תירוצים מהבית

סיום המשחק נגד הפועל חיפה, מסיבת עיתונאים. גיא עזורי עונה תשובות ארוכות ומלאות סתירות עצמיות לדברים קודמים שהוא אמר, ובחור צעיר מאתר אינטרנט גדול שואל אותו "איך אתה מסביר את העובדה שרוב ההפסדים שלכם הם בבית?". איזו שאלה מצוינת, בטח חשב לעצמו הבחור הבאמת מוכשר שמצליח לצלם, לכתוב, להעביר לאינטרנט ועוד לסייע למאמן עם שאלה שההמשך שלה הוא ברור (הקהל, הלחץ, המשקולות על הרגליים). למחרת בעיתון כבר אפשר היה להבין מהו ניו ג'ורניליזם, כשהמאמן האיטלקי הסביר שלא צריכים להיות בווסרמיל על מנת לדעת מה הלך שם. אכן גישה עיתונאית מרעננת.

עבור כל אותם גאונים שאוהבים לטפח את השקר הזה ולא רק: סבורני שעל מנת לדעת ולא פחות חשוב מכך להבין מה קורה, כדאי להיות בווסרמיל ולא רק ביציע העיתונאים. כדאי ואף רצוי להגיע נטול דעות קדומות או מסקנות מהבית, אבל להגיע עד באר שבע ולהשאיר בבית דעות ומסקנות כנראה שזה באמת יותר מדי . הרבה יותר קל לשלוח את האנשים לחפש להם חיים, כמו העיתונאי הבינוני מאוד מסיכום המחזור של ערוץ הספורט שבכלל לא יוצא מהאולפן.

האמת היא שעד העונה מעולם לא יצא לי להיות ביציע עיתונאים ובכל זאת, נדמה שיציע העיתונות בווסרמיל מציע חוויה שונה משהו משאר יציע האצטדיון. הקרבה שלו ליציע 2 יוצרת סינרגיה מרתקת בין העיתונאים לבין הגוש הצועק. כך, למשל, קורה שחלק גדול מההערות נאמרו רק כדי שהעיתונאים ישמעו. כך, למשל, קורה שחלק מההערות מכוונות בכלל לעיתונאים עצמם. תופעה שאינה מייצגת את הנעשה בשאר האצטדיון.

זה גם מאוד לא אופנתי, אבל חייבים להגיד שאם מקשיבים גם לתוכן הצעקות שבוקעות מיציע 2 לכיוון יציע העיתונאים, אפשר למצוא בחלקן לא מעט אמיתות ונקודות מעניינות למחשבה. כחלק מהקונספקט הייחודי של "פגוש את העיתונות", בחלק מהמקרים יש גם עיתונאים שעונים לצעקות, אבל זה עדיין לא משנה את העובדה שמדובר בתמונה מעוותת מאוד של הנעשה במשחקי הבית של באר שבע. כ-4,000 איש היו בווסרמיל בשבת, 3,800 מהם לא צעקו לעבר העיתונאים או השחקנים. חלק לא קטן מהם עודד בצורה נפלאה גם בפיגור ולמרות שדומה שהסקוואדרה עזורי עובדת באימונים על מנת להיראות לא מאומנת (שיטת ה-"תנו למליקסון את הכדור וקוו לטוב"). מכיוון שבמשחקים קודמים ישבתי בשער 5, אני יכול לומר שהדיבורים על קהל מלחיץ ומשקולות על רגלי השחקנים הם במקרה הטוב תירוץ מסדרת הוצא מהקשרו ובמקרה הרע עיוות מטומטם. עוד דוגמה לחשיבה פלקטית על עיר רחוקה, כמו השאלה ההיא על מאזן הפסדים בביתי של הסקוואדרה.

ובכן, תרשו לי להמר שבסיבוב הבא הפועל באר שבע תפסיד הרבה יותר משחקים בחוץ. לא, לא כי הקהל המלחיץ יפריע לה גם במשחקי החוץ. זה קשור הרבה יותר לעובדה שבסיבוב הראשון הפועל באר שבע ארחה בבית, בין היתר, את מכבי ת"א, מכבי חיפה והפועל ת"א והנה לכם שלושה הפסדים. מה נשאר במגרש הביתי האיום והנורא? ניצחונות על רעננה, אשדוד והפועל פ"ת. בין סביר לבינוני מינוס. וזה עוד לפני שדיברנו על הכדורגל ועל הגישה למשחק, אבל בשביל להבין את זה ממש צריכים להגיע לווסרמיל.

אחד שרוצה להיות מאמן נבחרת אמר השבוע, ככה הבנתי, שהוא חושב שבאר שבע צריכים גמל על הקווים. אין מה להגיד, קורע.

אני, אגב, חושב שלנבחרת ישראל מאוד יתאים חמור.