "לאחר שחתמנו על החוזה בבלומפילד-פארק (ביתה של בלקפול, א.א) שאנקלי הסיע אותי איתו לליברפול. שאנקלי היה נהג גרוע ובדרך עצר אותנו שוטר: 'אתה לא מזהה מי נמצא ברכב', פנה אליו שאנקלי. 'לא אני לא מזהה אותך' השיב השוטר. 'לא אני, האיש לידי, זהו קפטן נבחרת אנגליה לעתיד!' הוא תיקן את השוטר הנבוך".
עם יוז וריי קלמנס חזרה ליברפול לוומבלי לגמר הגביע בשנת 1971 אבל הפסידה לארסנל 2:1. למרות ההפסד סיפק שאנקלי בסיום המשחק את אחד מנאומיו המפורסמים. בהתייחסו לאוהדים שליוו את הקבוצה לוומבלי באותו יום, אמר ש- "יו"ר המפלגה הקומוניסטית של סין, מאו צה-טונג, לא ראה בחייו הפגנה כוח אדומה שכזו!". בקיץ של אותה עונה הוא ביצע כנראה את ההחתמה המשמעותית והמוצלחת ביותר בתקופתו בליברפול, כפי שהעיד אחר כך בעצמו, כשצירף לשורות האדומים את החלוץ קווין קיגאן מסקאנט'ורפ: "החתמתי אותו ב- 35 אלף פאונד, לימים זה התברר כשוד מזויין". עם קיגאן, שלא הפסיק להבקיע מהרגע שנחת באנפילד, שאנקלי חזר לחמש את הארון התארים באנפילד: עונת 1972/73 ראתה את ליברפול משלימה דאבל של אליפות וגביע אופ"א (ניצחון על בורוסיה מנשנגלדבאך בגמר הכפול) ועונת 73/74 הביאה למרסיסייד את הגביע האנגלי בפעם השנייה אחרי ניצחון 0:3 על ניוקאסל בוומבלי.
יום למחרת הזכייה בגביע, בקבלת הפנים שנערכה לקבוצה בעיר, יצא שאנקלי אל המרפסת של גלריית סט. ג'ון המפורסמת בכיכר המרכזית בליברפול והכריז בפאתוס שלקוח מהנאומים הגדולים בהיסטוריה: "מאז שהגעתי לליברפול הטפתי לשחקנים שוב ושוב שיש להם הזכות לשחק... עבורכם!". שאגה אדירה, שנשמעה וודאי גם בגדה השנייה של המרסי, הרעידה באותו רגע את כל מרכז העיר ליברפול. יו"ר ליברפול באותם ימים, ג'ון סמית', סיפר: "אם באותו רגע שאנקלי היה קורא להם לרדת לנמל, לעלות על הספינות ולצאת לכבוש את צרפת הם היו עושים זאת ללא היסוס".
חודשיים אחר כך הסתבר שהיה זה למעשה נאום הפרידה של שאנקלי מהאוהדים - במסיבת עיתונאים דרמטית באנפילד הודיע שאנקלי שהוא פורש מתפקידו. התגובות בעיר היו כלאחר טרגדיה, התחושה של כולם היתה שהם איבדו אבא, וזה באמת לא היה רחוק מהמציאות, כי שאנקלי עבור האנשים בליברפול היה הרבה יותר ממאמן קבוצת הכדורגל המקומית - הוא היה דמות שהם העריצו, נקשרו אליה ואהבו בל לב.
וזה היה הדדי, כי שאנקלי הבין שבראש ובראשונה מועדון כדורגל שייך לקהילה אותה הוא מייצג, לאנשים שתמיד יישארו נאמנים לו, לאוהדים: "האנשים בליברפול היו אנשים כלבבי. מה שהשגתי באנפילד היה עבור האוהדים. ביחד הפכנו את ליברפול למשפחה אחת גדולה, משהו חי ותוסס, חם ומצליח. אני מודה לאלוהים שנתן לי הזכות לפגוש את האנשים במרסיייד. זה איננו מועדון, זהו מוסד ושאיפתי היתה לחבר בינו לבין האוהדים. אנשים ביקשו לפזר את האפר שלהם באנפילד אחרי מותם - זה מראה לך שהם לא רק אוהדים את הקבוצה כשהם בחיים, הם אוהדים אותה גם אחרי שהם מתים. לא היה שום צביעות בקשר ביני לבין האוהדים. זה היה אמיתי לחלוטין. הבאתי אותם, הכנסתי אותם פנימה. בסך הכל הייתי אחד מאותם אלה שעומדים כל שבת בקופ. הם חושבים כמוני ואני חושב כמוהם. זה כמו נישואים של של שני אנשים שאוהבים מאוד אחד את השני".
