כל בעיטה בעיתה

אלכס מקליש. בשבת בירמינגהאם פיגרה 1:0 בוויגאן. אחרי מייבש שיער שחטפו במחצית ממקליש, שחש אותו על בשרו כששיחק תחת אלכס פרגוסון באברדין, שחקני בירמינגהאם השלימו מהפך מרשים עם שלושה שערים תוך 11 דקות. בששת המשחקים האחרונים, הקבוצה השיגה 14 נקודות מתוך 18. זו קבוצתו הראשונה של מקליש בן ה-50 בפרמייר ליג. בלם העבר בנה אותה בצלמו ובדמותו קרי – ג'ינג'ית עם פלפל. "הראנו הרבה אופי היום", אמר מקליש אחרי המהפך, "אנשים ידברו עכשיו על הרוח שלנו, ואפשר היה להרגיש אותה היום".

בירמינגהאם ספגה 16 שערים. רק צ'לסי, יונייטד ואסטון וילה ספגו פחות, הרבה בזכות הרכש הנועז של מקליש, שקנה את הבלם סקוט דאן ורוג'ר ג'ונסון מקובנטרי וקארדיף בהתאמה. מקליש אמר עליהם לאחר המשחק: "יש שיטענו שזו טעות לקנות שחקני צ'מפיונשיפ וזה הסוף שלך, אולם אני סבור שהשחקנים האלו הם ברמה הגבוהה של הפרמיירליג". גם ג'ו הארט, השוער המושאל ממנצ'סטר סיטי, מציג יכולת נפלאה בין הקורות והוא מדורג בצמרת המצילים של שוערי הפרמייר ליג.

בחלק הקדמי, בירמינגהאם כבשה 15 שערים בלבד ובעל הבית החדש יצטרך לתת על כך את הדעת, או ליתר דיוק את הארנק, למקליש. בחלק הקדמי שווה להזכיר רק את לי בוייר בן ה-32, שהמוזה נחתה עליו שוב מאז ימיו בלידס. גם סבסטיאן לארסון, שגדל בארסנל והיה המצטיין בשבת עם צמד, שווה אזכור, ובל נשכח את האקוודורי כריסטיאן בניטז, שכבש את שערו השלישי בשבת. עם מהירות, עוצמה וסיומת לא רעה, בניטז הוא הטייפקאסט של חלוצי מעמד הביניים בפרמייר ליג.

הבעלים האסייתי, קרסון יונג, מעריץ את מקליש. הוא הבטיח להזרים כסף לקבוצה (40 מיליון ליש"ט) במידה ויידרש לכך. ההגמוניה של אסטון וילה בסכנה, בירמינגהאם מדורגת כעת במקום ה-9 ואם החלומות של מקליש יתגשמו, הוא עוד יעקוף את מרטין אוניל. אומרים שהרוק כבד התחיל בבירמינגהאם. בעיר השנייה בגודלה באנגליה שוב מגבירים את הווליום.

לסנדרלנד. מאז מחזור הפתיחה שבו ניצחו את בולטון (הניצחון הבודד ב-17 משחקי חוץ האחרונים), הבחורים של סטיב ברוס פשוט חושך במשחקי החוץ. אתמול הם רשמו את הפסד החוץ ה-100 בפרמיירליג, 1:0 לפולהאם, הפך גם לשביעי מתוך שמונה משחקים מחוץ לאצטדיון האור העונה. בשבוע שעבר, אחרי ההפסד לוויגאן בחוץ, ברוס כבר אינו ידע את נפשו מרוב זעם. לדבריו, "המנטליות של השחקנים מחוץ לבית חייבת להשתנות. אם לא", איים מי שגדל בבית מדרשו של אלכס פרגוסון ועוד היה הקפטן שלו,"אז אני אשנה את זהות השחקנים, זה פשוט מאוד". כנראה שלשחקני סנדרלנד המסר אינו ברור, לאחר תצוגת הנפל בקרייבן קוטג'. מלבד דארן בנט, שהתלות בשעריו היא בעוכריה של הקבוצה, שחקניו של ברוס, שזהו הפסדו ה-18 בלונדון, לא הגיעו למצבים והתוצאה עוד עושה עימם חסד.

