פניית פארסה

עוד לא התרגשה עלינו השנה החדשה, וכבר הולכת העונה הזו ומסתמנת כפארסה גדולה לא פחות מהעונה הקודמת.

אלא שהפעם אין תירוצים; אין דקירות, אין דריסות, אין בילויים ליליים, אין חילופי מאמנים, אין (עדיין) שינויי שחקנים. בקיץ החולף קיבל פיני גרשון מהנהלת מכבי תל אביב קארד בלאנש, כפי שמעולם לא ניתן למאמן במועדון: אם בשנים האחרונות העמיקה ההנהלה את מעורבותה בפן המקצועי ולעיתים קרובות כפתה על מאמניה שחקנים שונים, הרי שבקיץ דרש גרשון, וקיבל, שולחן נקי. למעשה, יניב גרין ודרק שארפ הם היחידים בסגל הקיים שלא הוחתמו במצוות המאמן, אלא נמצאים כאן הודות לחוזים מתמשכים. עשרת השחקנים האחרים נחשבים לייבוא אישי של גרשון.

כשמצ'איי למאפה הוחתם, היו רבים בקבוצה שעיקמו אף. אבל פיני התעקש, וההנהלה יצאה מגדרה כדי לשים על השולחן קצת יותר ממיליון דולר וחצי ברוטו לעונה עבור הסנטר הפולני. גרשון שב והוזהר שלא זה השחקן שיספק מענה לצורכי הקבוצה באזור הצבע. הוא גם שמע היטב על הסתייגויותיהם של מאמני חימקי מתכונות האופי של לאמפה. סרג'יו סקאריולו העדיף על פניו שחקנים סמי-אנונימיים כמו פטר גורבאנוב ופדור דמיטרייב. זה אמר דרשני. אולם גרשון סירב להפנים.

הסיפור של מכבי הנוכחית הוא לא רק משחק ההתקפה האיטי והצפוי, או משחק ההגנה הבנוי על אלמנטים בסיסיים ולא מתוחכמים כמו חילופים אוטומאטיים והגנה אזורית. הסגל הזה נבנה ללא מוביל כדור ברמה מספיק גבוהה, ללא קלעים איכותיים (איידסון, לשם הדוגמה, סיים את העונה שעברה ביורוקאפ עם 32.3% מבחוץ), ועם יותר מדי שחקנים שמביאים לפרקט איכויות דומות. כך קורה שכאשר אלן אנדרסון לא מוצא את עצמו (לזכותו ייאמר שמשחק עם סדק ביד), כל הבאלאנס ההתקפי קורס. ולכן אין זה פלא שמכבי מדורגת רק במקום ה-18 ביורוליג באחוזים מ-2 (51%), 13 במפעל באחוזים מ-3 (36%), ורק 11 באסיסטים (15).

בנייה מקצועית כושלת מאפיינת את גרשון בשנים האחרונות. באולימפיאקוס הוא לא בנה קבוצה ראויה במשך שנתיים, למרות פנקס הצ'קים הפתוח של הבעלים קוקאליס ואגילופולוס. בעונה שעברה היה חתום על כמה מהפלופים המהדהדים בהיסטוריה של המועדון (אלטון בראון, ארון מגי, צ'ארלס גיינס). גרשון לא בכושר, וזה לא חדש.

הבעיה האקוטית ביותר היא שאסופת השחקנים הזו לא מאפשרת לגרשון לשחק את הכדורסל האהוב עליו. מקדונלד, יאסיקביצ'יוס, סולומון וארויו – הרכזים הקודמים ששיחקו תחת המאמן בעשור האחרון – היו כולם שחקני פיק אנד רול מעולים. לויז'נייבסקי יש יתרונות, אבל משחק פיק אנד רול משובח הוא לא אחד מהם.

הכדורסל ההיסטורי של גרשון מתבסס ברובו על תרגילי מסירה של גבוה לגבוה. פישר לא מספק לכך מענה. לאזמה בקושי תופס כדור, ומסירות בק-דור מתוחכמות הן בוודאי לא כוס התה שלו. לאמפה אמור היה למלא את המשבצת הזו. כשצורף, אולי ראה גרשון בעיני רוחו מעין ניקולה וויצ'יץ' מודרני. במשחק הבית מול מארוסי, האחרון בו זכה לזמן פרקט ראוי (29 דקות), חילק לאמפה שלושה אסיסטים נאים. בשלושת המשחקים מאז עומד הפולני על 8 דקות בממוצע.

כל זה מותיר את מכבי ללא גבוה שמסוגל להפעיל את חבריו. ואז מרכז הכובד עובר לקו האחורי; כשאנדרסון מנוטרל, כאשר פרקינס מספק 3.5 נקודות בשני המשחקים האחרונים וכשויז'נייבסקי מגיע לעבודה פעם בשלושה משחקים, זו לא בשורה טובה כל כך.

אפרופו לאמפה: הסנטר הקדים ונחת במוסקבה כבר ביום שלישי. הסיבה הרשמית הייתה פגישה עם אנשי חימקי, בנוגע לכספים שעדיין מגיעים לו. מקורבים למכבי מספרים כי לאמפה, שמבין היטב את הלך הרוח בקבוצה לגביו, ניסה בדרך לגשש האם יש סיכוי למצוא ג'וב אחר בליגה הרוסית.

