כמעט בלי לשים לב, חלפה עברה לה רבע מעונת ה-NBA והמגמות מתחילות לצוץ. ישנה כבר דבוקת צמרת ברורה הכוללת את ארבע הגדולות (הלייקרס, בוסטון, אורלנדו וקליבלנד) ואת ארבע המפתיעות (אטלנטה, דנבר, פיניקס ודאלאס), אבל רגע, לא היו אמורות להיות חמש גדולות? לא חסרה כאן חברה קבועה בצמרת? איפה סן אנטוניו? ובכן, במקום התשיעי במערב עם מאזן של 10 נצחונות ו-9 הפסדים. אמנם התרגלנו לכך שהקבוצה של גרג פופוביץ' מעלה הילוך רק לאחר האול-סטאר, אבל מקום תשיעי נראה מוגזם לכל הדעות. לאחר ההפסד בסיבוב הראשון של הפלייאוף בעונה שעברה נדמה היה שזוהי סופה של תקופה בסן אנטוניו, אבל קיץ מצוין החזיר את הספרס לעמדת קונטנדרית בכירה, וקבוצה שלא ניתן להתעלם ממנה. האם תחושות הבטן מהפלייאוף התבררו כנכונות או שמא, על אף הפתיחה המאכזבת, עדיין מוקדם מדי להסיק מסקנות?
קודם כל, כדאי להבהיר כמה המצב של הספרס גרוע. נכון לרגע זה, אוקלהומה סיטי עוקפת אותה בקרב על הכרטיס האחרון לפלייאוף במערב כאשר ניו אורלינס המתאוששת מאיימת מאחוריה. 13 מתוך 19 המשחקים של הספרס העונה היו בבית - בחוץ הם ניצחו רק פעם אחת. מול קבוצות עם מאזן חיובי הטקסנים ניצחו שני משחקים בלבד והפסידו שמונה (!). אם היינו מחליפים כרגע את השם "סן אנטוניו ספרס" בכל שם של קבוצה אחרת, היינו מדברים על מועדון בינוני בלי שום סיכוי להגיע רחוק השנה. ובכל זאת, יש כאן אבל מסוים.
כמו בשנים רבות, ניתן לתרץ חלק מהצרות של הספרס בפציעות. מאנו ג'ינובילי הפסיד חמישה משחקים עד כה, טוני פרקר ארבעה וטים דאנקן שניים. מצד שני, בדיוק לשם כך התמלא הסגל בשחקנים איכותיים שאמורים לחפות על היעדרויות של אחד משלושת הגדולים. ריצ'רד ג'פרסון, אנטוניו מקדייס והרוקי הנהדר דוואן בלייר אמורים היו להפוך את הסגל של הספרס לחסין מבעיית פציעות, הרבה יותר מבעבר. את שני המשחקים שדאנקן הפסיד (בהם גם פרקר לא שיחק) סן אנטוניו דווקא ניצחה, כך שלא זו הנקודה. לשם השוואה, בעונה שעברה ג'ינובילי הפסיד 12 מתוך 19 המשחקים הראשונים ופרקר 10. דאנקן שיחק אז תקופה ממשוכת כמעט לבד, כאשר איתו בחמישייה פתחו ג'ורג' היל, רוג'ר מייסון, אימה יודוקה ופבריסיו אוברטו או מאט בונר. אפילו אז, 19 המשחקים הראשונים הסתיימו במאזן של 8:11, ומשם זה רק השתפר. עכשיו תקראו טוב את החמישיה ההיא פעם נוספת, וקחו אוויר.
הת-ק-פה
מבט על המספרים מראה שסן אנטוניו צריכה לחפש את הבעיות שלה בצד ההגנתי. מבחינה התקפית היא נמצאת בצמרת הנמוכה ברוב הקטגוריות - אחוזים מהשדה ומהשלוש, כמות שלשות, הליכות לקו ויחס אסיסטים/איבודים. עם זאת, ההגנה שלה לא מייצרת איבודים. היריבות של הספרס מאבדות הכי מעט בליגה, אך זה מאפיין של שיטת ההימנעות מהימורים של פופוביץ' הרי גם בשיאה ההגנתי סן אנטוניו לא כפתה איבודים אלא הורידה אחוזים, מנעה שלשות ונמנעה משליחת היריבה לקו. מבין שלוש הקטגוריות, רק בשלשות היא נשארה קבוצת הגנה חזקה. האחוזים מהשדה וכמות ההליכות לקו של היריבות נמצאים במקום טוב באמצע. כשמוסיפים את זה למיעוט האיבודים, מתברר שלסן אנטוניו יש קבוצת הגנה ממוצעת לחלוטין. בדירוג היעילות ההגנתית של מומחה הסטטיסטיקה מ-ESPN.COM ג'ון הולינג'ר, הספרס נמצאים במקום ה-14.
מכאן ניתן לקחת את הסיפור לשני כיוונים. הראשון הוא התמקדות בהגנה. לאחר שלכל אורך העשור הקבוצה של פופוביץ' התבססה, לפני הכל, על הגנת ברזל בראשות דאנקן וברוס בואן, מה שנשאר ממנה כיום זה אוסף שחקני הגנה סולידיים. ריצ'ארד ג'פרסון כבר זכה לביקורת על ההגנה שלו מצד פופ, לא מעט בגלל שהוא אמור להיכנס לנעליים של תופעת הטבע בואן, ורחוק מלעשות כך; דאנקן, בשיאו שחקן הפנים ההגנתי הטוב בעולם, כבר לא מביא את אותה הנוכחות. המספרים נשארים כמעט זהים, אבל הוא מגיב פחות טוב מול חדירות ולא מפחיד יריבים כמו פעם (הגבוהים של יוטה ודאלאס חגגו מולו בכל הזדמנות השנה). עם החומר ההגנתי הזה לא רצים לאליפות. בגישה הזאת, הפנטזיות על עונת קאמבק היא בסך הכל אשליה שנובעת מחוסר הבנת החשיבות של שניים משלושת שחקני ההגנה הטובים בעולם להצלחה ההיא, המפורסמת, של אמצע העשור.
