ספורטאי העשור - ספורט אחר

בתחילת העשור הזה, לא מעט אנשים הביטו באיאן תורפ בפעולה והיו משוכנעים שהם רואים את מי שיהפוך לאחד הספורטאים הגדולים בהיסטוריה, ובטח לספורטאי הגדול של העשור הקרוב. עד אז, אף אחד לא ראה שחיין עם נתונים גנטיים כל כך מתאימים לבריכה, כמו כפות רגליים דמויי סנפירים במידה 50. מי חשב שבאותן שנים התפתח לו השחיין המושלם בעולם בבולטימור שבארצות הברית. אבל עד שמייקל פלפס הבשיל, תורפ היה השם החם בתחרויות השחיה האולימפיות ובאליפויות העולם. הוא זכה בחמש מדליות זהב אולימפיות במשחקי סידני ואתונה, והיה לשחיין הראשון שזכה בשש מדליות זהב באליפות עולם, זה קרה ב-2001. כל הנתונים האלה יפים, אבל המספר שממחיש טוב יותר את גדולתו של ת'ורפ הוא 13 שיאי עולם בבריכות ארוכות בתקופה של שלוש שנים. חשוב לזכור, לפני 10 שנים לא היו חליפות משוכללות, ושיאי עולם לא היו עניין של מה בכך. להיפך, הספורטאים נאבקו מול שיאים קשים שרובם הושגו בתקופת החומרים הממריצים בשנות השמונים. ת'ורפ הצטיין בעיקר במשחי החתירה ל-200 ו-400 מטרים, אבל התחרה לא מעט גם בספרינט ל-100 ובמשחה הארוך ל-1500 מטרים. לאורך כל הקריירה שהסתיימה ב-2006 הוא נאבק מול יריבם קשים ביותר כמו פיטר ואן דן הוחנבנד וגרנט האקט, אבל אף אחד לא הצליח להתקרב למעמד שיצר לעצמו השחיין האוסטרלי, שכונה בעולם ה"טורפדו".

הוא תמיד היה מושלם כל כך, ולא רק בנהיגה שלו. מיכאל שומאכר הוא שחקן כדורגל נהדר, גם גולש סקי מצויין – הוא עושה את הכל בגב זקוף ועם חיוך של מיליון דולר, למרות שהוא שווה הרבה יותר. הייתה לו גם קריירה מושלמת, הוא ידע לפרוש בדיוק בזמן, וכנראה שהוא גם יודע שעם שם כמו שלו לא כדאי לו לחזור כל כך מהר. יהיו חכמים שיגידו שהוא נהג המירוצים הטוב בכל הזמנים רק מבחינה סטטיסטית, ויהיו אחרים שיגידו שהוא פשוט היה מלוכלך. מצד שני, כשמסכמים עשור לעולם אי אפשר להתווכח עם עובדות כל כך מוצקות. מיכאל שומאכר הביא איתו שתי אליפויות פורמולה 1 משנות התשעים, אז היה נהגה של קבוצת בנטון. את העשור הנוכחי, כשסבב הפורמולה 1 זכה לשיא הרייטינג שלו, הוא פתח בחמש אליפויות רצופות במדי פרארי, שהספיקו לו כדי לפרוש ולעשות חיים. יכול להיות שאם הוא היה פחות מושלם, וקצת נועז יותר, הוא היה סוחב איתו עוד הישג נדיר שהיה מדרג אותו גבוה יותר אצלנו. מה לעשות, בעשור כל כך משמעותי בהיסטוריה של הספורט, גם 7 אליפויות ושיאי כל הזמנים בניצחונות במירוצים, הקפות מהירות, ופול פוזישנים – משאירים את הנהג הגרמני שכל העולם מכיר, במקום הרביעי בלבד.

עם רווחים של כמיליארד דולר בקריירה בת 13 שנים, טייגר וודס יוביל ככל הנראה את דירוג ספורטאי העשור בלא מעט עיתונים ואתרי אינטרנט. וזה לא רק הכסף, אלא מה שהוא עשה לגולף. הספורט הזה היה אצילי ועשיר מאז ומעולם, אבל וודס הכניס אותו כמעט לכל בית בעולם המערבי, וכמעט לכל בית אפרו-אמריקאי בארצות הברית. מבחינתם של הדמוקרטים האמריקאים, ההצלחה הכבירה של וודס הייתה מעין מקדמה למהפכה של ברק אובמה, וההוכחה היא שרוב האנשים בעולם מכירים אותו בזכות היותו שחקן גולף שחום עור מוביל, בלי לדעת מה זה אומר באמת.

