מיהו שחקן העשור בכדורגל העולמי?

אפתח בגילוי נאות. הנרי הוא לא השם הראשון שקפץ למוחי בהליך הסינון של חמשת הגדולים של העשור. המספרים המדהימים שלו שינו את דעתי. 273 שערים, שלוש זכיות בתואר שחקן העונה באנגליה וחמש בחירות לנבחרת העונה של אופ"א. הוא זכה ביורו 2000 עם צרפת, בשתי אליפויות עם ארסנל ובכל תואר אפשרי עם ברצלונה. הוא הכובש המצטיין של ארסנל בכל הזמנים ולפני שנתיים עקף את מישל פלאטיני האגדי והפך גם לכובש המצטיין של הטריקולור. חלק נכבד מהשערים היו מרהיבים ביופיים ויכולים היו לעטר סרטון וידאו עם מיטב אירועי העשור.

הסיבה לכך היא שמעבר למספרים, הנרי עשה הכל בקלאס שכל כך מאפיין אותו. ארסנל היכולות ההתקפיות שלו מדהים. מדובר בחלוץ שיכול לכבוש מכל מצב ומסתפק בשבריר שנייה של חופש על מנת לנתב כדור לחיבורים בנגיעה רכה ומושלמת. בשלהי הקריירה שלו, הנרי המציא עצמו מחדש כשחקן כנף בברצלונה, למד גם לעשות הגנה והפך לאקס פקטור בעונה הפנטסטית אשתקד. הצרפתי לא היה גאה מדי בשביל להבין שעליו לשחק כינור שני ולעזור לכוכבים עולים כאינייסטה וליאונל מסי, ובכך, רק האדיר את גדולתו. הקריירה של הנרי מתקרבת לסיומה. במהלך העשור הוא הצליח לשמור על יציבות בתפוקה ועל מקומו בטופ החלוצים העולמי שהקנו לו את הכניסה לחמישיית הגדולים של העשור.

עבור רבים, לואיס פיגו מסמל את מה שרע בכדורגל המודרני. שכיר חרב שגם אחרי פרישתו לעולם אי אפשר יהיה לקשור אותו לקבוצה מסוימת, שחקן שלא היסס לפני שחצה את הקווים מברצלונה לריאל מדריד והפך לדמות שנואה בקטלוניה. אלא שגם שונאיו הגדולים לא יכולים להתעלם מההשפעה המקצועית שהייתה לפיגו בכל קבוצה בה שיחק. הפורטוגלי היה אחד משחקני הכנף הנפלאים שידע המשחק, קשר מחונן עם ראיית משחק מושלמת ומסירה וירטואוזית. מנהיג אמיתי שידע להביא קבלות בתארים.

העשור של פיגו נפתח עם זכייה בתואר שחקן השנה של פיפ"א ב-2001 (שנה אחרי שסיים כסגנו של זידאן), המשיך עם שבעה תארים במדי ריאל מדריד והסתיים עם עוד ארבע אליפויות רצופות במדים הכחולים שחורים של אינטר, שם, למרות גילו המתקדם, פיגו שיחק תפקיד מרכזי. פיגו היה המנהיג האמיתי של נבחרת פורטוגל, סגנית אלופת אירופה ב-2004 והרביעית במונדיאל 2006 והאבא הרוחני של דור מוכשר שמתקשה להסתדר ללא מורה דרך. אחרי פרישתו של פיגו מכדורגל בינלאומי, חלה נסיגה בהישגי הנבחרת ופורטוגל עדיין מחפשת את השחקן שייכנס לנעליים הגדולות (ויסלח לנו הקורא כריסטיאנו רונאלדו). קבלן תארים. מנהיג. כל הסיבות שבגללן מספר 7 האגדי זכה להיכנס לרשימה המצומצמת והמכובדת של נבחרי העשור.

בעשור שחתם סופית את הליך התמסחרות הכדורגל, שחקנים גדולים, במיוחד כאלה שהוגדרו כטובים בעולם, נאלצים להתמודד עם לחצים גדולים. שחקנים כמו רונאלדו הפכו לסופרסטארים, סמלי סקס, פרזנטורים ומותגים מהלכים. הלחצים חרגו מגבולות המשחק. כך גם הפיתויים. אכן, קשה להישאר בטופ. בימי התמימות פלה, די סטפאנו ואחרים היו הדומיננטיים בעולם במשך שנים. היום, להצלחה יש מחיר ורונאלדו, ממחיש זאת בצורה מצוינת. איך אתם זוכרים את רונאלדו? הברזילאי היה ועודנו בראש ובראשונה סקורר בחסד עליון. פעם אחר פעם, שנה אחר שנה, הוא ניער מעליו מגנים כאילו לא היו קיימים ובעזרת השליטה האבסולוטית בכדור ידע תמיד לעשות את מה שהוא עושה טוב מכל אחד אחר – הבקעת שערים. גם בעונות פחות טובות, גם אחרי פציעות וגם אחרי השערוריות.

