איחוד משפחות

1,500 נפש, על פי חלק מהעדויות. 1,000 נפש, אם רוצים לא להפריז - לא כולל את החתום מעלה ועוד שלושה אבות ממורמרים, שגילו שמסיבת חנוכה של התכשיטים שלהם נופלת דווקא על החזרה לבלומפילד. אבל גם בלי להיות שם, אפשר היה לחוש את את הכוח העצום, האדיר, בטח למשחק חוץ, בטח עבור הקבוצה היחידה בארץ שכל משחק חוץ שלה הוא נסיעה שמצריכה תדלוק ובדיקת שמן מים. גם דיבורים על מזג אוויר סוער וסופות לא עצרו אותם ובעיקר את הרצון שלהם להיות שוב בהיכל הכדורגל, כפי שהיו מכנים את בלומפילד פעם.

אלף איש, במשחק חוץ מרחק 100 ק"מ מהבית. כמה מועדונים בארץ יביאו כזו כמות? בטח למשחק של קבוצת מרכז טבלה שקשה להגיד עליה שהיא נמצאת באיזה מומנטום מטורף. אבל מי שמכיר את אוהדי באר שבע, יודע שמרגע שמתג המומנטום עובר מה- off ל-on הגזברים מחככים ידיים. אלף איש במשחק חוץ זה ההסבר הכי חזק לכך שהיעדרותה של הפועל באר שבע מליגת העל הייתה טעות סטטיסטית. לפחות בכל האמור לקהל שלו, מדובר במועדון ליגה ראשונה, שחושב כל הזמן כמו מועדון ליגה ראשונה, ואלמלא היה כזה והיה מאמין לכל אלו שמקטינים אותו, סביר להניח שהיה מקבל בהכנעה את גזרות מכירת השחקנים וייבושה של הקבוצה בימי השלטון הקודם. סביר להניח שהיה הופך לגרסה הדרומית של הפועל פתח תקוה.

אין בארץ הרבה מועדונים עם כזו עוצמה ואין בעולם הרבה אנשים שמאמינים בקהל הזה ובעוצמות שלו יותר ממני. אבל, ולצערנו, תמיד יש אבל: משהו מונע ממנו למצות את הפוטנציאל שלו. יותר מדי פעמים, בעצם כמעט תמיד, אני מוצא עצמי מנסה להבין למה אנחנו כקהל חייבים להיות נגד מישהו או משהו? מבקיעים שער נגד הפועל תל אביב? השיר הראשון שבוקע מהיציע הוא "תל אביב עולה באש" . ואם תל אביב עולה באש זו עוד יציאה מקובלת, הרי שבמהלך השנים בלאומית ניסיתי להבין במה זכתה רמת השרון שהקהל שלנו שר לה שירים. זה בעיקר מגמד אותנו.

אבל הבעיה הכי גדולה של אוהדי הפועל באר שבע היא שלא אחת הנגד הזה מופנה פנימה: שחקנים, מאמנים והכי גרוע בין גורמי האוהדים השונים. כתוצאה מהמחאה התפלג לו מועדון האוהדים לשניים, ואין טעם להיכנס לשאלות מי צדק ומי לא, גם מכיוון שאני פסול לעדות ובעיקר מכיוון שהעניין הזה מאחורינו ונשארו רק סיבות היסטוריות. על מנת להביא לידי מיצוי הפוטנציאל, הפועל באר שבע והאוהדים שלה חייבים למצוא את הדרך ללכת ביחד, ללכת קדימה. בשבועות האחרונים אפשר לחוש סימנים של שינוי קל, וזה הזמן של אלונה ברקת לנצל מומנטום, להפשיל שרוולים ולדחוף למהלך היסטורי של אחדות. זה הרבה יותר חשוב מעוד ניגרי שיאייש את עמדת הקשור האחורי.