פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        התופת של דאנטה

        "הייל מרי": על ההתנהגות הגועלית של דאנטה קולפפר, הישועה שבאה מכיוונים לא צפויים והאפשרות לפאנץ' מאיים בסינסינטי

        לא קומדיה, לא אלוהית

        לפני עונת 2008, כשאף קבוצה לא רצתה בשירותיו כקוורטרבק מחליף, יצא דאנטה קולפפר בהודעת פרישה שנוסחה בצורת "אני מאשים" במייל זולג דמעות. הוא טען כי לא זכה להזדמנות הוגנת, וכי לא ימשיך לחכות לקריאות סרק. כותב שורות אלו חשב שלמרות שההתבכיינות הזו מוגזמת, היה לקולפפר קייס מסוים, כקוורטרבק שהראה יכולות בתחילת הדרך (גם אם בעיקר בזכות רנדי מוס).

        ביום חמישי האחרון התברר לקולפפר, שתוכנן לפתוח מול גרין ביי במקום מת'יו סטאפורד הפצוע, שסטאפורד יעלה לשחק בכל זאת. התגובה שלו הייתה נתעבת, שלא לומר מזעזעת. על פי פאם אוליבר, שדרית הקווים של "FOX", קולפפר לא הסתיר את אכזבתו ואמר: "אני לא רוצה לדבר על זה". מצלמות הטלוויזיה תפסו את המרמור שלו.

        אפשר לטעון לתחרותיות בהרבה מקרים, אבל במקרה של קולפפר מדובר בחוסר-קולגיאליות. גם אם הוא מרגיש, ונניח שבצדק, שלא הובע בו אמון, יש דברים שאתה לא עושה כלפי חבר לקבוצה. קולפפר הוא שחקן מאוס ודוחה, שאין בו היום שום דבר מלבד יצר בכיינות זול.

        הצילו את המולדת

        וינס יאנג - עד עכשיו, בארבעת הניצחונות שהשיג נוצרה תחושה שיאנג פחות מפריע לכריס ג'ונסון ועושה פה ושם את מה שצריך כדי שטנסי תרד עם ה-W. התחושה הזו נמחקה כליל עם דרייב של 99 יארד בדקות הסיום, כולל מסירה לקני בריט כשעל השעון לא נותר זמן, בדאון רביעי עם עשרה יארד לעבור. לא צריך לשים תיוג על יאנג, פשוט להגיד "וואו".

        כריס רדמן - על פניו, לא נראה היה שרדמן ייקח את ההזדמנות שניתנה לו בעקבות הפציעה של מאט ריאן. לקוורטרבק המחליף של אטלנטה ניתנו לא פחות משש הזדמנויות בתוך קו העשרה יארד של טמפה ביי לקראת הסיום, כשהשביעית היא דאון רביעי על קו החמישה יארדים. עם 26 שניות על השעון מצא רדמן את רודי וייט באנדזון והציל, לפחות זמנית, את העונה של הפאלקונס. רדמן אף פעם לא יהיה קוורטרבק מוביל בליגה, אבל במהלך הזה הוא לפחות הרוויח קצת לגיטימציה, לפחות עד יום ראשון.

        ההגנה של הקולטס - הכל כבר נאמר על ההתרפסות המבישה של יוסטון בפני אינדיאנפוליס, אבל לפחות גורם אחד שקשור במישרין לקולטס ולא מקבל מספיק תהודה היה אחראי לניצחון שלהם - ההגנה. אפשר לדבר עד מחר על טעויות שיפוט, על הפחד ממאנינג, על הווירטואוזיות של רג'י וויין - כשההגנה של אינדי צריכה לבצע מהלכים גדולים היא מבצעת אותם, וזה, יותר מהכל, יכול לעשות את ההבדל בין סתם עוד מהדורה מפוארת ועונה קולטית טיפוסית בלי תואר לזכיה בסופרבול.

        מיילס אוסטין - תגיד תודה, טוני רומו, זה האיש ששומר על המשרה שלך.

        שביב של תקווה

        לארי ג'ונסון - גם למשחקים קלים יש נטיה להסתבך, במיוחד אם מעורבות בהן אמוציות כמו אלה שקיימות בדרבי של אוהיו. לא היה קל לסינסינטי לנצח את קליבלנד, וכדי לעשות את זה, היא הייתה צריכה לפלס דרך על הקרקע. אם בשבוע שעבר קיבל ברנרד סקוט את מרבית הנשיאות, הרי שהפעם, למרות שעשה את המצופה ממנו, ג'ונסון לקח פיקוד. 107 היארדים שלו היו משמעותיים לניצחון, ובעיקר הראו שבניגוד למה שחושבים בקנזס סיטי, לאיש יש לא מעט דלק במיכל. עם חזרתו הצפויה של סדריק בנסון, יהיה מעניין לראות כיצד שני שחקנים שנחשבו לסוסים מתים עד תחילת העונה משמשים פאנץ' 1-2 קטלני, אולי כל הדרך למיאמי.