ברוס יודע שאלו הדברים הקטנים שמקרבים אותך לליגה של הגדולים. באולפני ההפקות בסנדרלנד משקיעים סכום לא מבוטל של כסף בכל קיץ ולרוב נמצאים בצמרת הבזבוזים. הבמאי החדש שלהם, ברוס, ליכד קאסט מרשים הקיץ - בנט מתפוצץ בחוד, קאטרמולי שב לחיקו מוויגאן (חסר לסנדרלנד עקב פציעה), לוריק סאנה האלבני הכביר שהגיע ממארסיי והפך לקפטן החדש והבלם מייקל טרנר שנקנה בזמן הפציעות של מועד העברות. כל שחקני הרכש נטמעו בהווי המועדון. תוסיפו לתסריט שחקנים שכבר ישנם בסגל, כמו החלוץ המשלים קנווין ג'ונס, פרדיננד הצעיר, הפעלולון אנדי ריד שעליו המציאו את המושג "טריקי פלייר" וצעירים כמו קיירון ריצרדסון ופילפ ברדסלי, ואפשר להבין מדוע באצטדיונם ראו אור בקצה המנהרה של מרכז הטבלה. חבל שעליבות כזו במשחקי חוץ תמנע את ההפתעה.

ברוס ושחקניו יכולים ואמורים להשתחל בקפל הצוואר שבין קבוצות כמו טוטנהאם ואסטון וילה לבין הבטן של הליגה. הרי זה לא מקרי שאת ליברפול וארסנל היא ניצחה. הדבר מעיד על סגל מוכשר ונפלא וגם על מאמן טוב שפוגע עם שחקני רכש. ירידות המתח מול קבוצות המרכז והתחתית עלולות למנוע זאת, אך מעל לכל, כאשר סנדרלנד תחלים ממחלת האנקסיטי – מחלה פסיכולוגית היוצרת אצל החולה פוביה וחרדיות מחוץ לביתו - הדיבורים על מקום בצמרת יוכלו להפוך למציאות.

דרון גיבסון. בעונת 2006-2007, הושאלו שישה שחקני נוער של מנצ'סטר יונייטד לאנטוורפן הבלגית. מכל השישה, רק ג'וני אוואנס ודרון גיבסון עדיין שדים אדומים. בעוד אוואנס תפס מקום של קבע ברוטציה, גיבסון רק התחיל להשתלב לאחרונה. בניצחון החוץ 0:4 על ווסטהאם בשבת, הוא פתח לראשונה העונה בפרמייר ליג וכבש את שער הליגה הראשון והשלישי העונה. שלושת השערים, כמו שערו האחרון מול האל סיטי בתום העונה שעברה, היו בבעיטות נפלאות מחוץ לרחבה. למעט פול סקולס, מיתר שחקני מרכז השדה של יונייטד, גיבסון האירי יוצא דופן – הוא היחיד אשר מאמין ביכולת הבעיטה הלא קונבנציונאלית שלו ואינו מהסס להשתמש בה. וכמו שכבר למדנו השבוע, אחרי צמד השערים באמצע השבוע מול טוטנהאם בגביע הליגה, הבעיטה שלו היא נשק מזוין לרפרטואר ההתקפה המינורי, יחסית, של מנצ'סטר יונייטד לעומת יריבותיה לצמרת.

לרוני אין פרטנר ראוי שיחלוק איתו את נטל הסטטיסטיקה. לא תמיד אברה יזכה בפול פוזישנים במרוצים של אגף שמאל, וכמה עוד אפשר להסתמך על המסירות והחוכמה של גיגס. לכן ההפגזות של גיבסון הן אקס-פקטור הכרחי. בשבת סקולסי כבש בבעיטה אופיינית מחוץ לרחבה, פעולה שכה חסרה לארסנל ההתקפה של יונייטד. הגאון הג'ינג'י מתכלה לנגד עינינו ומשחקים כמו אתמול (ראשון) הם ההדרן של הקריירה שלו. יונייטד היא מועדון סימבולי ומסורתי, וכראוי מי שעתיד להחליף אותו במרכז השדה הגיב עם פצצה משלו. גם סר פרגוסון, במשחקו ה-1,300 כמנג'ר השדים מספר ש"גיבסון הוא מסוג השחקנים המסוגלים לכבוש מחוץ לרחבה. הוא כוח פנטסטי".

