מסתירים מאיתנו את העתיד

אף אחד לא יכול להכחיש את העובדה שאני צרכן ספורט גדול, אפילו גדול מדי אם שואלים את החברה שלי, שבטוחה שהיא יכולה לראות "הישרדות" בשעה שהפועל משחקת בגלזגו, או את אמא שלי, שהגתה את המשפט האלמותי "חבל שהבגרות מחר היא לא על המשחק", אי שם באמצע ליל N.B.A טיפוסי במהלך חודש יוני 1990. הצריכה הספורטיבית שלי מתבטאת כמובן בצפייה ממושכת במסך הטלוויזיה בין הערוצים 50-58 בשלט (אני באמת לא מבין למה משמשים שאר הערוצים).

לא שאיני פוקד את המגרשים, פשוט, המבחר בטלוויזיה גדול יותר מזה שמציעים מגרשי הספורט בארץ: כדורגל מליגת האלופות, מאנגליה, איטליה וספרד, N.B.A, טניס, מכוניות, פוטבול אמריקאי וכמובן כדורגל וכדורסל ישראלי. בסיפורנו היום נתמקד לרגע בכדורסל הישראלי, שהוא הפייבוריט שלי ושבשביל רובנו מסתכם במשחקי מכבי תל אביב ביורוליג ולפעמים בליגת העל שלנו. אני לא יודע מה איתכם, אבל בשבילי כדורסל ישראלי הוא כדורסל שמשוחק בישראל על ידי שחקנים ישראלים, וזה, לצערי, מוצר צריכה שכמעט ולא ניתן להשיג היום. לא בליגת העל, למרות החוק הרוסי, ובטוח שלא ביורוליג. איפה כן? בליגת העל לתיכונים.

הבעיה היא שאפילו צרכן ספורט שכמוני לא צפה, עד אתמול, באף משחק של ליגת התיכונים, למרות העובדה שהיא משודרת באופן קבוע בשידור ישיר. נכון, הרמה לא משהו, אין הטבעות מרשימות או שחקנים עם מבטא אמריקאי ואפילו שעת השידור לא נוחה, אבל כל אלו הם לא התירוצים שמונעים ממני את המעקב אחרי הליגה הכי ישראלית שיש. הבעיה העיקרית היא שלמרות השידורים הישירים והמושקעים, לא טורחים בערוץ הספורט לקדם את הליגה בין כל פרומואים התכופים שמופיעים בו כל 10 דקות, ובעולם טלוויזיוני שבו ישנם עשרות שידורים ישירים בשבוע זו בעיה גדולה.

אתמול, עת ביליתי בניחותא בבית, בין שיטוט סתמי באתרי הספורט וקריאת אימיילים מזדמנים, גיליתי במקרה כי בזמן בו אני בוהה במסך המחשב משודר חי יום חצאי הגמר של ליגת התיכונים. את המשחק הראשון הצלחתי לפספס, אבל למזלי ההתעלמות המוחלטת של מחלקת הפרומואים בערוץ הספורט לא מנעה ממני מלצפות במשחק חצי הגמר השני ומזל גדול זה היה, כי איזה משחק זה היה! הרבה זמן לא נהניתי כל כך ממשחק כדורסל. הגימנסיה הריאלית מראשון לציון נגד הריאלי מחיפה, סופסוף מאמנים שמדברים עברית בפסקי הזמן, סופסוף שחקנים ישראלים שמנצחים משחקים וקהל, שכולל אותי בבית, שמזדהה עם השחקנים על המגרש. את רוב תשומת הלב משכו תמיר שמחוני הראשוני ובר טימור החיפאי, שניים מהשחקנים היותר מוכשרים שגדלו פה בזמן האחרון. כיף לראות אותם משחקים, אבל עצוב יותר לחשוב על העתיד שלהם בליגה שלא סופרת את הישראלים שלה. בליגה נורמלית עם רוב ישראלי, הם היו נכנסים כבר בשנה הבאה לפרומואים.