מחייכים משבת לשבת

בורה מילוטינביץ'

מאמן סרבי ידידותי במיוחד. בן 57. אחד, שהתגובות של פיני גרשון נשמעות כמו שירה יפנית עדינה ליד המרגליות שפיו מפיק. כנראה בשביל לעשות היסטוריה מטורפת צריך להיות מטורף, אבל למה להרחיב במילים אם אפשר לעשות זאת בהישגים. שימו לב טוב:

1986 - מילוטינביץ' מקבל על עצמו את אימון נבחרת מכסיקו, מארחת המונדיאל, ולוקח אותה להישג הגדול ביותר שלה ושלו: רבע גמר. וזוהי רק ההתחלה.

1990 - קוסטה ריקה שוכרת את שירותיו והוא גומל בהעפלה למונדיאל. כנגד כל הסיכויים, הנבחרת האלמונית מעפילה לשמינית גמר המונדיאל באיטליה.

1994 - האמריקאים אוהבים הישגים, אז הם לוקחים את בורה שיכין אותם למונדיאל הראשון אותו הם מארחים. בדרך לשמינית הגמר מול ברזיל (שזכתה בגביע בסופו של טורניר) הוא מעיף את קולומביה המבטיחה וגורם אושר למיליוני אמריקאים, שגילו את הספורט המוזר הזה שנקרא כדורגל.

1998 - בארה"ב לא אהבו את העובדה שהוא לא משתף צעירים, אז פיטרו אותו. הוא חזר למכסיקו, העפיל אתה שוב למונדיאל, אבל גם שם החליטו לפטר אותו, אז הסרבי החליט לכבוש גם את אפריקה ולקח נבחרת ניגרית מצוינת עד לשמינית הגמר מול דנמרק.

2001 – היסטוריה, היסטריה – לא מספיק שמכירים אותו גם באמריקה, מכסיקו, ניגריה וקוסטה ריקה – בורה מרחיב את הרייטינג במיליארד סינים ומעלה אותם בפעם הראשונה למונדיאל, שאפילו ייערך ממש קרוב לבית.

זהו – חמישה מונדיאלים, בכולם הוא היה ועשה את זה עם חמש נבחרות, אף אחת לא מאירופה, אף אחת לא מדרום אמריקה. מישהו פעם כינה אותו "שכיר חרב" – בא, עושה את העבודה, מוסיף קצת בלאגן והולך. יאללה גברי, תרים איזה טלפון.

השפיץ של נבחרת צרפת נראה היום הדבר הכי מפחיד בכדורגל העולמי. במונדיאל של 1998 אמרו שצרפת לקחה את התואר למרות ששיחקה בלי אף חלוץ משמעותי, חודשיים לפני היורו 2000, תיירי הנרי עוד התייבש על הספסל של יובנטוס ודויד טרזגה ישב על תקן של עוד כשרון מבוזבז במונאקו. מאז, כמו שכולם יודעים, עבר הרבה חרא בירקון.

את תיירי הנרי אין צורך להציג, באנגליה הפוזה המוכרת שלו אחרי כיבוש שער היא כבר דבר שבשגרה. החלוץ, שיש טוענים שהוא הטוב בעולם, התחיל גם הוא את דרכו במונאקו. ריאל מדריד הספיקה לשים עליו עין, אבל ביובה רשמו צ'ק מהיר בכדי להטיס אותו לטורינו. דל פיירו ואינזאגי הועדפו על פניו, אז הוא ארז מזוודות בדרך לאימפריה הצרפתית שבנה ונגר בלונדון. מאז הוא מכונת שערים אנושית, שמנצלת כוח פריצה מדהים ומסוגלת להפגיש את הכדור עם הרשת גם ביום הכי אפור של התותחנים. מישהו מתפלא שהוא מלך השערים של אנגליה?

טרזגה נכנס לתודעה בעיקר בזכות שער הזהב שהביא לצרפתים את התואר הכפול. אותו שער מבטא בדיוק את היכולות של החלוץ הכשרוני הזה: מיקום מצוין ברחבה ויכולת לברוח משמירה הדוקה. טרזגה נקנה באותו קיץ ע"י אותה יובה, שלא למדה וייבשה גם אותו על הספסל. אבל טרזגה, בחור סבלני יותר מהנרי, חיכה עד שהמאמנים החולפים ביובה (ויש הרבה כאלו) יבינו שבעמדה שלו הוא יותר טוב מכל האינזאגים או הדל פיירואים למיניהם. בנוסף, הגיעה בפתיחת העונה הנוכחית גם הפציעה של סאלאס, מה שפינה את הבמה לדויד, מלך הרחבה.

השילוב של שניהם - הנרי, עם כוח פריצה ומהירות, וטרזגה, עם מיקום טוב ובריחה משמירת אישיות, הוא שילוב מושלם של שניים מחלוצי חוד המאיימים ביותר בעולם. אם גם אנלקה יחזור לעצמו במדי ליברפול, חוד הנבחרת הצרפתי עשוי להיות אחד הקטלניים אי פעם. אבל גם בלעדיו - יש לזידאן למי למסור.

קשה לסכם את העונה האחרונה בלי לדבר על ליברפול. האדומים מאנפילד הובילו את תור של הכדורגל האנגלי בשנות ה-70 וה-80 והם גם היו אלו שהביאו לקצו, באותו ערב עגום באצטדיון הייזל. האות הראשון הגיע דווקא מהמונדיאל בצרפת, משחק שמינית גמר המונדיאל - מייקל אואן לוקח כדור קצת אחרי מרכז המגרש ורץ במהירות הרוח, בדרך הוא עובר כל מה שעומד בדרכו ומשחרר טיל שנעצר רק ברשת. בליברפול כבר ידעו שמדובר ביהלום אנגלי, באותו רגע הבינו גם מחוץ לאי הבריטי, שזה יהלום עולמי.

אחרי שנים של שליטה פרגוסונית באנגליה, בעונה האחרונה כבר נשבו רוחות חזקות של שינוי. מנצ'סטר אמנם זכתה באליפות, אבל בדרך הפסידה פעמיים לבחורים של ז'ראר הוייה, שאספו את כל התארים האחרים. אחרי גביע הליגה אמרו "כולה גביע הליגה", אחרי הגביע האנגלי אמרו "הגיע הזמן שליברפול תיקח תואר ששווה משהו", אבל מי שראה את גמר גביע אופ"א הבין שזה כנראה סופי, ליברפול חוזרת, והכי חשוב (לאנגלופילים שביננו) - גם הליגה והנבחרת בעקבותיה.

ואואן? מאז אותו שער שהכניס אותו לתודעה העולמית, המחיר שלו עולה בקצב הריצה שלו. גם כאוהד מנצ'סטר מתוסכל, שמביט מהצד על תחלופת האימפריות, אני יכול לומר שמדובר בשחקן הטוב ביותר בעולם. במונדיאל הקרוב הוא יפגוש את ארגנטינה לפחות פעמיים. המשחקים יהיו בבוקר - כדאי ורצוי לדאוג לימי מחלה כבר מעכשיו.