ולא רק בבעיטות. גיבסון בן 22, נראה כמו 32 ומתנהל כאילו צחצח נעליים עם סקולס, נוויל וגיגס ולא להם. כמו כל ערס אירי אמיתי הוא מתקל באלגנטיות אכזרית כמו בריון הלקוח מסרט גנגסטרים בריטי טיפוסי. כוחו הפיזי חיוני בקישור הלא מרתיע של יונייטד מאז עזב החייל הטוב ביותר שנלחם בו, אירי אחר בשם רוי קין.

1. כשטוטנהאם בשטח, כולם במתח. משחק המחזור בגודיסון פארק. התיקו ה-46 בין הקבוצות בליגה מקוטלג כקרב אנגלי קלאסי, משמע - פוגו אלים בקצב של רוק מתקדם, שלל הזדמנויות ודרמה בסיום. זה התחיל מאופס וגדוש באלימות. לאחר מכן 0:2 בכיס של התרנגולים, ולקראת הסיום קאמבק תוך 8 דקות. לקינוח הוגש פנדל בתוספת הזמן, שנעצר וחילק את הנקודות אחרי סקס סוער. הנקודה שהשיגה טוטנהאם הייתה ה-64 מול אברטון, יותר ממה שהשיגה מכל קבוצה אחרת, וגם גודיסון פארק מאיר פנים ללונדונים שצברו 30 נקודות במגרש החוץ האהוב עליהם ביותר.

2. כמו במשחקו הראשון, כך גם ה-500 היה מול בלקבורן. ב-29 לנובמבר 1998, סטיבן ג'רארד נכנס בדקות הסיום של הניצחון 0:2 של ליברפול. מבוגר ב-11 שנה, הילד הפך לסמל עם מקום בטוח בהיכל התהילה, סרט הקפטן על היד ומיליונים בבנק. אך בכל זאת, ג'רארד נראה השחקן הכי מדופרס על כר הדשא. כמו שהחברים של נטשה אמרו "יש לי אהבה, ים של אהבה ואפילו יש לי קצת כסף, אז מאיפה זה בא, מאיפה זה בא, מאיפה בא העצב?". הכמיהה לאליפות יכולה לדכא, בלי קשר ל-0:0 בשבת, סטיבן ג'רארד יודע שאם לא יקרה משהו בלתי סביר בעליל (לא רק השנה), הוא יהפוך לשחקן הכי גדול שלא זכה באליפות. עצוב, עצוב מאוד.

בשבוע הבא ליברפול תארח את ארסנל ותהיו בטוחים שבטיזר לפני המשחק האנגלים יחרמנו אותנו עם הפלשבקים מהמפגש האחרון בקתדראלה של ליברפול. להזכירכם, יוסי בניון כבש צמד והשווה בדקה האחרונה, ומנגד רסיטל של האמן אנדרה ארשבין שהצדיק את המספר שעל גב חולצתו (23) וכמו ההוא מהכדורסל (מייקל לא החיקוי) סיים עם 100 אחוזים מהשדה - ארבע בעיטות וארבעה שערים.

500 משחקי ליגה לקח לוונגר להודות שאינו יודע להפסיד, לאחר שסירב ללחוץ את ידו של מארק יוז בהפסד למנצ'סטר סיטי בגביע הליגה. בניטז גם קרוב להיכנס לתא הוידויים - הוא לא יודע כיצד מנצחים. אנדריי ארשבין, הקספארוב של הכדורגל, מתחיל להתחמם, בשבת כבש והצטיין בניצחון התותחנים 0:2 על סטוק סיטי. ארסנל כבר הפסידה לשאר קבוצות הטופ 4, ונגר חייב לחזור עם ניצחון כדי לשוב למרוץ האליפות. עם פציעתו קורעת הלב של ואן פרסי, על ארשבין לקחת פיקוד ולבצע מהלכי שח ומט יותר מבדרך כלל. ארשבין הוא מסוג השחקנים שביום טוב, מפוקס וחד כמו סוכן ק.ג.ב, מנצח משחקים לבד. וליברפול? יהיה להם הרבה זמן להתרגל למפעל הליגה האירופית העונה. הפסד ביתי לארסנל ובשנה הבאה הם כבר יהיו פייבוריטים לזכות בו. אנחנו נתפלל לרימייק משנה שעברה.