"שריקות הבוז באצטדיון רמת גן משכו את תשומת ליבי. נשארו עוד לא מעט דקות לשחק, לאוהדי נבחרת ישראל זה לא הפריע, הם רצו עוד ראש. יום אחד, וזה לא יקרה עוד הרבה זמן, כשאוהדי ישראל יישארו לבד עם עצמם, הם אולי יבינו שאת חורבנה של הנבחרת הזו הם הביאו על עצמם. זה לא יקרה עוד הרבה זמן, אף על-פי שלא דיברתי עם אבי לוזון ולא שמעתי מה תוכניותיו לעתיד. לא נראה לי גם שלוזון מתכונן לאסוף את החפצים שלו בקרוב ולהתקפל לפתח תקווה, אבל ברור שכל יום שעובר עם האוהדים האלה מקרב את הקץ.
"את ישראל אנחנו מכירים מקרוב. מבחינת מקום עבודה למאמן, מדובר במבחן הקשה ביותר ליכולות ההישרדות והאיפוק. היינו אוהדים שלהם פעם לפני 20 שנה, ובגדול הרבה לא השתנה. אנחנו מכירים את הנפשות הפועלות, את האוהדים, את הלך הרוח, את ההתנהלות המקומית. בגדול, אני מאוהב בעוצמתו של המקום, ברעב הזה להכרה, להצלחה, לתשומת לב שמגיעים לו בגדול. אבל אני לא סובל את חוסר הכבוד הבולט בין בני האדם, את השנאה העצמית, את חוסר הפרגון, את הניכור הפתולוגי, את האובססיה לצוד את המאמן התורן.
"מאמנים טובים עברו בנבחרת ישראל בעשורים האחרונים. לכולם ישראל גמרה קריירה, הזיקה לקריירה או סתם עיכבה קריירה. הרשימה ארוכה מנשוא. ג'ק מנסל, יוסל'ה מרימוביץ, מילנקו מיחיץ', שלמה שרף, ריצ'רד נילסן, אברהם גרנט, דרור קשטן. עוד מאמנים בכירים אחרים אבל קשוחים פחות, לא העזו להתקרב. בשביל מה להם. השאלה הגדולה היא מה רוצה הקהל. אם מפשטים את הבעיה - הוא חי בסרט, חושב שנבחרתו נמשחה למלוכה , דורש מיד ובדיעבד את הכדורגל שמשחקת ברזיל, וחי על הסיפורים של אבא וסבא שעמדו על הגבעות וצפו בשייע פייגנבוים ומוטל'ה שפיגלר...".
למי שתהה מהיכן לקוחות הציטטות ובאיזה משחק של נבחרת ישראל מדובר והוא יכול להתאים לכל משחק בקמפיינים האחרונים אין טעם לנסות להבין. בסך הכל מדובר בעוד אחד מאותם טקסטים צדקניים שנכתבו השבוע על הקהל של הפועל באר שבע. בסך הכל החלפתי את השמות והדמויות, וזה נראה בדיוק כמו טקסט ריאלי מאוד על נבחרת ישראל, בית"ר ירושלים, מכבי תל אביב, מכבי פתח תקווה, הפועל פתח תקווה, הפועל חיפה וכמעט כל קבוצה במדינת ישראל, כולל הקבוצה שמייצגת את אותה מדינה שבאר שבע היא רק חלק ממנה. זה לא מפריע לאותם כותבים "מושחזים", שתמיד יעדיפו לחזור לאותן קלישאות על הקהל בווסרמיל, להביט על הרחוקים מהם מלמעלה, במקום להסתכל הצידה ולראות שהמציאות היא בסך הכל אותו דבר.
ממבט העל, כולם נראים קטנים יותר ופחות חכמים ממך. מאוד קל להדביק אנשים אחרים במבט העל הזה, הגם שחלקם לא פחות ברברים ואלימים מאחרון אוהדי כדורגל. מאוד קל לאמץ את המבט הזה כי הוא מנתק אותך מהתמונה הכללית. כמו המגישה ההיא מהרדיו שחזרה על הטענה השחוקה לפיה הפועל באר שבע רק עלתה ליגה. כשנשאלה על ידי המרואיין, אוהד הפועל באר שבע, מי השחקנים בקבוצה שרק עלו ליגה, מלמלה משהו שהסגיר בורות. אולי התכוונה לחנניה מהקיוסק, אם כי גם חנניה כבר מכר טילונים בליגת העל. אנחנו אמנם עממים, אבל ראינו כמה דברים בעולם הזה כדי שנדע מה אנחנו רוצים מעצמנו, מה טוב לנו ומה רע.
אף פעם לא נהיה חיחון
אותה הסתכלות מלמעלה תמיד, אבל תמיד, מסתיימת בדיווח על ליווי משטרתי שקיבל המאמן. למי שגר רחוק מבאר שבע היא מציירת בראש תמונה של אלפי או לפחות מאות צמאי דם שמחכים בחוץ על מנת לעשות במאמן שפטים. ובכן? לא מאות, לא בטוח שעשרות ושום לינץ', למרבה השמחה, לא היה נעשה בגיא עזורי גם אם המשטרה לא הייתה מלווה אותו. או כפי שהסביר לי גורם משטרתי שמעורב בעניין: "לא שידענו על מישהו שמתכוון לפגוע בו ויכולנו לעשות את זה גם בשקט ושלא יראו, אבל העדפנו שיידעו שאנחנו מלווים אותו. זה לא דבר חדש או מיוחד, אנחנו פשוט מעדיפים לנקוט במשנה זהירות".
השבוע לא התאפקתי ושוחחתי על הנושא עם אחד מכותבי הטורים. שאלתי אותו מה הצליחו לעשות כל אותם מאמנים מוצלחים שהיו בבאר שבע ונכוו מהקהל בדרך לעזיבה. כיצד הסתדר אייל לחמן, למשל, בפתח תקווה, סכנין וגאנה, כשהוא היה כבר רחוק מאוהדי באר שבע? איזה הישגים גדולים הביאו אחרי הקדנציה בבאר שבע גילי לנדאו, מרקו בלבול, ניר לוין, גיא לוי, אלי כהן, מוטי איוניר או ויקו חדד? כיוון שמדובר ביהודי טוב ונטול תשובה של ממש הוא שאל אותי: "אז למה אתם נתפסים כבית קברות למאמנים?". אנא עארף, חשבתי לעצמי, אולי בגלל טקסטים מהסוג שנכתבו השבוע?
לא. האוהדים של הפועל באר שבע הם לא הטובים בעולם, הם רחוקים מלהזכיר את אוהדי ספורטינג חיחון, בהם התאהבתי עוד בשנה שעברה בשעה ששרו דקות ארוכות אחרי שספגו שביעייה בברנבאו. שביעייה שבאה אחרי שישייה בבית מול בארסה. הו, כמה הייתי רוצה שנהייה כמו הספורטינגס המופלאים, אבל חיחון זה בספרד ובאר שבע היא בישראל אותה מדינה בה חייו של מאמן אינם פשוטים בכלל וחוסר הכבוד הוא נחלת הכלל.