שוער
מאיר שמיר (קפטן)
שנים קיוו אוהדי הפועל פתח תקוה למשיח, אותו איש גדול מהחיים שייקח את המועדון בידיו הבטוחות, יערסל אותו בכפפותיו הגדולות ויצעיד אותו להישגים כבירים. באמצע שנות ה-90 הוא הגיח, וסגר את השער על כל מה שהיה ומה שעוד יהיה. כמו השוערים הגדולים של פעם, רחבת ה-16 הייתה השטח שלו, בה שלט ללא עוררין. רחבת ה-16? כל המגרש היה שלו. המגרש? גם מתקני האימונים הסמוכים היוו את ממלכתו של השוער הגדול מכולם. דמותו הטילה מורא על כל שחקני היריבה, וזכורות גיחותיו האמיצות אל מעבר לקווי האיצטדיון, אל מגרשי הנוער, והכל כדי לאגרף באומץ עוד הגבהה של חלוץ יריבה מסוכן. הוא ניווט את הקבוצה מאחור, סידר את המערך, כיוון את החברים השונים. מאמן על המגרש. אבל תמיד בצנעה, בשקט, מאחורי הקלעים, בסתר. שם, ברחבות העפר של האורווה, הוא ביצע את עבודתו הנאמנה בצורה חרישית, מבלי להרוויח שקל, הכל למען המועדון. האוהדים תמיד קיוו שיעמוד בשער במובן המלא של המילה. ייקח אחריות פומבית על כל ההצלחות שחווה המועדון בתקופת כהונתו, אבל הוא תמיד נשאר צנוע ומרוחק, מביא ומוציא, מחתים ומפטר. זה, כמובן, רק העצים את המיתוס סביבו והפך אותו לאגדה בחייו. מאז עזב רשמית ב-2005, באופן מוחלט, סופי וברור, ללא כל עקבות וטביעות אצבע, הכל חרב. השער נותר פרוץ, והמפתח נותר בידיו. הקרקע של האורווה שייכת לו, גם מגרש האימונים, שחקנים שעברו פה ושם הגיעו דרכו, וכך גם חלק מחברות המאמצות. גם בבניינים שיתרוממו בקרוב במקום האורווה יש לו כנראה חלק. כיאה לשוער דגול, ידו בכל ויד כל בו. אשריה של הפועל פתח תקוה שהיא יכולה להשתמש בכל הטוב הזה בזכות נדיבותו.
הגנה
אלי אברבנל מגן ימני
הרבה כישרונות גדולים הצמיחה מחלקת הנוער המפוארת של הפועל פתח תקוה, הרבה פוטנציאל של סמלים למועדון. אברבנל מייצג את אותם פרחי כמורה רכים, שהיו אמורים להפוך לארכיבישופים בקתדרלה הפתח תקוואית, אך התפקרו, העדיפו את מנעמי החיים שסיפקו כל מיני מועדונים זוטרים דוגמת הפועל חיפה או בני יהודה. ב-2007, כשנדמה היה שאברבנל חוזר בתשובה ובא לחזק את המועדון בשעתו הקשה, החליט השחקן לחזור לשכונה, למרות שסיכם במלאבס. "כיף לי לחזור למקום שאני כל כך אוהב. התגעגעתי למערכת ולאוהדים, אמר אז, והתכוון למערכת הזהובה ולאוהדים מהשכונה. "לפעמים עושים דברים ומצטערים עליהם, ויתרתי על הרבה בשביל לחזור", הוסיף, כדי שלאיש לא יהיה ספק כמה יקרה לו פתח תקוה מכורתו, וכמה הקריב כדי לנטוש אותה שוב. אבל רק מועדון בעל שיעור קומה, כבוד עצמי וביטחון בצדקת הדרך כמו הפועל פתח תקוה, יכול להראות אצילות נפש, לסלוח לאברבנל ולהחזיר אותו, קשיש בערוב ימיו, למועדון לו לא תרם גם כשהיה צעיר ונמרץ. אפילו מינו אותו לקפטן, אולי כי פניו נראו מוכרות למישהו במגרש האימון. אברבנל היה כה מאושר מהמחווה, עד שהחליט לפרוש מכדורגל כשסמל הפועל פתח תקוה על חולצתו. כבוד.
