אבא, תציל אותנו

ווין "פ....ג" רוני. לא, אין כאן נסיגה מהדברים שנכתבו כאן רק בשבוע שעבר אודות יכולתה החלשה של מנצ'סטר יונייטד והחורים הרבים מדי שנותרו אחרי עזיבת רונאלדו וטבס. התוצאות של יונייטד השנה יכולות לשקר במצח נחושה. השלישיות והרביעיות שלה נולדו בדרך כלל מיום גדול של שחקן זה או אחר, וגם הניצחון ביום ראשון על האל עדיין לא מבשר על בוא האביב. התוצאה הסתיימה בניצחון 1:3, שבקלות היה יכול להיות 0:1 בדוחק, אלמלא ה"אול אראונד פלייר" הטוב בליגה. ילד פרא, הרקולס הצעיר, זה שלא ידע לשלוט בעוצמתו, בזעמו וכוחו האדירים, הפך פתאום לאבא. הן מחוץ למגרש והן בתוכו. כמו שאומרים "עם כוח גדול באה אחריות גדולה". לולא אותה אחריות גדולה שבאה בעקבות הרצון העז לתקן את הטעות שלו בשער השוויון של האל, יונייטד אולי הייתה אולי מפספסת עוד הזדמנות לנצל מעידה של צ'לסי. רוני, בתשוקתו האדירה, אחריותו הבוגרת, הפך שוב את המשחק עם שני בישולים.

יונייטד של העונה תלויה יותר ברוני מאשר זו של העונות הקודמות, שהסתמכה על רונאלדו. לרונאלדו היו את רוני וטבז כמסייעים. רוני גלמוד. אברה וגיגסי הבלתי נדלה הם עוזריו היחידים, ונדמה שרק על כתפיו נישא נטל השערים. כדי להמחיש את המצב התלותי הזה מספיק להסתכל על הנתונים היבשים: בעשרה מתוך 12 הניצחונות העונה, רוני כבש, וכשלא הבקיע יונייטד לא ניצחה. בעבר הקלף של פרגוסון היה 7 יהלום אדום – רונאלדו. העונה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, הקלף החזק, אולי בכל הליגה, הוא 10 לב אדום – ווין רוני. למרות חולשתה של יונייטד, הקאמבקים שלה מחג המולד הפכו לאגדות. אולם, הפעם השדים האדומים יזדקקו יותר מתמיד לאל הרקולס שלהם, ווין רוני.

לצ'לסי, שבשבעת המשחקים האחרונים ניצחה רק את פומפי. הבעיה הכי גדולה של צ'לסי היא לא המשבר אליו היא נכנסה סופית בסוף השבוע האחרון, אלא הדילמה איך ומתי אפשר יהיה לצאת מהמשבר הזה. אם ככה הקבוצה משחקת ערב עזיבת כוכביה לאליפות אפריקה, מה עושים כשתתחיל אליפות אפריקה? דרוגבה, במישרין ובעקיפין, הרי חתום על חצי מהשערים, אנלקה ישוב מפציעה רק בעוד שבוע וקאלו יחבור לדרוגבה בחוף השנהב. גם אם אנצ'לוטי ירכוש חלוצים במועד ההעברות, ייקח להם זמן להסתגל. צ'לסי חייבת פתרונות ומהר.

לקרלו אנצ'לוטי יש כמה אפשרויות לפתרון, הוא עדיין לא ניצל את כל מעיין הכישרון שיש לו גם בלי האפריקאים: ג'ו קול, למשל, שכבש העונה רק שער אחר בכל המסגרות, יכול להיות שוב האקס פקטור בהרכב, כי גם במשחק חלש הוא יכול ליצור מצב לגול בנגיעה קסומה. באלאק, שייכנס הרבה יותר לנעליו של אסיין, יצטרך לעזור יותר ולחפות יותר על למפארד, שהיעילות שלו יכולה וצריכה להביא עוד שערים לצ'לסי מאותגרת החלוצים. לדעתי האישית, גם ז'רקוב חייב לקבל יותר דקות באגף שמאל, העיקר לא לבנות יותר מדי על דניאל סטארידג' בן ה-20, שאמר בסופ"ש ש"אני בטוח ביכולתי להחליף את אלו שנוסעים ואני שמח לקבל את ההזדמנות להוכיח שאני שווה". לצ'לסי יש עדיין מספיק כישרון לא מנוצל. הקבוצה כבר שנים לא גידלה שחקן צעיר ברמה עולמית, וזה לא הזמן והמקום לעשות ניסויים עם סטארידג', לא הזמן של החלוץ המוכשר שהגיע ממנצ'סטר סיטי להבשיל.

