וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הנסיך צ'רלס

עמוס וקסמן

15.12.2009 / 14:45

"נכנסים לאנדזון": כשב-2006 הימרה גרין ביי על צ'רלס וודסון, רבים הצביעו על הרכש כבאסט מפואר. מי צחק אחרון?

מיהו ראש הגבינה שהזיז אותי? לא, זה לא רב המכר החדש של ספנסר ג'ונסון אלא השאלה שחלפה במוחם של כמה משחקני שיקגו ביום ראשון האחרון בדיוק ברגע שבו רגליהם נותקו במפתיע מן הקרקע לקראת נחיתה כואבת על גבם, פרי מעלליו של צ'רלס וודסון, הקורנרבק הוותיק של ראשי הגבינה, שיחד עם חבריו נתן לדובים בראש 14:21 בדרך לניצחון חמישי ברציפות. בנוסף לשלושה תיקולים, וודסון נכנס לרשימה הארוכה, יש להודות, של המאושרים שזכו לתפוס מסירת פז מידי ג'יי קאטלר ליריב.

וודסון נולד בפרמונט שבאוהיו לפני 33 שנים ועד גיל 3 הרגיש כמו פורסט גאמפ, כשנאלץ להרכיב תומכות לרגליים עקב עקמומיות, שאותן החליף מאוחר יותר בנעליים מתקנות שבהן, לדברי אמו, נלחם עד חורמה. אביו, שהיה מתאגרף חובב, עזב את הבית זמן קצר לאחר הלידה ואילו האם, ג'ורג'יה, עסקה לפרנסתה בעבודות מזדמנות כגון מלצרית ונהגת מלגזה. אחרי שרגליו חזרו לדרך הישר ובהשפעת אחיו למחצה, טרי קרטר, החל וודסון הצעיר לשחק פלאג פוטבול ב-YMCA. תחנתו הבאה היתה תיכון פרמונט רוס, שם הרשים את המאמן רקס רדלוף, שביקש להקפיץ אותו לקבוצה של התיכון שנה מוקדם יותר, אבל ג'ורג'יה (האמא, לא המדינה) התנגדה, וצ'רלס המשיך לשחק עם בני גילו. בינתיים, ניצל את הזמן כדי ללטש את יכולותיו האתלטיות והצטיין במגרשי הכדורסל ומסלולי האתלטיקה כספרינטר וקופץ לרוחק.

באופן מפתיע, וודסון החל את דרכו כשחקן בעל אוריינטציה התקפית, וכראנינג בק רשם 3,861 יארדים, שהיוו חלק מ-5,996 היארדים שהגיח אליהם ממגוון עמדות ו- 466 נקודות. לשיאו הגיע בשנת הסניור, אז חרך את המגרש עם 2,028 יארד ו-230 נקודות, נבחר לשחקן השנה בתיכונים באוהיו וקיבל את התואר "מר פוטבול". אבל למרות משחק ההתקפה המפעים, את האהבה הגדולה שלו בפוטבול מצא וודסון, כמו אביו לפניו, ב"מכות", וכפי שתיאר זאת ל"לוס אנג'לס טיימס": "אהבתי את זה מאד, אני חושב שזה הרבה יותר אגרסיבי, יש לך 11 אנשים שרצים לכדור, מנסים להגיע אליו באותו זמן. יש חגיגה גדולה אחרי תיקול, זה קצת קשה להסביר".

