ניו ג'רזי לא לבד

בשבוע החולף נרשמה היסטוריה עצובה ב-NBA, כאשר פתיחת העונה של הניו ג'רזי נטס הפכה לגרועה בתולדות הליגה. אבל האם הנטס המסכנים עד כדי כך גרועים? האם לא היו בעשור האחרון קבוצות גרועות יותר? מכיוון שכולם עסוקים כרגע בסיכומים שונים ומשונים לעשור חסר השם, זה יכול להיות זמן מצוין לבחון את הקבוצות הגרועות של עשר השנים האחרונות. כדי לשמור על רלוונטיות, פתיחת העונה של הנטס תיחשב ברשימה הזאת כחלק מהעשור הנוכחי, למרות שבהחלט מותר יהיה להחשיב אותם גם ברשימת הקבוצות הגרועות של העשור הבא. סביר להניח שיהיה לה מקום גם שם.

לכאורה, מדובר בסיפור פשוט: מציאת חמשת המאזנים הגרועים בעשור החולף. אך לקחתי בחשבון גם גורמים כמו ציפיות, כמות הוצאות, הימצאות בבנייה מחדש והשלכות. הקרב על מקום בחמישייה הפותחת היה קשה, ואין לי אלא להתנצל בפני מפעליהם המרהיבים של הבולס בתחילת העשור ושל הקליפרס, ממפיס ומינסוטה לכל אורכו; אפילו בלהיות גרועים יש לכם מה להשתפר. כדאי גם לשים לב שכיאה לעשור שנגמר, כל חמש הנבחרות מגיעות מהמזרח. ולא, זה לא היה מכוון.

מאזן: 18:1

לא מגיע לילדים המוכשרים שננטשו לבד בחזית להיות רשומים על פתיחת העונה הגרועה בהיסטוריה. ובכל זאת, ניו ג'רזי של השבועות השבועות האחרונים היא שיאה של אחת התופעות הבזויות של העשור - טנקינג. אם לא מזמן התעצבנו על קבוצות שמוותרות לחלוטין על החודשים האחרונים של העונה לאחר פתיחה גרועה כדי לקבל בחירת דראפט גבוהה, הנטס לקחו את זה שלושה צעדים קדימה: הם נכנסים לשנה השנייה של טנקינג לקראת קיץ 2010, כבר בחודש נובמבר. ניו ג'רזי ויתרה כמעט על כל שחקן ראוי ובעיקר על כל חוזה מכביד בשביל הסיכוי להחתים סופרסטאר איפשהו באוגוסט לשנה הבאה (נכנה אותו ל', השם המלא שמור במערכת).

אז למה רק מקום חמישי, אתם שואלים? כי אחרי הכל, הקבוצה הזאת דווקא בנויה לא כל כך רע. הילדים עוד יתקדמו במהלך העונה ועם השיפור יגיעו גם נצחונות. בנוסף, כמעט בלי לשים לב, הנטס שיחקו רוב הזמן בלי שלושה שחקני חמישייה. ברגע שדווין האריס הנהדר יחזור לכושר, קורטני לי ייכנס לעניינים ויי ז'יאנליאן יחזור מהפציעה שלו - וכל הדברים האלה צפויים לקרות בקרוב - מאוד יכול להיות שתואר הקבוצה הגרועה בליגה יעבור לאחר כבוד למינסוטה, הראויה לו לא פחות.

מאזן: 65:17

לפעמים צריך לדעת מתי להיות ממש גרועים. קליבלנד בנתה קבוצה איומה שהגיעה לשיא חולשתה בעונת 2002-03, בה סיימה במקום האחרון המשותף בליגה, מה שעזר לה לקבל את הבחירה הראשונה בדראפט ואת לברון ג'יימס. כדי להבהיר כמה הם לא האמינו בקבוצה שבנו, ראשי הקאבס היו עסוקים בעונה הראשונה של לברון בעיקר בלהיפטר כמעט מכל מי שהיה מעורב בעונה הקודמת, בעיקר ריקי דיוויס ודריוס מיילס.

דיוויס היה כוכב הקבוצה ההיא, ולא בכדי היא נראתה בהתאם: אנוכית, עמוסה בבעיות ונטולת הגנה. הרוקי דחואן ווגנר הצטרף באופן טבעי למגמה ופרט לזידרונאס אילגאוסקס וקרלוס בוזר (גם הוא בעונת רוקי), לא היו לקבוצה הזאת עוד שחקנים ששווה להזכיר. אלמלא לברון, רוב הסיכויים שהקאבס היו צריכים שנים ארוכות כדי לבנות משהו מהחורבות האלה. אבל טיימינג הוא הכל בחיים; במיוחד כשמדובר בטנקינג.

מאזן: 69:13

הזוכה בתואר הקבוצה בעלת המאזן הגרוע ביותר בעשור היא... אטלנטה, שכמעט כמעט הצליחה להגיע ל-70 הפסדים, אבל נכשלה גם שם – כפי שהיטיבה לעשות לכל אורך העונה. ההוקס גם זוכים, אגב, בתואר הקבוצה הכי פחות מוכשרת של העשור: הכוכבים שלהם היו אז אנטואן ווקר, אחד השחקנים הכי פחות יעילים אי פעם ומעבר לשיא, ואל הרינגטון שהגיע מהספסל של אינדיאנה. לא צריך להוסיף הרבה מעבר לכך ששלושת האחרים שקלעו בדאבל פיגרס היו טיירון לו, טוני דלק וג'וש צ'ילדרס. בוריס דיאו וג'וש סמית' היו שם, אבל עדיין לא אפקטיביים.