נכון לעכשיו, אנצ'לוטי ממשיך לשמור על פאסון, תוך שהוא מדגיש שבאליפות זוכים במאי והקבוצה שלו, עדיין, למרות הכל, מובילה את הטבלה. פאסון ברגעים כאלה הוא מצרך חשוב, אבל זה הזמן בו הפתרונות של האיטלקי תוך כדי תנועה ייבחנו באמת. הוא כבר לא במילאן ובקרוב לאף אחד לא תהיה סבלנות לסבלנות שלו. השם של חוס הידינק, למרות הפתיחה הנהדרת של אנצ'לוטי, עדיין מרחף בסטמפורד ברידג'. ההולנדי יכול לספר לו דבר או שניים מה קרה למאמנים של צ'לסי בעונות האחרונות כשהפתיל הקצר של אברמוביץ' נשרף.

עד שבת צ'לסי הייתה הקבוצה היחידה שכבשה בכל משחק העונה ועמדה על רצף של 34 משחקים. ואז הגיע ג'ו הארט. השוער בן ה-22 סגר הרמטית את שערו בפעם השמינית העונה (רק צ'לסי עשתה את זה יותר, עשר פעמים) ב-0:0 מול הכחולים. הארט מלך ההצלות של הליגה, בורך באינסטינקטים שלא היו מביישים את ניאו מ 'מטריקס'. כמוהו, עם הידיים הזריזות הוא עצר את כל הקליעים שירו לעברו סוכני צ'לסי, תחילה עם השתטחות מרשימה לבעיטה של סטארידג', דרך הסטת טיל לאו מחמישה מטרים ששיגר למפארד ועד עצירה של קאלו ברפלקס מהיר לקראת הסיום. כמו ניאו גם הארט גדוש באומץ, מגן על בירמינגהאם כפי שניאו גונן על ציון שלו. בלי לחשוש הוא זינק לרגליו של קאלו בדקה ה-80 והקריב עצמו למען המולדת עם פגיעה בראשו.

כשמו של הארט כן הוא – לב, ואמיץ. לשוער האנגלי יש מאפיין ייחודי, יכולת מצוינת לקרוא כדורי גובה. להארט הגבוה יש מיקום נפלא. בשבת הוא ליקט ברוב ההרמות את הכדור לידיו, ובדקה ה-90 חסם הקשתה ברחבה כמו שחקן כדורעף. להבדיל מהשוערים המטורללים של אנגליה, הארט לא מקבל גולים שאינו אמור לספוג ואף מציל כאלה שכתוב עליהם גול. שוער הוא הברומטר של ההגנה, ג'ו "ניאו" הארט קר רוח, יציב מאוד ובעל ביטחון. אנו זוכים לראות כוכב בהתהוות, שוער שאומה שלמה כמהה לו כבר שנים. לא אצא מדעתי לו אנבא שהארט שוער העתיד של אנגליה. ג'ו הארט הושאל הקיץ ממנצ'סטר סיטי לבירמינגהאם, שהרבה בזכותו לא הפסידה כבר 10 משחקים ברציפות לראשונה מ-1908. על מנת ליצור מסורת והיסטוריה צריך לשמור על הזדהות עם האוהדים דרך שחקנים צעירים ושחקני בית. צ'לסי עשתה זאת כאשר ג'ון טרי היה שחקן בית ולמפארד, שנרכש בגיל צעיר, הם נושאי הדגל שלה. באנלוגיה מתבקשת עם הסיטי, מיקה ריצ'רדס, איירלנד ובעתיד גם ג'ו הארט, הם הפנים שמנצ'סטר סיטי צריכה. כי כסף לא קונה מסורת.