מקום אחד לפני מאנינג

ביצועיו של וודסון בתיכון הקנו לו הצעות מפתות מצד קולג'ים רבים וטובים, אך ההחלטה עבור וודסון הייתה קלה, מכיוון שמאז ומעולם חלם לשחק עבור הוולברין. לא האקס מן, חלילה, אלא הגרגרנים של אוניברסיטת מישיגן. אחרי שבועיים של מחנה אימונים, ביקש מהמאמן לויד קאר לשחק בתפקיד קורנרבק, וכבונוס קיבל גם החזרות פאנטים. ההתחלה היתה מבטיחה, ולאחר עונת פרשמן מוצלחת נשלח וודסון בשנתו השנייה לשחק גם בהתקפה והוסיף בכל משחק כעשרה מהלכים שבהם עלה מהספסל כתופס. אחרי שנתיים טובות הגיעה העונה השלישית, שהייתה הדובדבן שבקצפת. מישיגן סיימה ללא הפסד וזה הספיק לוודסון לשחרר את חרצובות לשונו: "השחקן הכי טוב במדינה עומד לפניכם". אחרי משחק השיא שלו על העלייה ל"רוז בול" מול אוהיו סטייט באקאייז, לא רבים פקפקו בו. הוא ניצח כמעט לבדו וללא רחמים את המדינה בה גדל כשהחזיר פאנט של 78 יארד לטאצ'דאון, חטף כדור באנד זון ותפס מסירה של 37 יארד לטאצ'דאון ההתקפי היחיד במשחק. המומנטום החיובי נמשך ו- וודסון, שנודע בהתעלותו במשחקים המכריעים, הצטיין גם במשחק ה"רוז בול" מול וושינגטון סטייט, חטף כדור ברבע השני והקבוצה ניצחה 16:21. כמספר שבועות לפני הרוז בול עשה וודסון הסטוריה כשהיה לשחקן ההגנה הראשון שזכה בפרס ההייזמן היוקרתי כשהוא גובר, בין השאר, על כוכבה של מכללת טנסי, אחד בשם פייטון מאנינג.

על הישגיו של וודסון במכללות ניתן ללמוד גם מההחלטה של espn לבחור בו במקום ה-11 ברשימת 25 שחקני הקולג' הגדולים של כל הזמנים. בעקבות ההצלחה הוא בחר לוותר על שנתו האחרונה במכללה ויצא לדראפט של 1998. הוא נבחר בסיבוב הראשון במקום הרביעי על ידי אוקלנד ריידרס – השחקן השביעי בשורותיה באותה עת שזכה בעבר בפרס ההייזמן – וחתם על חוזה של 20 מיליון דולר לשש שנים. ביצועיו ההגנתיים בעונתו הראשונה, שכללו בין היתר חמש חטיפות, זיכו אותו בפרס הרוקי ההגנתי ובכרטיס כניסה לפרו בול, שם ביקר ברציפות עד 2001. מבחינת חטיפות, וודסון התקשה לעמוד בציפיות שעורר בעונת הרוקי וסיים חמש עונות עם חטיפה בודדת ובסך הכל 19 פעמים במשך שמונה שנים במדי הרוכבים, אבל יכולתו ההגנתית לא הוטלה בספק. עם הזמן דבק בו הכינוי "סופרמן", לא כל כך בגלל הגלימה והיכולת לעוף אלא בזכות קשיחותו. בשנת המילניום, למשל, כמעט ולא התאמן עם הקבוצה בשל פציעות חוזרות ונשנות ולמרות זאת פתח בכל 16 המשחקים, כשגם בוהן שבורה לא מרחיקה אותו מהמגרש.

שנתיים לאחר מכן, ב- 2002, היה שותף לאחת הקבוצות הגדולות של אוקלנד, שבזכות התקפה רצחנית והגנה יעילה להחריד הגיעה לאירוע הגדול בעולם. וודסון, שתמיד הופיע לרגעים החשובים, היה שם גם בסופרבול ותרם שמונה תיקולים וחטיפה במהלך השלישי במשחק, שהובילה לשער שדה, אך כל זה לא הספיק לשודדים מול טמפה ביי (אח, היו זמנים!). וודסון, שהחמיץ את התואר הנחשק, המשיך לסבול מפציעות. ב-2005, לפני פתיחת העונה, נתקל ברחוב באוהד נלהב של "החור השחור", שאיחל לו כמקובל בעולם התיאטרון: "שבור רגל". וודסון כנראה פירש את הפתגם מילולית והחמיץ עשרה משחקים עקב רגל שבורה.