        אנטוניו גייטס - מי שהיה אמור להיות אחד הטייט אנדים הטובים של העשור, סובל בשנתיים האחרונות מפציעות חוזרות ונישנות, שלא מאפשרות לו לשמור על יציבות. גייטס ששיחק מול קנזס סיטי הוא הגייטס שאותו היו רוצים לראות בכל שבוע בסן דייגו - 118 יארד ושני טאצ'דאונים, ואיום מתמיד על ההגנות. על הפריחה של טומלינסון כבר דיברנו, ואם גייטס יגלה יציבות, הצ'ארג'רס יהיו בדרך הנכונה.

        קייל אורטון - בואו לא ניכנס שוב לטרייד על ג'יי קאטלר ונתייחס רק לאורטון. תמיד אפשר לטעון שכריס סימס לא ראוי ללבוש את מדי הקוורטרבק של אף קבוצה בליגה, אבל בלי כל קשר, אורטון הוכיח מול הג'איינטס שהוא קוורטרבק מספיק סולידי, ויותר מכך - נגד וושינגטון ומול סן דייגו הוא הראה כמו שהוא חסר (נגד הצ'ארג'רס שיחק כשהוא לחלוטין לא בריא). אורטון לא ברמה של הגדולים ביותר, גם לא אלה שמתחתיהם, הוא בהחלט שחקן שראוי לפתוח בקבוצה שמתמודדת על מקום בפלייאוף. היינו אומרים שזה המקום להזכיר שקוורטרבקים הרבה פחות טובים מאורטון זכו בסופרבול, אבל עוד חזון למועד. דנבר לא בפלייאוף ולא קרובה אליו. לפחות היא עדיין בדרך.

        בקטנה

        - כמה מתגעגעים בניו יורק ג'איינטס לסטיב ספאגנולו?

        - וכמה היו רוצים בקרוליינה קוורטרבק נורמלי?

        - אם בולטימור צריכה הארכה כדי לנצח קוורטרבק מחליף וחסר ניסיון שמנהיג קבוצה במשבר - כנראה שהיא לא על אמת.

        - מי תגיע ל-0:16, ניו אורלינס או אינדיאנפוליס?

        - ומי מתנדב לשחק בסקנדרי של ניו אינגלנד? טפסי הרשמה עד סוף דצמבר.

        - מכל הפציעות שספגה פילדלפיה השנה, זו של דשון ג'קסון עלולה להיות הגרועה ביותר.

        - כשטרל אואנס רוצה, טרל אואנס מראה שהוא עדיין יכול.

        - לא, באמת, מדהים הסיפור הזה עם יוסטון כשהיא רואה את הקולטס.

        - 710 יארדים בחמישה משחקים, 142 יארד בריצה למשחק. זה מה שיש לכריס ג'ונסון להשיג כדי לשים את השם שלו לפני אריק דיקרסון.

        - אם כבר להביא מאמן גליצ'ים למארק סאנצ'ז, למה לא להחיות את הקריירה של מוצי לאון ולהציע לו ג'וב?

        ראשונים בתחומם

        יארדים במסירה:

        1. פייטון מאנינג (אינדיאנפוליס) - 3,415
        2. טום בריידי (ניו אינגלנד) - 3,286
        3. מאט שאוב (יוסטון) - 3,242
        4. ארון רוג'רס (גרין ביי) - 3,136
        5. דרו בריס (ניו אורלינס) - 3,117

        יארדים בריצה:

        1. כריס ג'ונסון (טנסי) - 1,396
        2. סטיבן ג'קסון (סט. לואיס) - 1,120
        3. אדריאן פיטרסון (מינסוטה) - 1,084
        4. ד'אנג'לו וויליאמס (קרוליינה) - 1,022
        5. מוריס ג'ונס-דרו (ג'קסונוויל) - 1,001

        יארדים בתפיסה:

        1. רנדי מוס (ניו אינגלנד) - 992
        2. רג'י ויין (אינדיאנפוליס) - 987
        3. סידני רייס (מינסוטה) - 964
        4. אנדרה ג'ונסון (יוסטון) - 945
        5. ווס וולקר (ניו אינגלנד) - 886

        תיקולים:

        1. קרטיס לופטון (אטלנטה) - 109
        2. פטריק וויליס (סן פרנסיסקו) - 107
        3. לונדון פלטשר (וושינגטון) - 102
        4. בריאן קושינג (יוסטון) - 99
        5. בארט רוד (טמפה ביי) - 97

        הפלות קוורטרבק:

        1. אלוויס דומרוויל (דנבר) - 14
        2. ג'רד אלן (מינסוטה) - 12.5
        3. ג'יימס הריסון (פיטסבורג), וויל סמית' (ניו אורלינס) - 10
        5. טרנט קול (פילדלפיה) - 9.5

        חטיפות:

        1. ג'יירוס בירד (בפאלו), דארן שארפר (ניו אורלינס) - 8
        3. אסאנטה סמואל (פילדלפיה), צ'רלס וודסון (גרין ביי)- 7