הוא סירב, לדברי גורמים המקורבים למערכת, לוותר על חלק מחוזהו במכבי ולעזוב. כבר ויתרתי על חוזה גדול בחימקי, אמר לאנשי מכבי. אם אתם רוצים לזרוק אותי, שלמו את כל הכסף ואלך. עבור מכבי, כמובן, אפשרות כזו כלל אינה באה בחשבון. חשוב לציין כי לאמפה לא רק יושב על חוזה מובטח, אלא מחזיק בקלף נוסף – אם מכבי לא תאריך את חוזהו לעונה נוספת, הוא זכאי לפיצוי של כ-150,000 דולר.

אם מכבי תסיים את הבית הזה במקום השלישי, כפי שמסתמן כעת, יהיה מדובר בכישלון אדיר, קולוסאלי. זה כישלון, שכן קאחה לאבורל לא מזכירה את טאו האלגנטית והנלהבת של השנים האחרונות, ומשום שצסק"א אפילו לא דומה לקבוצה שרמסה את אירופה עם אטורה מסינה.

מכבי פגשה אתמול יריבה בינונית מאוד. את המשחק הקודם בתל אביב ניצחה מכבי בזכות ההגנה האזורית, שצסק"א לא מצאה לה פיתרון. אתמול פתחה מכבי עם הגנת החילופים שלה, וחטפה 38 נקודות ב-15 דקות. אז החליט גרשון לעבור לאזורית. צסק"א נתקעה על 7 נקודות עד למחצית. לאורך כל המחצית השנייה קלעה ארבעה סלי שדה בלבד. חוזר שנית: מכבי הפסידה לקבוצה שקלעה ארבעה סלי שדה במחצית שלמה.

אם תרצו, ההבדל בין צסק"א הישנה לזו החדשה כמוהו כהבדל בין סשה קאון למתיאז' סמודיש. האחרון פצוע, ובלעדיו העוגן של צסק"א מתחת לטבעות הוא שחקן שבעונה שעברה שיחק ביורוליג 5 דקות בממוצע. מכבי אפשרה לקאון שישה סלי שדה, במקום לשלוח אותו עוד 12 פעם לקו. קאון מתייסר על העונשין. כאשר זורק מהקו, הוא עושה פרצוף של מישהו שפותר בגרות בפיזיקה. וזה השחקן שטחן את הקו הקדמי של מכבי עם ערב קריירה של 21 נקודות וחמישה ריבאונדים.

אבל מכבי הפסידה את המשחק דווקא על ההתקפה שלה. לאורך דקות ארוכות ברבע הרביעי, הרעיון ההתקפי המבריק ביותר של גרשון היה מהלכים התקפיים קצרים של 10-12 שניות, שהסתיימו בזריקה של בלות'נטאל מבחוץ. לרוב אפילו ללא תרגיל שסידר לו מצב קליעה סביר. אין מה להאשים את בלות'נטאל על ה-1 מ-9 שלו מהשדה. זה קורה גם לקלעים חסרי מצפון כמוהו. הנקודה היא שמכבי לא הצליחה למצוא לכך אלטרנטיבה התקפית ראויה לאורך כל הערב, למעט הסתערויות מזדמנות של איידסון לכיוון הטבעת. על דחיפת הכדור לצבע ויתרה מראש (18 נקודות משותפות לשחקני הפנים אמש).

כעת כל שנותר למכבי הוא לעבור לבקשות ותחנונים. סיכוי לסיים במקום הראשון קיים, אך הוא תיאורטי בלבד. יותר מדי דברים צריכים לקרות כדי שהתרחיש הזה יצא אל הפועל. התנאי הראשי לכך הוא הפסד ביתי של קאחה למארוסי. איבנוביץ' הוא אולי לוזר, אבל לא ברמות כאלה.

למכבי נשאר משחק בית מול רומא ומשחק חוץ נגד מארוסי. לצסק"א נותר משחק חוץ בלובליאנה ובמחזור האחרון משחק במוסקבה, על כל הקופה, מול ויטוריה. שני ניצחונות, והחבורה הצולעת של פשוטין במקום הראשון. זה גם התסריט שישלח את מכבי למקום השלישי. ניצחון של ויטוריה במוסקבה, בהנחה שלא תחליק בבית מול מארוסי, יבטיח לבאסקים את הבכורה. במקרה כזה עשויה מכבי לסיים בשוויון נקודות עם צסק"א. אם אכן כך יקרה, תדלג מכבי למקום השני, שכן הפרשים הפנימיים בין הקבוצות נוטים לטובתה (ניצחה בתל אביב ב-17, הפסידה במוסקבה רק ב-5).

ראוי להדגיש: יש הבדל עצום בין המקום השני לשלישי. מקום שלישי יבטיח מפגש מול שתי קבוצות בכירות. הדרג השני בעייתי לא פחות מהראשון: הוא יכלול, כפי שמסתמן כעת, את מונטפסקי סיינה, אולימפיאקוס או מלאגה, שעדיין נאבקות על ראשות בית ב', ואת אלופת אירופה פנאתינייקוס, שהפסידה בבית לריאל מדריד של מסינה וכבר לא תלויה בעצמה. אם מכבי תסיים במקום השני, היא תימנע ממפגש עם הקבוצות האלה בשלב הבא, אבל עדיין תגריל אחת מבין ברצלונה, ריאל, ואולימפיאקוס או מלאגה. מדרג ג' תוכל מכבי לפגוש יריבות נוחות בהרבה, כמו פנרבחצ'ה-אולקר או וילרבאן מבית א', ריטאס וילנה, פרטיזן בלגרד או אפס פילזן, שמנהלות מלחמת חורמה על שני כרטיסים בבית ב', וחימקי, שצפויה לסיים במקום השלישי את בית ד'.

אלא שכפי שנראתה עד כה, ההנחה הזאת בהחלט לא מגיעה לה.

ohad@walla.net.il