תורם על המגרש, תורם יותר מחוצה לו

ב- 2006 חתם וודסון אצל האורזים מוויסקונסין תמורת 52 מיליון דולר, העברה שזכתה לקיתונות של ביקורת מצד הפרשנים שבהסתמך על ההיסטוריה הרפואית "המפוארת" שלו, ועל המשברים המנטליים שחווה באוקלנד בעקבות ההפסד בסופרבול, ותחושתו של וודסון עצמו שאינו עומד בציפיות. טענו שמדובר בשחקן "גמור", אבל כידוע צוחק מי שצוחק אחרון, ולפחות בעניין זה נראה שהפאקרס עשו עסקה משתלמת וקיבלו את החבילה השלמה, ארוזה יפה עם סרט קישוט מלמעלה. בשלוש עונותיו בגרין ביי השיג וודסון 27 חטיפות (44 בכלל בקריירה), ובשנה שעברה, בזכות שבע חטיפות, נבחר בפעם החמישית לפרו בול והיה לשחקן החמישי בתולדות החבר'ה מווינסקונסין משנת 1940, שעושה זאת בשתי עונות שונות. השנה יש לו כבר שמונה חטיפות והוא בדרך לשבור את שיאו האישי מ- 2006, שעומד על שמונה חטיפות ומניעת 26 מסירות מלהגיע ליעדן. בגרין ביי כל כך מרוצים כרגע מוודסון שחווה תחייה מחדש, שהיו מעונינים לראותו ממשיך בקבוצה גם מעבר לתקופת החוזה שלו שמסתיימת ב-2012, אם כי לפי רולנד אמריך וסרט האסונות שלו, ספק אם יהיה לו איפה לשחק אחרי זה.

בסך הכל, אם נתעלם לרגע מהציפיות הכמעט לא אנושיות ממנו, לוודסון יש עד כה קריירה יותר ממכובדת, כשבנוסף ל"גניבת" כדורים שלא היו מיועדים לו רשם עד כה 9.5 סאקים, שבעה טאצ'דאונים, גרם ל-18 פאמבלים וחסם בעיטה אחת, וכל זה מבלי להביא בחשבון את כל המסירות שמנע בעצם נוכחותו בסמוך לרסיבר של היריבה. מלבד פוטבול, וודסון גם מנגן על פסנתר ומגלה חיבה יתרה לתהליכים של ייצור יין. הוא הצטרף ליינן ריק קואיז, ויחד עמו הקים חברה בנאפה וואלי שבקליפורניה, שם הוא מחזיק ברשותו בוטיק קטן של יין בו מיוצרים בכל שנה פחות מאלף בקבוקים משני סוגים בלבד: קברנה סוביניון וקברנה פרנק תחת הלייבל: "24 מידי צ'רלס וודסון". למרבה האירוניה, למרות שהיין על שמו ובחתימתו, וודסון נמנע בדרך כלל משתייתו עקב ההגבלות של הליגה על צריכת אלכוהול.

גם את התרומה לקהילה וודסון אינו מזניח. לפני כשנתיים, כמחווה לאמו, הקים בפרמונט קרן מלגות על שמה המיועדת לילדים שהוריהם התגרשו, ובחודש שעבר תרם שני מיליון דולר לבית החולים באוניברסיטת מישיגן, שבשורותיה שיחק, לצורך מחקר רפואי, תרומה שמצטרפת ל-10 הדולרים מכל בקבוק יין שנמכר שמגיעים אף הם לאותו יעד. בזכות היין והתרומות הנדיבות וודסון מצליח לחמם לבבות רבים, אך גם הוא יודע שאת לבותיהם של האוהדים ב"למבו פילד" הקפוא ניתן לחמם רק באמצעות העפלה לפלייאוף, וניצחון ראשון ומתוק על האגדה שהייתה פעם ראש גבינה והיום מצמיחה להם קרניים, תרתי משמע. כל זה כמובן עדיין בגדר פנטזיה, אבל בשביל סופרמן, כידוע, שום דבר אינו בלתי אפשרי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully