1. יכול להיות שבעוד שנה ומספר חודשים, כשאוקלנד ריידרס תקל את אחת הבחירות הראשונות בדראפט 2011, הרבה אנשים שקשורים לניו אינגלנד יברכו את ביל בליצ'יק על ההחלטה האמיצה שלו מתחילת השנה: הוויתור על ריצ'רד סימור תמורת בחירת דראפט עתידית. יכול להיות שהרבה אנשים יגידו שזאת ההוכחה הניצחת לכך שבליצ'יק לא חושב בקטנות, שהוא מוכן לוותר על מהלך, על משחק, אפילו עונה מסוימת בשביל לעשות טוב לקבוצה בטווח הרחוק, אפילו אם הוא כבר לא יהיה שם.
יכול להיות. בינתיים, החילוף הזה גמר לבליצ'יק את ההגנה. אם בשבוע שעבר היה אפשר לתרץ את זה בדרו בריס, הפעם זה היה צ'ד הני שהוכיח שלניו אינגלנד אין אף שחקן שמסוגל ללחוץ על הקוורטרבק היריב, ואין לה קו אחורי ראוי כדי לשמור על אף תופס ממוצע בליגה הזו. ניו אינגלנד משחקת בבית חלש מספיק כדי לעלות לפלייאוף, אבל כל ניצחון שם יצריך משחקים הרואיים של בריידי, וולקר ומוס (כבר הזכרתי שאין שם גם משחק ריצה אמיתי?).
2. הבעיה החמורה יותר של ניו אינגלנד היא תערובת השחצנות-בהלה שבליצ'יק ממשיך לשדר. על ההחלטה שלו לקחת דאון רביעי עמוק בשטח של הקבוצה שלו נגד אינדיאנפוליס עוד אפשר להגן, אבל ההחלטה הכפולה שלו ללכת על דאון רביעי נגד מיאמי, כשהוא יכול להסתפק בשער שדה, הייתה פשוט מטופשת. אני גם חושב שזו הייתה החלטה רעילה. שתי החטיפות מהמסירות של בריידי ברבע הרביעי (אחת מנעה מניו אינגלנד להשיג נקודות שהתבררו כמכריעות, השנייה סיימה את המשחק) הגיעו, לדעתי, בגלל מה שבליצ'יק שידר לקבוצה שלו.
3. לשחצנות של בליצ'יק יש בסיס. אבל מאיפה הבהלה? אני חושב שהקומבינציה של המשחק האחרון של 2007 והמשחק הראשון של 2008 הביאו לבהלה הזו. ב-2007 ניו אינגלנד בנתה לעצמה את אחד החדרים הכי מפוארים בווילה של הקבוצות הגדולות בהיסטוריה, וממש כשהייתה בשלבים של בחירת המנעולים, בא הפרחח הניו יורקי והפך את הבית על ראשו. בשנה לאחר מכן, בריידי נפצע במשחק הראשון ונעדר מכל העונה. אני מאמין שבליצ'יק יודע ששעון החול שלו ושל בריידי כבר מתקתק, שיום אחד, והוא לא רחוק, הוא יצטרך לקרוא לבריידי למשרדו ולהודיע לו שהוא מצטער, אבל למרות העבר והכבוד שהוא רוכש לו, טובת הקבוצה קודמת ולכן... מצד שני, קוורטרבק שמתאים לשיטה של מאמן גדול זו קומבינציה של שושלות, קשה לשחזר אותה (תשאלו את הפורטי ניינרס). שעון החול מתקתק והוא לא עושה דברים טובים למערכת קבלת ההחלטות של בליצ'יק במהלך המשחקים.
4. אני לא יודע מה צ'רלי וייס למד מהשנים תחת בליצ'יק, אבל הוא יכול ללמד את בליצ'יק שיעור או שניים בחוסר טאקט ובאי לויאליות כלפי חברים למקצוע. בראיון ל"אייריש אילוסטרייטד" התייחס וייס לפיט קרול כשאמר: "אתה יכול לתאר לעצמך איזה חדשות הייתי מייצר אם הייתי חולק בית עם תלמידת תואר שני בנוטרדם? הוא חי עם סטודנטית כזאת במאליבו ולאף אחד לא אכפת". אתה מסתכל על התקריות ודרכי ההתנהגות של מאמנים אחרים שיצאו מתחת לבליצ'יק (מנג'יני ואפילו ג'וש מקדניאלס) ועולה מיד על ההבדל בינו לבין ביל וולש.
עוד בוואלה!
כשמגיע - מגיע
5. נישאר עוד שנייה בקולג'ים. אני מקווה, מתפלל כמעט, שטקסס תתן פייט לאלבמה בגמר. אחרת, כל העניין הזה הוא פארסה. שתי אינדקציות - הגמרים האחרונים וכמות השחקנים שהליגה הזו מייצרת עבור ה-NFL - מבהירות לחלוטין שליגת ה-SEC נמצאת בדרגה אחת מעל שאר הליגות, שקבוצות שם נענשות בגלל שהן צריכות לשחק אחת מול השנייה במהלך העונה. אין לי שום ספק שטקסס לא הייתה מסיימת במאזן מושלם אם הייתה צריכה לעבור את אותו לוח משחקים שאותם שיחקה פלורידה. ושוב, עם כל הכבוד לאיום האירני, לפליטות הגזים, לעינויים בגוואנטנמו, הכלכלה המדרדרת והמצב באפגניסטן, אוהדי הספורט מצפים מברק אובמה שיפתור את העניינים הבאמת דחופים, כמו פלייאוף בפוטבול מכללות.
6. מישהו יכול לשלוח מזכר ליריבות שנותרו לניו אורלינס ואינדיאנפוליס עד סוף העונה ולהזכיר להם שמדובר בשתי קבוצות שממש, אבל ממש לא זקוקות לגמילות חסדים? את וושינגטון עוד אפשר לפתור בסתם חוסר מזל משווע , אבל מה בדיוק הקטע של ג'ף פישר, שקיבל התקף בליצ'יק בשלבים מוקדמים של ההתמודדות בין הקולטס לטייטאנס והחליט ללכת על טאצ'דאון בדאון רביעי במקום ללכת על שער שדה כמעט בטוח, החלטות שהפכו את המרדף של טנסי לכמעט בלתי אפשרי?
7. וגם מילה טובה למאמנים: אחרי פתיחת עונה מזעזעת, אחרי שהכל הלך הפוך, אחרי שהעונה נגמרה עבורם, השחקנים של וושינגטון רדסקינס נותנים את התחת כבר שבוע חמישי ברציפות. הקרדיט חייב ללכת לג'ים זורן. הוא גם שרד וגם מנע מהבית מלהתפרק. אני בטוח שבממלכת שניידר זה לא שווה הרבה.
8. וגם קלאס אקט של אנדי ריד (צירוף מילים יותר מוזר מסביון ולשכת הרווחה) לנצל את זמן הזבל במשחק הניצחון נגד אטלנטה כדי לתת למייקל ויק אפשרות לרסס קצת בושם על העונה המפוספסת הזו.
פארב בכושר, גם שלילי
9. יש כמה שחקנים בעמדה שלו שתופסים יותר טוב ממנו (לא הרבה), ויש כמה שחוסמים יותר טוב ממנו. אבל יש טייט אנד יותר טוב בליגה מג'ייסון וויטן? תנו לבן אדם הזה נוצות והוא יכין לכם סלט עוף.
10. מיוחד לשבוע הזה: התגלתה קבוצה שלישית במנצ'סטר.
11. אמרו על פיטסבורג שנשאר לה לוח משחקים קל. זה לא נהיה יותר קל מאוקלנד בבית, במיוחד עם ארבע נקודות הפרש, פחות משתי דקות לסיום, לא? מתברר שפיטסבורג החליטה לשמור על המוניטין של המועדון: מועדון עם מסורת, המשכיות, לא יוצא מהקווים, מאוד דמוקרטי. קודם כל, הסטילרס מחליטים לתת לכל קבוצה הזדמנות שווה למקום טוב או רע יותר בדראפט (ארבעת ההפסדים הרצופים של הקבוצה כללו הפסדים לקנזס ואוקלנד), ושנה אחרי שהם זוכים בסופרבול, הם נותנים צ'אנס לשאר הליגה לחגוג אליפות.
12. לדניאן טומלינסון ממשיך במסע ההופעות שלו: איך להזדקן בצורה מכובדת כספורטאי (למי שרוצה לראות את האנטי תזה, שיסתכל על מאבקי הכוח של אלן אייברסון). טומלינסון השיג את הטאצ'דאון העשירי שלו העונה, הסתגל למעמד החדש שלו כרץ אחורי משלים וסיים את בהצדעה לג'ים בראון אחרי שעקף אותו ברשימת הטאצ'דאונים של כל הזמנים. סתם מחווה קטנה, אבל תזכורת לשחקני ואוהדי פוטבול צעירים.
13. פילוג (סקיזם באנגלית?) עד שלא שמעתי את זה, לא ידעתי מה הפירוש של המילה. אחרי כמה ימים הייתי לי הגדרה בתשבץ שבה הבנתי מה המשמעות של המילה הזאת (לגבי הפילוג שההחתמה שלו ייצרה בחדר ההלבשה של מינסוטה). "אני מאמין ששם נגמר הסקיזם" (על המסירה שלו לטאצ'דאון מנצח בשנייה האחרונה נגד סן פרנסיסקו). "להגיד לך את האמת? אני לא יודע מה ברט פארב הולך לעשות". למי שחשב שברט פארב בכושר, מתוך הראיון הליצני שלו ב-NBC לפני המשחק נגד אריזונה.
