מריחים את הפלייאוף

רגע לפני חג ההודיה, המדור של תומר ספירשטיין משנה פאזה ומתמקד באלה שהיו בפנים לו היה הפלייאוף מתחיל היום

תומר ספירשטיין

זהו, עשרה מחזורים תמו להם, וזה אומר שהגיע הזמן לעשות שינוי. אם עד כה התמקדנו בשורות הסטטיסטיות של המשחקים בליגה מתוך תקווה למצוא איזושהי מגמה כללית לכל קבוצה, הרי שכעת אנחנו נכנסים לתחילת הישורת האחרונה, כשהקבוצות כבר יודעות – או אמורות לדעת – מה יש להן ביד, איפה הן חזקות ואיפה הן חלשות. אנחנו, מצידנו, מתחילים להסתכל לעבר הפלייאוף הקרב ובא, כשכעת המדור יקבל פורמט חדש, אשר יתמקד בקבוצות המועמדות לעלות, בנקודות החוזק שלהן ובסימני השאלה שסביבן, כרגיל – מתוך ניתוח המשחקים האחרונים ותוך כדי הסתכלות קדימה לעבר המשחקים שעוד נותרו (וזה לא הרבה, המדור מתחיל להזיל דמעה). את הסיקור הראשון שלנו בפורמט החדש נקדיש אך ורק לשש הקבוצות העולות לפלייאוף מכל חטיבה, אך זהו אינו כלל מחייב, וייתכן מאוד שכל שנתקדם לעבר ינואר – אם התחרות תישאר צמודה, בתקווה – נרחיב יותר על הקבוצות שדופקות על הדלת. שימו לב, אין מדובר כאן בדירוג כוח, אלא במיקומי הקבוצות השונות אילו העונה הייתה נגמרת היום.

עוד בוואלה! NEWS

הגל הבא של המסכות: נוחות, יפות ומגינות יותר - בהנחה מיוחדת לגולשי וואלה!

כתבה פרסומית
לכתבה המלאה
כריס סימס והברונקוס כרגע מחוץ לתמונה (צילום: AP)

AFC

אינדיאנפוליס (0:10, ניצחון 15:17 על בולטימור)

חוזק: כל המרבה, הרי זה משובח. אם חשבתם שלכסות את רג'י ויין ודאלאס קלארק יספיק, באו פייר גארסון, אוסטין קולי, ובמחזור האחרון היה זה טום סנטי (שלמי שפספס, נתן פרשנות חדשה להליקופטר של ג'ון אלוויי – או, ליתר דיוק, עשה משהו שנראה יותר כמו "בלאק הוק דאון"). בהיעדר משחק ריצה כלשהו (מקום 31 בליגה), כשאדאי מתפקד טוב יותר בתור תופס מסירות סקרין וצ'אד סימפסון נותן לו לנוח, פייטון מוצא עוד ועוד מטרות למסירה, כשהמסר ברור – אין הגנה שיכולה לכסות את כל השחקנים כל הזמן, וזה הזמן להתחיל להכניס כמה שיותר שחקנים לפורמה. וההגנה? למרות כיסוי סביר בלבד מהאוויר וממוצע פלוס על הקרקע, הגנת הקולטס עדיין מרשה הכי מעט נקודות למשחק בליגה, כלומר שהגנת הרד-זון שלה מתפקדת היטב.

סימן השאלה: מתי תבוא הנפילה? אינדי מקרטעת כבר כמה מחזורים, כשלמעט המשחק מול ניו אינגלנד ההתקפה אף היא לא מצליחה למקסם את עצמה. מול קבוצות שלא מצליחות לתקוע את המסמר האחרון זה עובד (סן פרנסיסקו, יוסטון, בולטימור), אך האם מול הקבוצות הטובות בחטיבה זה יספיק? לא בטוח. בשבוע הבא הקולטס נוסעים ליוסטון, כשניצחון יבטיח להם את ראשות הבית, אך ג'ים קאלדוול חייב להתחיל לעבוד על משחק הריצה, כי בפלייאוף אין יותר מדי בועטים שמפספסים.

