מגיע להם

במשחקו ה-50 כמאמן ברצלונה, כשלזכותו אחוזי ההצלחה הגבוהים בהיסטוריית המועדון ומחמאות מורעפות עליו מכל עבר, לפפ גווארדיולה מותר להיעזר באלילת המזל על מנת לשמור על מאזן נקי מהפסדי בית במשחקי הקלאסיקו (כשחקן וכמאמן). הבחירה בתיירי הנרי כחלוץ מרכזי התבררה כטעות כבר בסביבות הדקה ה-20, אז נתפס החלוץ הצרפתי המיוסר בנבדל שלישי, וגם סרחיו בוסקטס הראה כי יא יא טורה עדיף עליו בכל מצב - כולל לאחר התאוששות משפעת החזירים. מול היתרון הברור של ריאל מדריד בשדה ועל רקע המשחק הרדום של ליאונל מסי, גווארדיולה נזקק לתצוגת שיא של הקפטן קרלס פויול ולהחמצה מזעזעת של כריסטיאנו רונאלדו - שני דברים שלא פשוט לבקש בשנתיים האחרונות. אולם גווארדיולה קיבל גם מבלי לבקש, ואף יצא גדול עם חילוף מנצח בדמות זלאטן איברהימוביץ' שהביא את ה-0:1 הקטן והיוקרתי.

גווארדיולה צריך להגיד תודה גם לתקשורת בספרד, שיצרה עבורו משבר ממש משום דבר ולמעשה העירה את שחקני הבלאוגרנה מיקיצתם הארוכה. הדיבורים על אובדן הדרך לאחר המשחקים מול קאזאן יצרו אפקט חיובי בברצלונה, שיכולה לסכם בסיפוק רב את השבוע הגורלי הראשון שלה לעונה זו. המשחק מול אינטר, כפי שהבהיר גווארדיולה, סייע לשחקניו לגלות מחדש את הרוח מהעונה שעברה. הניצחון על ריאל, דווקא לנוכח העדיפות של הבלאנקוס בשלבים רבים של המשחק, הוכיח כי לברצלונה, כמו בעונה שעברה, יש את הפריבלגיה לשלב בין מזל לשכל. בין יכולת לתארים.

עיתוני מדריד ודאי ימשיכו בקו העקבי שלהם כנגד מנואל פלגריני עד אשר יביאו לפיטוריו הבלתי נמנעים מבחינתם, אך חייבים להודות - המאמן הצ'יליאני לא יכול היה להגיע מוכן יותר למלחמת העולמות. ריאל עשתה כמעט הכל כנדרש, אך כמעט זה לא מספיק, בטח ובטח כשמדובר בקאמפ נואו. את המחצית הראשונה פלגריני לבטח היה מגדיר כמושלמת, לו רק היה רונאלדו נועץ את הכדור ברשת בדקה ה-20. ריאל מדריד עמדה נכון על המגרש, למדה מהקבוצות הקטנות שהעיקו על ברצלונה עם הפגנת האגרסיביות הדרושה במרכז השדה, וקיבלה תנופה התקפית עם חזרתו להרכב של הכוכב הפורטוגלי שהצליח להעיר אפילו את קאקה. אלא שמרכז השדה של הבלאנקוס שוב נגרר ולא הוביל, וכאן למעשה הוכרע המשחק.

צ'אבי אלונסו קיבל משימה אישית ממעלה ראשונה - להצר את צעדיו של צ'אבי. הקשר הממושמע עשה את העבודה בצורה טובה, אך שימש בפועל כקשר אחורי לגמרי, תפקיד אותו הוא לא ממש אוהב ובו אינו מצליח לבוא לידי ביטוי באופן מלא. לסאנה דיארה גיבה אותו והתרוצץ גם לעבר האגפים, וכך אף אחד משני ה'דובלה סינקו' (מספרי 5 - הקשרים האחוריים) לא היה שם כדי לעזור בניהול המשחק. בעוד לברצלונה היה קשר הורס בדמות סרחיו בוסקטס (שלא היה רחוק מלקלקל) לצד צ'אבי הבונה, לריאל היו שני קשרים הורסים שנאלצו להמתין בכל התקפה לבואו של קאקה. לאלונסו נותר רק להתגעגע לקשר מסוגו של חבייר מסצ'ראנו, שאיפשר לו לצאת מהמסגרת וליצור. גם כשלריאל היה יתרון מספרי לא חרג אלונסו מסמכויותיו, וכך יצא שעם החלפתו של רונאלדו ריאל הייתה הרבה פחות מאיימת מפתיחת המשחק כאשר התמודדו 11 מול 11.

כשראסינג סנאנדר דהרה לעבר הופעה היסטורית באירופה, היא זכתה לכינוי 'יורוראסינג'. עכשיו תורה של חיחון - 'יורוספורטינג', בשבילכם - לחלום בגדול. הקבוצה מאסטוריה כבר הייתה באירופה מספר פעמים (האחרונה בעונת 1991/92), אך ראשיה בטוחים שחזרה לשם תשדרג את המועדון מכל הבחינות. אז מה מעניק לחיחון, בעלת אחד התקציבים הנמוכים בליגה הבכירה, יתרון על פני יריבותיה? איצטדיון אל מולינון, אחד המגרשים האגדיים בספרד. בחיחון טוענים כי ספורטינג עולה ליתרון עוד כשהשחקנים בחדרי ההלבשה, בזכות הרעש מחריש האוזניים של האוהדים במולינון, כאשר בין הקורבנות העונה אפשר לציין את מאיורקה, אספניול, ויאריאל ואפילו ריאל מדריד שחזרה משם עם נקודה בלבד.

במונדיאל 82' ניצחה גרמניה את אוסטריה 0:1 באצטדיון העתיק, במשחק ה"אנשלוס" המפורסם, ממנו נדף ריח רע של חוסר ספורטיביות כאשר שתי המדינות השכנות עלו יחדיו לשלב הבא על חשבונה של אלג'יריה. בגרמניה בחרו לקרוא לאותו משחק 'הבושה של חיחון'. את העונה שעברה אכן התחילה חיחון בצורה מבישה, עם תבוסות ביתיות קשות מול ברצלונה, ריאל ואתלטיקו מדריד. אך אוהדי הקבוצה בחרו אז לעודד את שחקניהם גם לאחר שספגו את השישי מבארסה, הריעו לבן האוהד דויד וייה כשהבקיע מולם ובעזרת הרוח טובה הצליחו להישאר בליגה. העונה מגיע להם ליהנות.