פוינט גארד: סטיב נאש
הקנדי הצנום הזה לא נראה כמו אחד משחקני הכדורסל החשובים של העשור, אבל מה שהוא עשה בפיניקס ייזכר לדורות. נאש הגיע לאריזונה בתקופה בה הליגה נזקקה לגיבור ייחודי ולקבוצה שתסחוף אחריה דור חדש של אוהדים שמאסו בסופרסטארים הסטנדרטיים. משחק הריצה של נאש ומייק ד'אנטוני לא היה דומה לשום דבר שראינו לפניו - לא בגישה, ובעיקר לא בביצוע המושלם שהביא לנאש שני תארי MVP. רק אליפות חסרה לו, אבל את המשימה הזו הוא כנראה כבר לא ישלים
שוטינג גארד: קובי בריאנט
יותר מדי שחקנים זכו בטרם עת לכינוי "היורש של מייקל ג'ורדן", רק כדי לקרוס מול הציפיות. עבור קובי, זה רק הגדיל את האתגר. אחרי ארבע אליפויות, MVP של העונה ושל הגמר, מדליית זהב אולימפית והתבססות כסופרסטאר הגדול בעולם, קובי היה יכול להתחיל את העשור הבא רגוע.גם אם ייקח עוד שלוש אליפויות הוא ירגיש שיש לו לאן לשאוף, שיש עוד מדרגה לטפס. כי זה ההבדל בין שחקן גדול, ואחד הגדולים בהיסטוריה
סמול פורוורד: לברון ג'יימס
כל אחד מאיתנו משוכנע בחודשים הראשונים לחייו שהוא כל יכול, עד שבשלב מסוים המציאות מוכיחה לנו שהסיפור, אפעס, מורכב יותר. אלא אם כן קוראים לך לברון ג'יימס. ילד הפלא לשעבר משחק כבר שנים נגד שחקני הכדורסל הטובים בעולם ואין שום דבר שהם יכולים לעשות כדי לעצור אותו. הוא חזק יותר, מהיר יותר, חכם יותר, מוכשר יותר וקופץ גבוה יותר מכל השומרים שלו. המחסום היחיד שנשאר לו הוא להוביל קבוצה לאליפות. ברגע שהמחסום הזה ייפרץ - גם אלוהים יכול להתחיל לדאוג
פאוור פורוורד: טים דאנקן
השומר נותן מטר? קרש סל. השומר נצמד? חדירה וליי-אפ. השומר יוצר מגע? שתי זריקות או פאול וסל. מביאים דאבל טים? מישהו פנוי לשלשה. הגנה וריבאונד? כל מה שצריך זה בסך הכל לעמוד במקום הנכון. כדורסל יכול להיות משחק מאוד פשוט אם מבינים אותו כמו טים דאנקן. בין אם זה השבוע הראשון לחודש ינואר 2000 או האחרון לחודש דצמבר 2009, דבר אחד נשאר קבוע: הביג פנדמנטאל בא לעבודה. ואת העבודה שהוא עושה, אף אחד לא עושה טוב יותר
סנטר: שאקיל אוניל
כל שחקן אחר בעשור הזה ניתן היה לעצור, או לכל הפחות להאט. שאקיל בשיאו קיים באופן אבסולוטי את הביטוי "בלתי ניתן לעצירה". הוא היה מזיז כל שומר כדי לתפוס מקום ומשתמש בזריזות הבלתי סבירה לגודל שלו כדי לייצר נקודות קלות מתי שרק היה בא לו. השיא הזה היה יחסית קצר, אבל לשם כך הוא שיחק בעשור הזה עם קובי, וויד, נאש ולברון, וכך דאג תמיד להישאר בעניינים, גם במקרים הבודדים בהם התאפק ולא גנב את ההצגה