סינסינטי (3:7, הפסד 20:17 לאוקלנד)

חוזק: הגנה מנצחת. הבנגאלס המחודשים מחזיקים בהגנת הריצה השנייה בטיבה בליגה, כשגם בספיגת נקודות היא נמצאת בטופ (מקום 3). זה הופך כל התמודדות לקרב חפירות פיזי, שכבר גבה לא פעם קורבנות (ע"ע בנסון, סדריק ופולאמלו, טרוי), ומקשה את המשחק עוד יותר אם הקבוצה המתקמבקת של השנה תקבל יתרון ביתיות בפלייאוף. הקבוצה של מרווין לואיס כבר הבטיחה לעצמה, פחות או יותר, את הבית לקראת הפלייאוף, כשהמשחקים הבאים רק עלולים להשפיע על מיקומה בסוף העונה. אך כשמתוך שישה משחקים נותרו לה מפגשים מול קליבלנד, דטרויט וקנזס סיטי – אותם היא אמורה לנצח – אין סיבה שלא תשמור על מעמדה.

סימן שאלה: הירדמות בשמירה? העובדה שסינסי הבטיחה לעצמה את הבית (שוב, למעט התרסקות רבתי) עלולה ליצור נמנום אצל הילדים הרעים (לשעבר?), ובהיעדרו של סדריק בנסון, ההתקפה האווירית הממוצעת בלבד של קרסון פאלמר עלולה לא להספיק מול קבוצות כמו הצ'ארג'רס, אינדי והפאטס. היינו אומרים שהמבחן האמיתי יגיע בעוד שלושה מחזורים (במינסוטה ולאחר מכן בסן דייגו), אבל ייתכן שעד אז גם בראד צ'ילדרס וגם נרב טרנר יורידו הילוך.

סן דייגו (3:7, ניצחון 3:32 על דנבר)

חוזק: התעוררות. הצ'ארג'רס פירקו, כצפוי, את הברונקוס, כשהפעם הם לא היו צריכים אפילו לחכות למחזור האחרון בשביל לעקוף את ההתקפה הפצועה של ג'וש מקדניאלס. נורב טרנר והברקים מצאו, סופסוף, את הקצב שלהם, כשגם טומלינסון חוזר לנצוץ (אמנם לא כמו פעם, אבל בכל זאת). לצ'ארג'רס נותרו למעשה שני משחקים קשים בלו"ז (בדאלאס ומול סינסינטי), אך בכושר הנוכחי שלהם אין סיבה שלא ימשיכו בתנופה ההתקפית שלהם, כשכעת הזמן לפתוח פער מדנבר ולנסות להתחרות על שבוע חופש בפלייאוף. בקצב הזה זה עוד יקרה, במיוחד כשהמשחקים הביתיים שלהם משוחקים, גם בדצמבר וגם בינואר, במזג אוויר של שיזוף.

סימן השאלה: האם הרודף יכול להיות גם נרדף? סן דייגו התרגלה להיות האנדרדוג בשנים האחרונות, כשההגעה מאחור עבדה לטובתם. זה קרה במאבק על הפלייאוף בשנה שעברה (שהביא להם מומנטום שהמשיך לינואר) וגם בשנה שלפני זה. אך האם יכולים הצ'ארג'רס להמשיך להוביל את הבית עד לפלייאוף, כמו גם לנצח את הבנגאלס ולקחת מהם את המקום השני בחטיבה ואת שבוע החופש? האם כדאי להם לקחת שבוע חופש? רק להזכירכם – כשהצ'ארג'רס הובילו מול ניו אינגלנד בפלייאוף 2006, הם נחנקו. האם לבוא כפייבוריטים לא יזיק להם?

