בדיוק כשחשבתי שאני בחוץ

אתם בטח חושבים שזה קל להיות נגטיבי כל הזמן, שלהיות קוטר מקצועי זאת לא ממש עבודה רצינית. הרי מה הבעיה להסתכל החוצה ולקטר על מזג האוויר, לא משנה מהו (באמת, ראיתם את האובך הזה? איזה גועל נפש) או אם אתה כותב טור על פוטבול, תמיד יהיו את הטוני רומו והאריק מנג'יני התורן שיעצבנו אותך. אבל האמת היא שזה לא פשוט - תנסו אתם לעבור יום ראשון אחרי יום ראשון שבו כל דבר שקורה במגרש מעצבן אותכם. אני לא מדבר רק על הקבוצות הגרועות, זה באמת לא חוכמה להתעצבן על הדגלים של אנדי ריד או על אוקלנד (צ'רלי פריי, גדולים אלה), לצערי, כולם מעצבנים אותי.

קחו את הסיינטס לדוגמא, אלו שכל הליגה אוהבת. באמת, מה יש לא לאהוב בהם? ובכן, אם אתם אני – אז הרבה. בואו נתחיל מהשיער של דרו בריס, לא הגיע הזמן שתסתפר? (ובאותה הזדמנות, בריידי – גם אתה) ברצינות, בן אדם, אין דבר יותר פתטי מבן אדם מבוגר שמסתובב עם ליפה דלילה על הראש. ומה הקטע עם פייר תומאס? איזה מין שם זה לשחקן פוטבול, איך הוא רוצה שמישהו יתייחס אליו ברצינות? וזה לפני שאני מדבר על העובדה שהם משחקים בדום, כמובן. טוב, כבר דיברתי על זה, אבל זה עדיין מעצבן. אבל הכי מעצבן – הקטע הזה עם עונה מושלמת, שעכשיו כולם מעודדים אותם בגללו. אין דבר מעצבן יותר מקבוצה שרצה לעונה מושלמת, ואני אומר את זה כאוהד של הפאטס, שאפילו הריצה שלהם לעונה מושלמת עלתה לי על העצבים. בכל שבוע הדיבורים האלו – הפותחים ישחקו את כל המשחק או רק מחצית? ופתאום דאלאס שלא מסוגלת לנצח את עצמה מדברת על לעצור את הסיינטס. שלא לדבר על הראיונות עם דון שולה ושאר החברים הפתאטיים שלו מהדולפינס של 72'. ועכשיו צריך לסמוך על הקאובויס שיעצרו את הסיוט הזה, יא רייט.

גם שאר הקבוצות בליגה לא ממש עושות לי טוב. את הקולטס אני לא מסמפט במיוחד, זה לא חדש, אבל השנה הם ממש נהיו בלתי נסבלים. באמת, איך אפשר להיות נגד פייטון מאנינג כשהוא כל כך מושלם? אפילו כשהוא נותן משחק בינוני של שלושה אינטרספשנס כמו שהוא נתן השבוע מול דנבר, הוא עושה דרייב מושלם בסוף משחק, בכזאת קלות כאילו הוא משחק נגד קבוצת תיכונים. וגם להם יש פייר אחד, הגרסון הזה, איזה מין שם זה לשחקן פוטבול?

בואו נראה, מה עוד יש לנו. סן דייגו? פיליפ ריברס הוא שחצן בלתי נסבל, מסוג החבר'ה שבבית ספר היו מארגנים מתיחות על חשבון הילד השמן של הכיתה, ושאף אחד לא סבל אבל הוא היה פופולרי מדי מכדי שמישהו יעשה משהו נגדו. סינסינטי? דווקא עד עכשיו הייתי בעדם, אבל אחרי שכריס הנרי נהרג (שאישית זה מצער והכל, אם כי כנראה כמעט צפוי מראש במקרה שלו) כולם יתחילו לדבר על "טים אוף דסטני" ו"הניצחון הזה הוא בשביל כריס" ולפני שתגידו אוצ'וסינקו אנשים יתחילו לבכות. ואם יש דבר שאני לא יכול לסבול זה שחקני פוטבול שבוכים. עכשיו אני בטח לא צריך להסביר לכם למה פארב ומינסוטה מעלים לי את הנרווים.