הגישה השנייה היא שבספרס צריכים להבין שהם כבר לא אותה קבוצה, ועל כן לא ההגנה היא זו שצריכה לקחת אותם רחוק, אלא ההתקפה. זו לא גישה תלושה לגמרי; הרי טוני פרקר הוא אחד ממייצרי הנקודות הטובים בעולם, ג'ינובילי וג'פרסון הם צמד שחקני כנף מגוונים וקטלניים, דאנקן הוא עדיין אחד משחקני הפנים ההתקפיים השלמים בליגה ויש מספיק רול פליירס שיקלעו מבטים פנויים. עם החומר הזה, אין סיבה שסן אנטוניו לא תהיה אחת משלוש קבוצות ההתקפה הטובה בליגה. כדי לחזור לצמרת, היא תצטרך להיות.
אז למה זה לא קורה? בינתיים, הבעיה היא בשחקני הכנף המדוברים. דאנקן ופרקר אכן באים לעבודה כל משחק ומספקים את המספרים הקבועים שלהם. ריצ'ארד ג'פרסון, מאידך, לא תמיד מוצא את מקומו. הוא היה מצוין כששניהם לא שיחקו, אבל אין מה לעשות, זו הפעם הראשונה בקריירה שלו שג'פרסון נאלץ לשחק גלגל רביעי. הספרס מתקשים לנצל את האיכויות שלו במשחק ריצה ולא ממש זקוקים ליכולת שלו לייצר מצבי זריקה במשחק העומד, פשוט כי יש להם שלושה שחקנים שעושים את זה טוב ממנו. עד כה פופוביץ' לא הצליח למצוא דרך להשתמש בג'פרסון וממש כמו משחק ההתקפה מהפסקה הקודמת, הוא יהיה חייב לעשות כך אם ברצונו לאיים על טבעת השנה. ולמרות כל אלה, הבעיה האמיתית של סן אנטוניו עד כה נעוצה בשחקן הכנף האחר, זה שנולד בארגנטינה.
מאנו, חושך לגרש
אחרי שנתיים עמוסות פציעות, הכשירות של מאנו ג'ינובילי הפכה לשאלת המפתח של הספרס ולאחת השאלות החשובות בליגה. בכלל לא בטוח שמאנו מסוגל לחזור ליכולת שהפכה אותו לבלתי עציר באמצע העשור. חוכמת המשחק והיעילות המדהימה עדיין שם, אבל כאשר הצעד הראשון הוא לא אותו צעד ראשון והעלייה לג'אמפ היא משימה כואבת, קשה לתפקד. פתיחת העונה לא מבשרת טובות. מאנו נכנס לעניינים, נפצע ועכשיו מנסה להיכנס שוב. הוא עומד כרגע על 13.2 נקודות ב-37.5 אחוזים מהשדה וממשיך להיות סימן שאלה שמרחף מעל כל העונה.
בהנחה שלארגנטינאי הנהדר נשאר מה להציע והוא בסך הכל צריך כמה חודשים נטולי פציעות כדי להראות את זה, היכולת של הספרס להוות פקטור בפלייאוף תלויה ביכולת של פופוביץ' והשחקנים שלו להפנים את שינוי הפאזה של הקבוצה. פרקר, מאנו וג'פרסון יכולים להרכיב קבוצת ריצה קטלנית, אבל כדי לרוץ צריך הגנה אקטיבית שמייצרת איבודים, שלא לדבר על שינוי קיצוני בגישה. השימוש שפופ עושה גם כך בסגל הרחב שלו והנוכחות של שחקנים צעירים ורעבים על הספסל צריכים לעזור לספרס לשחק עם יותר אנרגיות - מהסוג שלא אפיין אותם בשנים האחרונות. האם אחד משני המאמנים הטובים בעולם יידע לבצע את שינוי הפאזה הנדרש? זאת שאלת המפתח השנייה להמשך העונה.
התסריט האופטימי של הספרס כרגע הוא תסריט הסוס השחור והמנוסה, סטייל יוסטון של 1995- קבוצה שתתחבר אחרי האולסטאר ובפלייאוף תשדרג את האינטנסיביות ההגנתית, תייצר מצב זריקה טוב בכל התקפה ותנצל את הניסיון העצום של שחקניה. כרגע אין לספרס טעם לנסות לרדוף אחרי הצמרת. במידה מסוימת, עדיף להם לצאת מהנחה שברוב הסדרות (אם לא בכולן) הם לא יזכו ביתרון ביתיות. אבל זה בסדר. אם יש קבוצה שמסוגלת לקחת אליפות בלי ביתיות, סן אנטוניו זו הקבוצה. כל זה בהנחה, כאמור, שהיא תקבל ג'ינובילי אחד בריא, ושינוי פאזה אחד גדול אצל העומד על הקווים.
כמובן שלעת עתה מדובר בתסריט עם סיכוי התממשות נמוך התלוי במספר גורמים רעועים. אי אפשר לספור את הספרס בין הקונטנדריות הבכירות כרגע, הם פשוט לא ראויים לכך. מצד שני, רצוי גם לא ללכת לקיצון השני. מי שמספיד אותם לחלוטין, שיעשה זאת על אחריותו בלבד.