מאנינג מתפעל את ההתקפה, הקולטס מקרטעים אבל מנצחים, וזה מספיק (צילום: AP)

ניו אינגלנד (3:7, ניצחון 14:31 על הג'טס)

חוזק: 2007, אומר לכם משהו? ביל בליצ'יק וטום בריידי התחילו לחבר שוב את הקבוצה ההתקפית המאיימת של לפני שנתיים, כשבריידי מתחבר למוס ו-וולקר, מארוני מתחיל לשים נקודות ואפילו הקבוצה המיוחדת נראית אימתנית. התקפת הפאטס מדורגת במקום השני במסירה וביארדים ושלישית בנקודות, כשאפילו משחק הריצה מדורג בחלק העליון של הליגה (15). הההגנה מראה נתונים לא שונים בהרבה – מקום שני בספיגת נקודות, שישי ביארדים ובמסירה, ו-14 בריצה. הענק הבוסטוני התעורר, וכפי שראינו במשחק מול אינדי – אף קבוצה לא ממש רוצה לפגוש אותו.

סימן שאלה: מה לגבי הרבע האחרון? גם מול הג'טס, גם מול אינדי ואפילו מול דנבר בתחילת העונה – הפאטס מובילים ומורידים ארבעה הילוכים, כשלא תמיד הם מצליחים לחזור לקצב בזמן הנכון. מאנינג כבר ניצל את העובדה הזו, גם אורטון (טוב, הפאטס לא היו מחוברים אז, אבל בואו ניתן גם קרדיט למנצחים), ולולא התקפה מאותגרת של הג'טס ובפאלו, גם המשחקים הללו היו נגמרים קצת אחרת. בעוד שבועיים יוכלו הפאטס לסגור עניין מול מיאמי, כשלפני כן ישחקו במשחק המאנדיי נייט הגדול של העונה (מול הסיינטס) – שעלול אפילו להיות גם הסופרבול. אך אם פייטון, בלי יותר מדי תופסים, הצליח למצוא את הקאמבק מולם, מה יעשה דרו בריס?

ג'קסונוויל (4:6, ניצחון 15:18 על בפאלו)

חוזק: שלוש מילים, מתחיל במוריס. שימו לב מי חזר פתאום לתמונת הפלייאוף – ג'ק דל ריו, על גבו של ג'ונס-דרו שחורך מדשאות, ובעזרתו של לוח משחקים של שלושה משחקים רצופים מול הצ'יפס, הג'טס והבילס (לא בדיוק קבוצות הקלאץ' של הליגה). לג'אגס אמנם נותרו משחקים לא קלים, כשרק קליבלנד תאפשר מנוחה קלה (וגם זה במחזור האחרון), אבל עם המיני-קאמבק של בית ה-AFC דרום עוד ייתכן ונראה את ג'ונס-דרו שורף הגנות גם בינואר.

סימן השאלה: מוריס ועוד 54? גם את שלושת המשחקים הרצופים הללו, למרות הניצחונות, צלחו הג'אגוארס רק בקושי, וגם זה היה מול קבוצות חלשות. קבוצות כבר הבינו שפרט לג'ונס-דרו וסימס-ווקר אין לדל ריו מה לזרוק למגרש, ואותם, בסופו של דבר, יהיה אפשר לסגור. כבר ראינו את זה קורה לא אחת בשנים האחרונות, ועם הגנה חלשה הם לא יצליחו להמשיך הרבה. הקרב מול יוסטון בעוד שבועיים יכריע, כנראה, מי תתמקם במקום השני בבית, אך האם זה יעיד על עלייה לפלייאוף?

פיטסבורג (4:6, הפסד 24:27 לצ'יפס)

חוזק: חוזק. ביג בן, בריא, הוא אחר הק"בים שהכי קשה להפיל לדשא. פולמאלו בריא הוא אחד המתקלים הקשוחים שיש לליגה להציע. הסטילרס תמיד קשוחים, ובדצמבר זה נותן להם יתרון בהיינס פילד הקפוא – שם הם יארחו את בולטימור, אוקלנד וגרין ביי (שתיים מתוכן עדיין מקוות לפלייאוף). סוויפ על הרייבנס יבטיח להם את המקום השני בבית, ואנחנו כבר יודעים טוב מאוד שאף פעם אי אפשר להספיד את הסטילרס בדצמבר-ינואר, גם כשהם מגיעים מהמקום השישי בחטיבה.

