אחרי הכל, בן אנוש

ככל שאני קורא יותר על התאונה המוזרה של טייגר וודס, ככל שחרושת השמועות פושטת כמו ארבה על אתר אינטרנט אחד אחרי משנהו, ככה אני מבין פחות. "ביזאר" היא מילה סטרייטית מדי כדי לתאר את זה. הנה מה שאנחנו יודעים עם קצת פרשנות בצד.

1. טייגר וודס יצא מהבית בלילה שבין חמישי לשישי, נכנס למכונית, ונתקע בברז לכיבוי אש שהסיט אותו למפגש עם העץ של השכנים. (חבר שלח לי מסנג'ר מיידי: "מה יש לטייגר לחפש בשתיים בלילה מחוץ לבית? מה הוא, אייברסון? אולי נגמרו להם החיתולים?", ואחר כך הוא העלה השערה שטייגר מכור למשככי כאבים ושהוא הלך להשיג אותם בכל מחיר. "אתה יכול לתסרט את זה? טייגר שודד בית מרקחת באיומי מחבט גולף? איך נשמעת החקירה המשטרתית: "לא זיהיתי את השודד, אבל החבטה שלו נראתה לי מוכרת"?

2. בשבוע שעבר טייגר כיכב בשערי המגזינים הצהובים, שדיווחו על פלירט של טייגר בעת ששהה באוסטרליה לפני שבועיים עם בחורה בשם רייצ'ל יוצ'יטל (תקראו את שם המשפחה שלה לאט לאט ותבינו למה אני אומר שהסיפור הזה ביזארי. בסוף עוד יתברר שהוא בכלל נהג בגולף ונפגע מתקיפת נמר). אשתו של טייגר אלין, דוגמנית שבדית בעבר העני שלה, תקפה אותו בבית עם מחבט גולף (ביזאר. מה יש להם שם, מחבטי גולף בכל פינה?) ורדפה אחריו כשהיא מכה את המכונית שבה נמלט ממנה וודס (טוב, לפחות אנחנו מבינים עכשיו לאיפה הוא יצא בשתיים וחצי בלילה). מדובר אמנם בהערכות של עיתוני סלבריטיס עם מהימנות נמוכה, אבל הדו"ח המשטרתי הראשוני מצביע שלא נמצאו עקבות דם על לוח השעונים או על ההגה, כך שכנראה הפגיעות שלו לא היו כתוצאה מהתאונה.

3. יוצ'יטל, שאיבדה את הארוס שלה במתקפת ספטמבר 2001, עונה לכל עיתונאי שפונה אליה דרך חשבון "פייסבוק" שלה. היא שוללת את הרומן עם וודס ומבקשת שלא יגררו אותה לבוץ הזה. שלא יכתימו לה את האימאג'. יוצ'יטל הזאת היא מארחת במועדוני לילה במנהטן. היא שרפה סדינים באוסטרליה עם טייגר וודס (לפי דיווחים באינטרנט). איפה בדיוק האימאג' שלה נהרס?

4. בשבת עזבה אלין את הבית. לידה במושב הנוסע ישב כלב. מאחור ישבו כלבים נוספים.

5. קוראים יקרים: האם תוכלו לתאר בדמיונכם את ארוחת חג ההודיה בבית משפחת וודס ביום חמישי?

6. יש מוסר השכל לכל העניין המטופש הזה: טייגר וודס הוא בן אנוש. אנחנו הולכים לגלות המון על הצד הלא ידוע הזה של האיש שבחר לתת ליאכטה שלו את השם "פרייבסי".

ישבתי אתמול עם חברים, ואיכשהו הגענו לאינטרנט וכדורגל ולהתגלגל מצחוק. ראינו שדרים ערביים ולטיניים, ראינו גולים מגוחכים, ראינו קצת את ליברפול של בניטז וחשבנו שמאבק הכדורגל בין הפילוסופים הגרמניים לעמיתיהם היוונים היה שיא הערב. עד שנזכרתי בישראל-צרפת ו"מאיר תירגע" (כי לך תסביר לגויים "בפארק דה פראנס, רובן עטר"). בפעם השנייה הם התגלגלו מצחוק. בפעם הרביעית הם שמו לב שאני יושב בהלם. לא ידעתי להסביר למה.

בדרך הביתה, בסאבוויי, הבנתי: בזמן שהם נקרעו מצחוק, אני התפללתי שנהג האוטובוס שאני עוקף מימין יצליח לראות אותי.

רבע שלישי, 0:30, שלושה טאצ'דאונים במסירה, אחד בריצה. טים טיבו ממשיך לבנות את הקייס שלו כשחקן פוטבול המכללות הגדול בהיסטוריה.