דני לוי - בלם אחורי
הנשמה של המועדון, הברומטר של הקבוצה. כשהוא חם, הוא ההופעה הכי טובה בעיר. ב-2005 הורשע בעבירת תקיפה והיזק בזדון, בהחלטה שהתקבלה בבית המשפט השלום בפתח תקוה, כשבפסק דין הומלץ שלא יוכל לכהן בתפקיד רשמי בקבוצת כדורגל. בהחלטה נגד לוי נכתב כי "בחודש דצמבר שנת 2002, היו הנאשם ואיציק כגן חברי עמותת קבוצת הכדורגל הפועל פ"ת. בעת שהתקיימה ישיבת הנהלת ועד העמותה, החל הנאשם לצעוק לעבר איציק כגן 'זבל, הומו', ותוך כדי כך לפת את צווארו בחוזקה. כמו כן, ביום 10 ביוני 2003 הגיע הנאשם למשרדי הנהלת הקבוצה והחל לצעוק לעבר אבי סמובסקי, מנכ"ל הקבוצה: "תפתח, תפתח את החדר של ליאור שחר (יו"ר המועדון) אני רוצה לזרוק לו את הדברים מהחדר'". בפסק הדין עצמו נכתב כי במידה שדני לוי יורשע בעבירות המיוחסות לו הוא לא ישמש בתפקיד רשמי בקבוצה. מאוחר יותר, בהחלטה משנת 2005 הרשיעה השופטת דבורה עטר את לוי, על פי הודאתו בעובדות. הורשע, ובכל זאת חזר. כי זה דני, תוציאו אותו מהדלת, הוא יחזור מהחלון, תאטמו את החלון והוא יבוא לכם בחלום. ככה בלם צריך להתנהג.
תומר סיני בלם קדמי
הפועל פתח תקוה ידועה כמועדון חם ומשפחתי, ולכן תומר סיני, בחור בן 30 ומשהו שמכריו הישנים מספרים שהוא אוהד בכל לבו את מכבי תל אביב, הוא חבר הנהלה, כי רק אנשים שהמועדון בנפשם יוכלו להצעיד אותו לעתיד מזהיר. בזכות התיאום ההגנתי המופלא עם חתנו, דני לוי, סיני מוכיח שהאגדות בפתח תקוה ממשיכות להירקם, והרשימה הזאת אינה מתבססת רק על נפילי ונפלי העבר.
רז לבנת -מגן שמאלי
מייצג עבור לא מעט אוהדים את כל אותם עסקנים, יושבי ראש, מנהלים, חברי עמותה, מקורבים ובעלי אינטרס שעברו בקבוצה כלעומת שבאו, ויצרו חוסר יציבות ניהולי שגרם לכאוס בלתי אפשרי במועדון. עו"ד שמונה ליו"ר ב-2005 ועזב באותה מהירות בה מנור חסן היה מוכן לעזוב ב-1998 את הקבוצה למכבי חיפה או מכבי תל אביב, בזמן שחבריו נאבקו על האליפות עם ביתר. לבנת, כמו כל אוהד אמיתי, כינס מיד עם מינויו ישיבת הנהלה, כשהמטרות הראשוניות הן חיזוק הקבוצה הבוגרת והשמת דגש על מחלקת הנוער, ועד היום מתווכחים ביציעים אם הוא היה יותר תמים או יותר נאיבי. "אנחנו מנסים להתחיל עידן אחר, סגנון אחר, כפי שרונן אלעד מנהל את עסקיו", אמר היו"ר החדש בזמנו. "נקבע יעדים אסטרטגיים וטקטיים, לוחות זמנים. מטרתנו היא להחזיר את הקבוצה למקומה הראוי בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי". לא תמים ולא נאיבי. פתטי.
קישור
אבי סמובסקי קשר אחורי
כמו כל קשר אחורי שמנתב בין ההגנה להתקפה ואחראי על קצב המשחק, המנכ"ל סמובסקי ידע לשלוט בעיגול האמצע, רווי הפוליטיקה המקומית העכורה. ייזכר לעד כמנכ"ל ששלח את בנו לשחק דווקא במכבי פתח תקוה, היריבה הגדולה מכולן. מה רע בקצת קירוב לבבות ואחווה? האוהדים אף פעם ידעו להוקיר זאת. ב-2005 פרסמו בעיתון "הארץ" על העימות המילולי המכוער בינו לבין האוהדים, אחרי שסמובסקי הסיר שלטי מחאה עליהם נכתב "הפועל איוב" ו"עד מתי רשעים יעלוזון"."עפו שם קללות מחרידות ובעיקר זלזול כלפי סמובסקי, כשמשפט המפתח הוא 'מי אתה בכלל?'", נכתב אז. כיום, ממרחק של כמה שנים, גם אותו קומץ אוהדים מבין איפה הייתה הפועל פתח תקוה כיום ללא פועלו.