סימן השאלה: בריאות. בלי ביג בן ופולמאלו בכושר משחק, הצ'יפס מאותגרי קו ההתקפה הצליחו לנצח את הסטילרס, כך שאפשר בהחלט לראות את הרייבנס והפאקרס מנצלים את היעדרותם של שני השחקנים החשובים בקבוצה בכדי לנצח ולנסות להשיג כרטיס לפלייאוף. על הנייר, הסטילרס אמורים להגיע לפלייאוף (שם, הרי, הכול אפשרי), אבל בשביל זה הם יצטרכו אקסטרה-מאמץ מהאדם החשוב ביותר בקבוצה כרגע – הרופא.

בקבוצה של ביג בן יש אדם אחד מאוד חשוב - הרופא (צילום: AP)

NFC

ניו אורלינס (0:10, ניצחון 7:38 על טמפה ביי)

חוזק: ההצגה הטובה בליגה. בים, באוויר וביבשה – שון פייטון עושה הכול. ההתקפה הטובה בליגה בנקודות וביארדים (כמו גם שישית במסירה וחמישית בריצה) ממשיכה לרסק הגנות, כשדרו בריס, כך נראה, נותן לכל שחקן לשים ט"ד על הלוח בכל רגע נתון, וזה כולל את הסנטר והפאנטר. במילים אחרות – קחו את התצוגות של מאנינג, תוסיפו להן גיל צעיר, רסיברים ותיקים יותר, תיאום טוב יותר ואפילו הגנה שמייצרת יותר נקודות, ותקבלו את הפייבוריטית לקחת את גביע לומבארדי בתחילת פברואר. העונה הזו, למי שהיה בקומה עד עכשיו, מזכירה מאוד את עונת 2006 בתוספת הגנה רצחנית.

סימן השאלה: ניו אינגלנד 2007, זוכרים? כמו הפאטס בעונת השיא שלהם, גם הסיינטס התחילו להראות סימני חריקה (תמחקו את המשחק האחרון מול טמפה ביי. אנחנו מדברים על משחקים מול קבוצות אמיתיות), וכבר אפשר להריח את ההפסד הקרב ובא. בשבוע הבא הם פוגשים את הפאטס האימתניים לא פחות, כשגם דאלאס מחכה בהמשך הדרך. הלו"ז של הסיינטס לא פשוט, כשאנחנו צפויים לראות עוד משחקים קשים וצמודים שעלולים לגבות מהם מחיר לא קטן.

מינסוטה (1:9, ניצחון 9:35 על סיאטל)

חוזק: במילה אחת – פארביטרסון. ההתקפה האווירית של פארב נלחצת מעט? אין בעיה – ניתן את הכדור לפיטרסון. הגנת ריצה אפקטיבית ואיבודי כדור של פיטרסון? אין בעיה – סידני, גו לונג! המהלך המשמעותי של הפגרה ממשיך לקצור פירות. מה זה לקצור? ההתקפה הממוקמת במקום השני בנקודות לקצור. יש האומרים שמינסוטה היא-היא הקבוצה הטובה בליגה, וביום טוב של שלושת השחקנים המרכזיים בקבוצה (פארב, פיטרסון וג'רד אלן) המדור יכול להבין למה. האתגר הגדול של צ'ילדרס יהיה לשמור על הק"ב והר"ב שלו בריאים עד לפלייאוף, שם הם אמורים לשחק בדום לכל אורכו. וההגנה? מקום שלישי בריצה ועשירי בנקודות, תודה ששאלתם.