ההישגים של טייגר וודס מרשימים מאוד ברמת כמות התארים (71 בסבב ה-PGA המקצועני), אבל ברמת טורנירי המייג'ור (שויי ערך לגרנד סלאם) הוא נופל מידידו הטוב רוג'ר פדרר ומחזיק ב-14 גביעים. ההקבלה טבעית מכיוון שגם בגולף מתקיימים ארבעה טורנירים גדולים בשנה. וודס הוא גם לא שחקן הגולף המעוטר בכל הזמנים, והחלק המסיים והטרי של הקריירה הנוכחית שלו לא ממש עזר לשמו הטוב (לפחות מבחינת בנות המין הנשי). אבל חלילה לא ננצל את הבמה המכובדת הזאת כדי לרדת על טייגר וודס, רק ננמק שלמרות הקונצנזוס על היותו שחקן הגולף מספר 1 בכל הזמנים, אנחנו יכולים לדרג אותו רק במקום השלישי בספורט שלא דורש מאמץ גופני רב כל כך.

אין ספק שלאנס ארמסטרונג עשה את הדרך הקשה ביותר מבין כל הספורטאים המוזכרים כאן. אחרי הכל, הטור דה פראנס היא אחת מתחרויות הספורט הקשות ביותר והאירוע הפופולארי המפרך ביותר. לאנס ארמסטרונג זכה בטור דה פראנס שבע פעמים ברציפות, וכל זה היה אחרי ניצחון לא פחות מרשים על מחלת הסרטן, אחרי שטובי הרופאים העניקו לו סיכוי של אחוז בודד לשרוד בחיים. כולם יודעים שרוכב האופניים האמריקאי התאמן יותר קשה מכולם, הזיע יותר מכולם וכנראה שהתרגש יותר מכולם. השאלה הגדולה היא כמה מזה הוא עשה בזכות עצמו, וכמה השיג בזכות הקבוצות המפוארות והעשירות אליהן השתייך.

הטור דה פראנס הוא מפרך, ובדיוק בשביל זה לכל רוכב יש פועלים שחורים שמקלים עליו. אין ספק שלאנס ארמסטרונג הוא רוכב ענק, אבל קיים ספק האם היו רוכבים יותר גדולים אם אמצעים פחותים. הצרפתים אוהבים להטיל ספק בהיותו של לאנס ארמסטרונג "ספורטאי נקי", אבל זה לא היווה שיקול בבחירה שלנו. אנחנו פשוט מעדיפים ספורטאים שהיו קצת יותר עצמאיים בדרך להישגים הכבירים שלהם, וזה מה שמשאיר מבחינתנו את ארמסטרונג הגדול במקום השני.

הוא לא הזיע כמו ארמסטרונג, לא הרוויח כמו טייגר וודס וכנראה שהוא גם לא התפרסם כמו מיכאל שומאכר – הוא פשוט מייקל פלפס. הסיוט הגדול ביותר של כל מי שהרוח האולימפית נושפת בעורפו הוא היום שבו מייקל פלפס יתגלה כמסומם (מחומרים ממריצים), כי אחת הדרכים הטובות ביותר להפעיל את המוח היא לנסות ולהבין איך השחיין המופלא הזה עושה את זה.

מייקל פלפס מוביל את הרשימה שלנו כי הוא עשה את הכל בכוחות עצמו, ובזכות הנתונים הגנטיים המופלאים שלו. הוא אמנם נהנה מעזרה של ג'ייסון לייזאק במשחה השליחים, כדי להשלים שמונה מדליות זהב אולימפיות בבייג'ינג 2008, אבל זה לא מנע ממנו להפוך לספורטאי האולימפי הגדול בכל הזמנים. איזה עשור, לכמות המדליות הזאת תוסיפו עוד שש מדליות זהב אולימפיות באתונה 2004, 21 מדליות זהב בחמש אליפויות עולם ו-37 שיאי עולם מדהימים – ותקבלו את הווינר הגדול ביותר בכל הזמנים.

הגוף המושלם שלו רק משקף את היותו ה-ספורטאי האולטימטיבי, שמתחרה בספורט כל כך פיזי וקשה. אחד ששוחה בין 6 ל-8 שעות בכל יום, כמעט לכל אורך השנה, וצורך לשם כך קרוב ל-10,000 קלוריות ליום. מייקל פלפס הקדיש את כל כולו לשחיה, ומעולם לא פסח על שנים פוסט אולימפיות שכל כך הרבה ספורטאים אחרים ניצלו למנוחה. להיפך, פלפס התייצב לאליפות העולם האחרונה כשהוא נותן "פור" לרוב מתחריו שנהנו מ"סימום טכנולוגי" ושחו בחליפות חדישות. גם אז, למרות שלא ניצח בכל המשחים שלו, הוא הוכיח עד כמה הוא מתעלה על האנושיות שמאפיינת כמעט את כולנו. והכי חשוב, הוא עוד לא אמר את המילה האחרונה, ובמעמד הבחירה הזה אנחנו סומכים עליו שהוא ימשיך לעשות את הבלתי יאמן גם בלונדון 2012.