ליאור שחר קשר אחורי
חזות של מהנדס, אנרגטי, תמיד מסודר, מגוהץ, נותן הרגשה של אדם חריף ומשכיל שיודע כיצד דברים צריכים להתנהל. בפועל, הרבה רעש וצלצולים. אפילו בעירוני ראשון לציון למדו את זה מהר מאוד אחרי שמינו אותו ליו"ר. כשכיהן כיו"ר הפועל פתח תקוה רב כמעט עם כולם, קיבל ממאיר שמיר 1.27 מיליון שקל כדי שיואיל בטובו לעזוב בסוף שנות ה-90, רק כדי שיוכל לחזור על תקן מושיע כמה שנים מאוחר יותר ושוב לריב עם כולם. זו האגרסיביות הנדרשת מקשר אחורי.
גברי לוי קשר קדמי
"הרקדן" תמיד הפליא בביצועיו. מי לא זוכר את האופן התקיף והרם בו ניהל את הקבוצה בשנות ה-80 וה-90. מנהל המשחק האולטימטיבי של הכדורגל הישראלי. בוטה וישיר, בטוח וגאה, הוא הוליך את הכחולים לשעותיהם היפות. עסקן העסקנים הצטיין כל כך עד שהפך ליו"ר ההתאחדות. ביולי 2005 חזר לתפקיד היו"ר, ושוב, בדרכו הקולנית, גרם לכולם לחשוב שההגה בידיים הנכונות. אבל כבר בנובמבר אותה שנה פוטר מהקבוצה אחרי שהשתלח בטור לאתר טלספורט במאמן רפי כהן, איש שאמור ליהנות מגבו הרחב, ובמאיר שמיר, האיש שהזרים כסף לאגודה. "אני חרד מאוד לעתיד הפועל פתח תקוה", אמר לפני כמה חודשים. "צריך להוביל בקבוצה מהלך ניהולי של האוהדים, והיא חייבת להיות מנוהלת בנוסח ובמודל המשופר של קטמון ירושלים". כן, גברי ידוע ברעיונותיו המקוריים, גם אם הם באיחור של כמה שנים, והם משהו שבחיים לא היה מתיר לבצעו כשעמד בראש המערכת. חבל, כמה מוכשר, ככה לא מימש את הפוטנציאל. מהריקודים שלו רק הפועל פתח תקוה הסתחררה.
אפי צפריר קשר קדמי
שחקן עבר דגול שהגיע להישגים כבירים וכבר אז היה ברור שיום אחד הוא יצטרף לדור החדש והמוצלח של מנהלי כדורגל צעירים שישנו סדרי עולם. בהתאם לכך, הפועל פתח תקווה פתחה את שעריה לאחד מאגדותיה, כדי שהוא יביא לתוכה את שלמד בקריירת המשחק המפוארת שלו. כמו קשר קדמי יצירתי שיכול גם לשמש כחלוץ, צפריר הפליא ברעיונותיו הניהוליים המבריקים שהביא כמנכ"ל הקבוצה. מישהו אמר יו"ר ההתאחדות הבא שייצא מהפועל פתח תקווה?
התקפה
רונן אלעד חלוץ
בובה של שחקן. בובה של בן אדם. לא ברור עד עכשיו, לאחר שעזב את המועדון, בידי מי היו החוטים שהפעילו את הבובה, אבל ברור לכל זב חוטם, שהשייט האדיב מסמל את השנים הכושלות ביותר בתולדות המועדון. תחתיו מחלקת הנוער נפגעה, הקבוצה הבוגרת ירדה ליגה בצורה מבישה, אין יכולת כלכלית, אין כוכבים מקומיים, אין הווה ואין עתיד. האוהדים לא ישכחו איך תמיד עמד עם הידיים בכיסים על מפתן רחבת היריב, שיחק בהליכה, מיעט לרוץ, ובכל זאת הצליח לנהל את הקבוצה בשלט רחוק כשהוא מחלק הוראות מתיבת החמש או ארצות הברית, וליצור תחושה שהשער באוויר. בסוף ימיו במועדון הקבוצה החליפה מאמנים זוטרים במאמנים זוטרים יותר, והוא חגג עם הרבה סלטות בלי לכבוש שער אחד לרפואה. כי זה חלוץ. לא מרגישים אותו בכלל, ובפעולה אחת גדולה משנה את המשחק.
שמעון אבו חצירא - חלוץ
מסמל את כל אותם שחקנים שנהנו מיחסה החם של הקבוצה, ממתקניה, מאמניה ומנהליה, וברגע שהחלו לפרוח, פרשו כנפיים ועפו כל עוד רוחם, נשמתם וכישרונם ברגליהם. אבוחצירה הוא דוגמה לאותם ילדי טוברוק או קבוצות אחרות, שקשורים בעבותות לעסקנים הכושלים שניהלו ומנהלים את המועדון, השתמשו בהפועל פתח תקוה כקרש קפיצה, והפכו אותו למועדון חסר הזהות והגווע שהוא כיום.