הסוף
שאנקלי זכה לאהבת הקהל בזכות האיש שהיה, בזכות זה שהכנות שלו והנאמנות שלו לאנשים שאותם ייצג לא ידעה גבול: "מעולם לא רימיתי אף אחד. אם הייתי משחק נגד אשתי והיה צריך, הייתי מתקל ושובר לה את הרגל, אבל בחיים לא מרמה". שאנקלי היה דוגמא קלאסית למה שהאנגלים מכנים Face value- מה שראית זה מה שקיבלת. בלקסיקון שלו לא היו קיימים מניפולציות, אינטרסים או חישובי עלויות - רק מחויבות טוטאלית, נאמנות וכנות כלפי מה שהוא מרגיש וכלפי מי שמרגיש באופן דומה כלפיו. שאנקלי היה הומניסט במובן הטהור של המושג - להיות בן אדם טוב. "אני איש של אנשים, אתה יכול לקרוא לי הומניסט", אמר. שאנקלי היה סוציאליסט במובן הטהור של המושג - הוא האמין שאנשים בחברה צריכים לעזור אחד לשני בכדי להשיג מטרה משותפת שתהפוך את כולם יחד למאושרים: "כדרוגל הוא סוג של סוציאליזם - כולם עובדים בשביל מטרה משופת, וכולם חולקים בתמורה. הקופ הוא ייחודי, הוא מוסד. אם אתה חבר בקופ אתה מרגיש שאתה חלק מקהילה ויש לך אלפי חברים מאוחדים ונאמנים מסביבך".
כשנשאל כיצד ירצה להיזכר אמר: "אני רוצה להיזכר בראש ובראשונה כאיש שדאג למשפחתו. אני רוצה שאנשים יגידו שמה שהשגתי היה בזכות עבודה קשה ושמעולם לא רימיתי אף אחד. מעל לכל אני מבקש להיזכר כאדם שלא דאג לעצמו אלא הקדיש את חייו לכך שאנשים אחרים יהיו מאושרים. ככזה שבנה משפחה של אנשים שיוכלו להרים את ראשם בגאווה ולומר - אנחנו ליברפול!".
באחד הראיונות האחרונים לפני מותו פתח שאנקלי את ליבו וסיפר: "אנשים אמרו לי שכדורגל היה עבורי עניין של חיים ומוות. ובכן, זה היה יותר מכך. נתתי את כל חיי עבור הכדורגל עד לרמה כזו שמשפחתי סבלה מכך". "והאם אתה מצטער על כך?" נשאל. "כן, מצטער מאוד" השיב, והוסיף: "אבל כל מה שעשיתי היה מאהבה. למשחק, לקבוצה, לאנשים של ליברפול. רציתי לעשות אותם מאושרים".
ביל שאנקלי מת בליברפול ב-29 בספטמבר 1981, לאחר שלקה בליבו. אירוני או מקאברי הוא שהלב הענק של האיש הגדול הזה הוא זה שבגד בו לבסוף. מאות אלפי אנשים באו לחלוק לו כבוד וללוות אותו בדרכו האחרונה, בכדי להראות לו שהקורבן שהקריב בחייו לא היה לחינם. שכמו שביקש - הוא עשה אותם מאושרים.
הציטוטים בכתבה מתוך:
Its not your leg son" - The Book of shankly by Alex Murphy"
Shankly: My Story -The Official Autobiography
האתר הרשמי של ליברפול www.liverpoolfc.tv
האתר של ביל שאנקלי www.shankly.com