באמצע העונה ווקר עזב תמורת שאריות מארוחת שישי, מה שסייע להוקס לסיים את העונה עם 32 הפסדים ב-35 משחקים, לזכות בבחירה השנייה בדראפט ולהשתמש בה כדי לקחת את מרווין וויליאמס במקום כריס פול. רגע אחר כך ההנהלה התחילה לריב. איכשהו המאמן מייק וודסון שרד את העונה הזאת ומאז הוא מייצר שיפור קבוע, שמעמיד את העונה האיומה ההיא באור מעט שונה.

מאזן: 67:15

זוכרים את קאסיב פאוול? בדיוק. שנתיים אחרי האליפות ההיסטורית מיאמי התפרקה לחלוטין מנכסיה. פרט לשיקאגו אחרי הפרישה של ג'ורדן, לא זכורה אלופה שהתרסקה כל כך מהר. דווין וייד שיחק פצוע, שאקיל אוניל בקושי שיחק ונראה כשחקן גמור כשעבר לפיניקס במהלך העונה תמורת שון מריון והשאר? לא היו שאר. איכשהו, פט ריילי הצליח להעלים את מעט השחקנים הראויים הנוספים מעונת האליפות והביא במקומם ליצנים כמו מארק בלאנט וריקי דיוויס בהופעה שנייה היום (הוא היה מעורב גם בשתי מועמדות נוספות. מגיע לו פרס מפעל חיים כלשהו).

היה עצוב ומצחיק בו זמנית לראות את ריילי מוותר לחלוטין על האפשרות להתחזק ובאימוני טרום העונה מחפש שחקני רוטציה בין השחקנים שבדרך כלל מסיימים את הקיץ במתנ"ס תל כביר. לקראת סוף העונה ההתפרקות הפכה מוחלטת ונתנה במה לשמות כמו יקיר המערכת פאוול, בלייק אהרם ואחד, סטפון לאזמה. מיאמי עדיין מחפשת את עצמה מאז העונה ההיא, ואם לא תעשה משהו בנידון, בהחלט ייתכן שברגע שהיא תתעורר, היא תגלה שהיא נותרה לבד. גם ללא דווין וויד.

מאזן: 59:23

אמנם היו לא מעט קבוצות עם מאזנים פחות טובים - אפילו בעונה המדוברת לפורטלנד היו רק 21 נצחונות - ובכל זאת, הניקס מודל 2005-06 גורפים בקלילות את תואר הקבוצה הגרועה בעשור. עבור העונה הזו הומצא הכינוי "טים טיטאניק". זאת הייתה העונה בה אייזאה תומאס הביא בקיץ אחד את אדי קרי וכתגבור את ג'רום ג'יימס, שניהם בחוזים ארוכים ועצומים. במהלך העונה הוא הוסיף את סטיב פרנסיס למצבת הגארדים שכללה את סטפון מארבורי וג'מאל קרופורד. משום מה הסתובבו שם גם שמות עבר כמו מו טיילור, מאליק רוז ופני הארדוויי, כולם זללו משכורות והעמידו את סך המשכורות על 124 מיליון דולר - יותר מפי שניים מתקרת השכר (!) והרבה יותר מכל עונה של כל קבוצה אחרת.

זו גם הייתה העונה בה אייזאה הביא לקבוצה את לארי בראון, אחרי אליפות וגמר עם דטרויט. השילוב בין בראון לחבורת עצלנים אגואיסטים, כמה מפתיע, לא ממש עבד. הוא החליף חמישיות בלי הפסקה, רב עם כולם, התעלם מהשחקן וחצי היעילים שהיו לו (בעיקר הרוקי דיוויד לי) ובאופן כללי יצר קטסטרופה שלעומתה מה שדון נלסון עושה כרגע בגולדן סטייט זה קורס בלוגיקה. הקבוצה שלו השיגה יחס אסיסטים/איבודים של 1:1, וחסמה פחות מכמה שחקנים בליגה.

זו הייתה גם העונה בה אייזאה תומאס הואשם בהטרדה מינית, מה שסימן את תחילת הסוף שלו. אף אחד לא שרד את העונה הזאת: אייזאה נחשב למצורע, לארי בראון איבד המון מהקרדיט שהרוויח בדטרויט ועדיין מנסה להחזיר אותו בלי הצלחה, מארבורי הפך לבדיחה, פרנסיס בקושי שיחק, קרי וג'יימס סופרים את הכסף על הספסל והניקס עצמם אמנם נפטרו מאייזאה, אבל לא עברו 33 נצחונות מאז ובונים על אותו ל' מהסיפור של ניו ג'רזי, למרות שאין להם מה להציע לו פרט לשם ולאולם. כמעט הכל חוזר לאותה עונה, אם ככה, בה אייזאה איבד את זה לחלוטין, וג'יימס דולן נתן לו להשתולל. ככה – ולא כמו ניו ג'רזי, לא כמו קליבלנד, לא כמו אטלנטה ומיאמי - נראית עונה קטסטרופלית באמת. שיהיה במזל.