והכי גרוע, שאם פעם הייתי יכול לפחות להתנחם בקבוצה שלי, אז השנה אפילו את המותרות האלו אין לי. לפחות שנה שעברה אפשר היה להצדיק את הפוטבול הבינוני בפציעה של בריידי, ואפילו להנות מקבוצה שמוציאה את המקסימום מכלים מוגבלים. אבל השנה? רנדי מוס עושה שביתות איטלקיות (ובריידי יכול להגיד מה שהוא רוצה, כל מי שראה את המשחק היה יכול לראות שרנדי לא בא לשחק, בדיוק כמו בימים הטובים באוקלנד), טום בריידי מוסר אינטרספשנס באנד זון בקצב שאני טוחן סופגניות וביל בליצ'יק, אוי מה נגיד על בליצ'יק? שמאז הדאון הרביעי ההוא באינדי, הוא החליט שהוא חייב ללכת על כל דאון רביעי רק בשביל להוכיח שהוא יודע יותר טוב מכולם? שהוא לא מבין שההתקפה שלו, שהיתה טובה ללפני שנתיים, כבר שקופה למרבית הליגה (או לפחות לקבוצות הטובות שבה) וכשאין לך איום אמיתי בריצה התקפת השאט גאן שלך לא שווה כלום ברד זון? שלמכור את ריצ'רד סימור היתה השטות הכי גדולה מאז שלורנס מארוני נבחר בדראפט ושבלי פאס ראש לסקנדרי שלך אין סיכוי מול ק"ב נורמלי או אפילו מול הצ'ד הני'ס של הליגה?

להיות אוהד של הפטס היום זה דיכאון של הלייף, לא רק בגלל שלצפות בהם זאת חוויה שמכאיבה לעיניים, אלא גם ובעיקר כי אתה משכנע את עצמך שכל מה שצריך זה שהקבוצה תגיע לפלייאוף ושם הכל כבר יכול לקרות (הרי אריזונה חטפו מאיתנו 49 בראש שנה שעברה והגיעו לסופרבול) כשבעצם ברור לך שאין להם שום סיכוי לעבור יותר מסיבוב אחד (וגם זה רק אם יהיה להם את יתרון הביתיות) ושמה שהכרת בתור שושלת הפטריוטס הגדולה, נגמר כבר לפני שנתיים ברגע שבו פלקסיקו בורס תפס את המסירה ההיא. אז כן, כמו שאתם מבינים, להיות בכיין במשרה מלאה זאת משימה לא קלה בכלל. אני מקווה שאתם יודעים להעריך את הקורבן שאני מקריב פה בשבילכם, כשאני לוקח את כל תלאות העולם על גבי הפולני הצנום.

בנימה פסימית זו, נעבור לתחזית השבועית. שבוע שעבר עשיתי טעות כשלקחתי את טוני רומו והקאובויס בדצמבר (והכי שעשע אותי כשהחבר'ה באולפן של פוקס בחרו את סן דייגו לנצח את דאלאס בתור ה"אפסט" שלהם. מה עם בולטימור על דטרויט, איך לא בחרתם את זה בתור ההפתעה של השבוע?) אפילו שידעתי שהניינרס ינצחו את אריזונה. תאמינו לי, אני לא אחזור על הטעות הזאת יותר. השבוע קשה לי למצוא הפתעה שאני הולך איתה בלב שלם, אז נהמר על משהו סולידי יחסית, שטנסי תנצח את מיאמי ותהרוס לה את סיכויי הפלייאוף. והכי חשוב – שכריס ג'ונסון יקבל 30-40 נשיאות במשחק, כי בעונה כזאת מעצבנת, מגיע לנו רץ של 2,000 יארד, לא?