קראתי ב"לוס אנג'לס טיימס" מאמר על טייגר וודס וסמים. התגובה הראשונה שלי היתה: בתוך העולם הלבן של עיתונאי הספורט, אין מקום מושלג יותר מעיתונאות הגולף, כמה אנשים מוציאים קיטור. הכותב, ביל פלאשקה, נזכר שכבר לפני שנתיים טייגר נראה לו גדול יותר, מלוכלך יותר, רחב יותר. שריריו יוצאים מתוך חולצה הדוקה, הוא לא נראה כמו טכנאי גולף שמתכנן את חבטותיו, כותב פלאשקה, הוא נראה כמו שחקן בייסבול שבא להכות. ההשוואה הזו לא סתמית. פלאשקה מותח קו ישיר בין טייגר וודס לבארי בונדס.
לפני שנתיים פלאשקה לא פרסם את המחשבות שלו. למה עכשיו? הטריגר, לפי פלאשקה, הוא המעצר של דוקטור אנתוני גאלאה בידי שלטונות אמריקאיים וקנדיים בחשד שסיפק למטופליו הורמון לגדילה אנושית. גאלאה היה הדוקטור שטיפל בוודס אחרי ניתוח הברך שלו. לפלאשקה יש טענות כבדות שעם כל כך הרבה דוקטורים בעולם ועם הכסף בעולם, וודס בחר להיות מטופל דווקא על ידי דוקטור מפוקפק, שלא רק שעוזר לאתלטים עם ההורמונים, אלא מזריק אותם לעצמו חמש פעמים בשבוע, כדי לשמור על קצב עם אשתו הצעירה ממנו ב-22 שנה. אחרי מה שטייגר עשה מחוץ למגרש, קובע פלאשקה, אי אפשר להוציא מכלל אפשרות את העובדה שהוא רימה גם על המגרש (או משטח(.
כמה דברים: אני חושב שהמאמר של פלאשקה בזוי. הוא יכול היה להוציא את התחושות שלו כבר לפני שנתיים, אבל הרבה יותר קל להכות שמישהו שכבר שוכב למטה, לא? למה טייגר לא רימה על משטח הגולף? א. מפני שאין ספורט שבכלל מתקרב לקוד האתי של גולף (שחקן אמור להלשין על עצמו אם עבר עבירה), וב. הורמון לגדילה אנושית אינו ממריץ ואינו משפר יכולות ספורטיביות, אלא רק מאיץ תהליכי הבראה.
מצחיק אותי לקרוא מאמרים כמו של פלאשקה וחבריו לעט. לפעמים זה נקרא לי כאילו שהפלאשקות של העולם הן-הן אלין נורדגרן, וטייגר וודס בגד בהם. כאילו שהוא עשה מעצמו אלוהים ומילא טורים על היכולות הלא אנושיות שלו ועל כמה שהוא דמות לדוגמה. אני מקווה שוודס לא קורא עיתונים. הבן אדם בגד באשתו ובשני ילדיו, בעצמו, בהוריו, קצת במאמצים שלו. הוא לקח חופשה לא מוגבלת מאהבת חייו והמקצוע שלו, חיי המשפחה שלו נהרסו, השם שלו הלך קאפוט. מהאולימפוס הוא ירד לים המלח. אני חושב שאנשי מקצוע היו קושרים אותו למיטה מחשש לחיי. אם פלשאקה היה קצת בן אדם, הוא לא היה זורה מלח.
מה שקורה בווגאס
לפני שאני עוזב את וודס וממשיך לנושא אחר של סמים, אני רוצה להפנות אותכם לכתבה מצויינת של מייק פרימן ב"ספורטסליין", על מה למדו שחקני NFL בקשר ליחסים שלהם מחוץ לנישואין לאור הרצח של סטיב מקנייר. יש שם גם את אחד מציטוטי השנה, של מייקל סטרהאן: "אומרים שמה שקורה בווגאס נשאר בווגאס. זה נכון, רק שבשביל ספורטאים כל מקום הוא ווגאס". כתבתי על התופעה הזו בהרחבה בכתבה שתופיע ביום שישי במוסף "הארץ".
ביום שני החליט בית משפט בבלגיה להסיר את ההרחקה לשנה מטניס שהוטל על הטניסאית הבלגית יאנינה וויקמאייר. ההרחקה שנתקבלה בתחילת חודש נובמבר הוטלה על וויקמאייר, מכיוון שעברה על החוקים הברורים של הסוכנות העולמית נגד שימוש בסמים ממריצים בספורט. והנה הפרט הבאמת מדהים פה: וויקמאייר מעולם לא נתפסה כשהיא משתמשת בסמים. העונש הוטל על וויקמאייר לאחר שלא מילאה את הטפסים כראוי. בתחילת השנה החליטה הסוכנות שאתלטי על ימלאו טפסים, שבהם יכריזו על כך שהם יהיו פנויים לשעה אחת בכל אחד מ-365 ימי השנה לבדיקת סמים. האתלטים היו אמורים לתת לוח זמנים לגבי מקום הימצאם, שלושה חודשים מראש. וויקמאייר ערערה על ההחלטה בתואנות דיגיטליות וטכניות וההרחקה בוטלה.
אז קודם כל אני שואל: כל אתלטי העל? כולל טייגר וודס? אבל מה שבאמת חשוב פה הוא שוב התיקון המהיר של נושא קריטי, "תיקון שגורם לבעיה חמורה הרבה יותר מזו שהוא בא לתקן. בית המשפט לא היה צריך לדון בוויקמאייר, הוא היה צריך לדון באיזו רשות מחליטה הרשות לפלוש לחיי הפרט בצורה כזו. אולי אני במיעוט, אבל הייתי מסניף קילו קוקאין לפני שהייתי ממלא מסמך שערורייתי כזה".