אז נכון, את רונאלדו אפשר לזכור גם בגלל ברכיים הדפוקות, הדיכאונות, ההתהוללויות והתמונות הלא מחמיאות בהן בצבצה לה כרס עבה, אבל העשור הזה היה מלא ברגע קסם בקצב הסמבה. רונאלדו כבש כל הדרך לזכייה של הסלסאו במונדיאל, נבחר לשחקן השנה בעולם ולא הפסיק לכבוש במדים הלבנים של ריאל מדריד. העולם כולו הזיל יחד איתו דמעה כשירד על אלונקה במהלך משחקה של מילאן מול ליבורנו והתרגש כשהחלוץ, בניגוד לכל התחזיות, חזר למגרשים ולא הסכים לוותר על הקריירה. כי כמה שקשה להישאר בטופ לאורך זמן, קשה גם לוותר על האהבה הכי גדולה שלך – הכדור שנושק לרשת.

קריירת המשחק של זידאן הסתיימה אמנם ב-2006, אבל אי אפשר לדמיין רשימה שלא כוללת את אחד הגדולים שראה המשחק. זידאן הוסיף למשחק מימד של גאוניות עם נגיעות מבריקות בכדור והבנת משחק עילאית. לפעמים היה נראה כאילו הוא מרחף מעל המגרש, משקיף מלמעלה ומנהל את ההצגה כראות עיניו. זידאן של העשור האחרון הוביל את צרפת לזכייה ביורו 2000, נבחר פעמיים לכדורגלן השנה בעולם והנהיג את קבוצת הגלאקטיקוס המצליחה של ריאל מדריד ב-2002, אבל הבחירה בו במקום השני מגיעה מסיבה אחרת. זיזו הוא אחד מאותם יחידי סגולה שכנראה לעולם לא יימצא להם מחליף.

הכדורגל הצרפתי עוד יצמיח כוכבי על, אבל כל אחד מהם יושווה בשלב כזה או אחר לנער ממארסיי. הקריירה והיכולת של זידאן הכניסו אותו לליגה של הגדולים באמת. שחקנים שכל ילד שהחל להקפיץ כדור יודע לדקלם את שמם, כאלה שמספיק רק לומר את שמם ולא להוסיף דבר. אגדות אמיתיות. כמו פלה, כמו דייגו, כמו פלאטיני. שחקנים על-זמניים שלעולם ייחשבו לגדולים ביותר. זידאן הוא שגריר של הכדורגל היפה, הפשוט והמבריק. אחד שלא דבק בו דבר – גם לא פרובקטור קטן בדמותו של מרקו מטראצי.

תואר שחקן העשור הוא תואר מחייב. שחקן העשור הוא אחד שלאורך זמן הותיר את חותמו המקצועי, הוביל את נבחרתו והקבוצות שלו להישגים, עשה שינוי אמיתי והשאיר זיכרון לבאים אחריו. כשבוחנים את הפרמטרים הללו, שם אחד עולה לראש – רונאלדיניו. ב-2002, הוביל נבחרת ברזילאית מושמצת שאף אחד לא ספר לזכייה בגביע העולם ושנה לאחר מכן שינה מהקצה אל הקצה את ברצלונה. לקאמפ נואו הוא הגיע כתחליף לדייויד בקהאם, שבחר בריאל. הקבוצה הייתה אז במשבר, אך הקסם והלהטוטים של רונאלדיניו הניחו את הבסיס לברצלונה של היום, זאת שמשחקת כדורגל התקפי טוטאלי והפכה למותג הכי חזק בכדורגל העולמי. לרונאלדיניו לא היה רק חלק בהחזרת המעמד וכוח ההרתעה של בארסה, הוא עזר גם לחנך ולטפח את דור העתיד בראשות מי שאולי יהיה שחקן העשור הבא – ליאונל מסי.

גם במקרה של רונאלדיניו, שנות השיא וההצלחה נותבו לעיתים לשערוריות מין, הוללות וסמים. בשנים האחרונות, השם הגדול אמנם דעך והפרשיות תפסו כותרות גדולות יותר מהביצועים על המגרש, אבל לרונאלדיניו יש ברגליים מה שאין לאף אחד אחר. שחקן בלתי ניתן לעצירה עם טכניקה בלתי נתפסת וקסם שמלווים בחיוך כובש והרבה שמחת חיים. כיום, כשהוא נושק לגיל 30, רונאלדיניו הוא המנהיג הבלתי מעורער של מילאן פוסט עידן קאקה. הרוסונרי תלויים ביכולת ההתקפית שלו באופן אבסולוטי ולאונרדו התאים את שיטת המשחק לפנומן ששוב משמש מורה דרך ליהלום צעיר, בן ארצו פאטו. אולי לא מדובר ברונאלדיניו של 2006, אבל העובדה שהוא כה דומיננטי גם ב-40 אחוז יכולת מלמדת על דבר אחד – מדובר בדבר הגדול ביותר שדרך על מגרשי הכדורגל בעשור האחרון.