ה"בוקסינג דיי" הוא יום בו מוכרים בזול הקמעונאים את הסחורה שלא נמכרה טרם החג. כבר שנים משתרשת לצד הווי השופינג גם מחזורי כדורגל, אשר יצרו במרוצת השנים מסורות משלהם. היה הייתה בפרמייר ליג קבוצה בשם ווסט ברומיץ'. בעונת 04-05' ניצבה במקום האחרון בחג המולד. בסוף אותה עונה ברומיץ' הפכה לקבוצה היחידה בהיסטוריה של הפרמיירשיפ שניצלה מירידה, אחרי שדורגה במקום האחרון ערב הכריסמס. העונה זו פורטסמות המאיישת את המקום האחרון. בשבת נרשם פנדל שביעי של ווסטהאם ופנדל שביעי לחובת פומפי העונה, והפטישים ניצחו, לראשונה מ-1958, את פומפי בבית, במשחק על שש נקודות. זולה מתחיל לממש את הפוטנציאל שגלום בקבוצתו. קשה להאמין שהם יירדו, ועוד יותר קשה יהיה לגרנט לשחזר את הישגה של ווסט ברומיץ'. יריביו חזקים מדי.

מסורת מופרכת טוענת שמלבד מקרים ספורים, המובילה ב-26 בדצמבר זכתה באליפות. טעות. 11 פעמים התבצע מהפך. מנצ'סטר יונייטד והאתוס שלה עם שמונה קאמבקים, כאשר בשנתיים האחרונות עקפה את ארסנל וליברפול בהתאמה. הקבוצה השנייה היא ארסנל, עם שלושה מהפכים באמתחתה. צ'לסי, שמתחילה לאבד גובה, יכולה להתנחם בכך שבשתי האליפויות שלה תחת מוריניו שמרה על מקומה מהחג. לדאבונה, שתי הקאמבקיסטיות דולקות אחריה. למי שתהה, סלואו לא ירקדו באנגליה, המנאז' א טרואה יתקיים עד הסוף.

אסטון וילה תארח את ליברפול. בראשון הפורמה של וילה קיבלה מרפק לפנים מססק פברגאס בהפסד 3:0 לארסנל. בקולג' ישנו מנהג, לפיו הסטודנטים החדשים שרוצים להתקבל לבית האחווה האקסקלוסיבי של הבחורים הכי מגניבים, עוברים מסכת השפלות והתעללויות. יכול להיות שווילה הייתה צריך לקבל סטירה מאחת הגדולות. ליברפול היא מועדון היסטורי. חרף חולשתה וחוסר האונים של מאמנה, יהיה קשה לאסטון וילה, מנצ'סטר סיטי או טוטנהאם לסלק אושיות בדמותם של ג'רארד, שהוביל לניצחון 0:2 על וולבס בשבת, כשמאחוריו יילחמו טורס, קראגר וריינה על הכבוד והאגו שלהם. בסיבוב הקודם וילה הפתיעה באנפילד עם 1:3. הפעם, ניצחון שלה הכרחי. מחובתם של מרטין אוניל ושחקניו להראות שהם התבגרו, השתפשפו ומקומם בבית האחווה של הגדולים והחתיכים. תשעה מחזורים פוסט הכריסמס, וילה בלי ניצחון. אשתקד הם נחנקו בישורת האחרונה. מטפיזית, וילה מצטיירת כאמידה לשם שינוי, אולם פיזית הרוטציה הקצרה של אוניל יכולה להיות בעוכריו. כדאי לאוניל להתחיל להשתמש בספסל. מבחן הכניסה ל'בטא האוס' היוקרתי, ללא צל אנגלי של ספק, יהיה מול ליברפול. עכשיו או לעולם לא.