סימן השאלה: האם המפלצת התלת-ראשית תחזיק מעמד? אלן, המנהיג הבלתי מעורער של ההגנה, מראה יכולת אימתנית מול הפאקרס, אבל עדיין ישנם יותר מדי משחקים שבהם הוא נעלם. פארב הוא עדיין בן מחזורו של מתושלח, ופיטרסון הוא בכל זאת רץ (עמדה מועדת לפציעות), וגם מפמבל לא מעט – כשבמשחקים צמודים זה עלול להיות מה שיטה את הכף. כרגע הכול דופק כמו שעון, אבל עם בואו של דצמבר האיום וגנרל חורף (ישפיע רק במשחק בשיקאגו במחזור הלפני אחרון), כמו גם השחיקה מהעונה הזו – הכול יכול להיות.

דאלאס (3:7, ניצחון 6:7 על וושינגטון)

חוזק: הגנה. זה אמנם לא נראה כך, אבל הגנת הריצה של הבוקרים במקום השביעי בליגה, מקום חמישי בספיגת נקודות, 20 במסירה ו-16 ביארדים. זה, למעשה, אומר שההגנה מונעת מהתקפת היריב לשלוט בשעון (מסירות גומרות מרחקים בזמן קצר, כן?) ולשים נקודות על הלוח, כלומר שההגנה משאירה את דאלאס במשחק, כמעט בכל משחק. ההתקפה, כשהיא רוצה, עדיין נמצאת בחלק העליון של הליגה – 5 ביארדים, 8 בריצה, 9 במסירה ו-14 בנקודות. זה לא רע, אבל זה עדיין צריך להשתפר. אנחנו כבר יודעים למה דאלאס מסוגלת, התקפית והגנתית, ולמרות לוח משחקים קשה בחודש הקרוב – ניצחונות יביאו אותה לבאר. האם ישתו ממנה? פה סימן השאלה.

סימן השאלה: פה משחקים יום כן, יום לא. היום? התקפת הבוקרים היא ההתקפה הכי מפוצלת אישיות בליגה. לא ברור מה ג'ייסון גארט מנסה לעשות שם, אבל משהו שם חורק, ולא לראשונה העונה. במשחק אחד טוני רומו יכול למסור כמו דרו בריס, לחלק מתנות אוויריות כמו פייטון מאנינג ולאפשר משחק ריצה כמו לאדריאן פיטרסון, ובשבוע שלאחר מכן – אפילו ג'מארקוס ראסל ודרק אנדרסון מביאים נתונים טובים יותר. דאלאס חייבת למצוא את היכולת שלה מחדש, במיוחד כשמדובר בקבוצה שצריכה פגישה שבועית עם פסיכולוג, אחרת היא תמצא עצמה מחוץ לפלייאוף.

פיצול אישיות מטורף. רומו (צילום: AP)

אריזונה (3:7, ניצחון 13:21 על סט. לואיס)

חוזק: האחים וורנר. ההתקפה האווירית של הקרדינלס, מקום רביעי בליגה (כמו גם 10 ביארדים ובנקודות) ממשיכה לעבר שבירת הקללה הרובצת על מפסידות הסופרבול, כשהבית החלש שבה היא משחקת עוזר לה לא מעט. משחק הריצה אמנם עדיין לא מצא את הקצב (מקום 27 בליגה), אך כשזה מגיע לגול-ליין, ביני וולס וטים הייטאוור מצליחים להביא נקודות (9 ט"ד במשותף) – וגם זה חשוב. אריזונה פוגשת בעוד שבועיים את מינסוטה למשחק סאנדיי נייט שישפיע על הדירוג הסופי, ומול הגנה אווירית חלשה של מינסוטה יוכל וורנר להערים נקודות כשהוא יודע שניצחון על הניינרס בשבוע שלאחר מכן יבטיח לו את המקום הראשון בבית.

סימן השאלה: חכמה על קטנים? אריזונה הצליחה העונה לנצח קבוצות שהיו בנפילה במקרה הטוב, ובקריסה טוטאלית במקרה היותר טוב (עבורה). מול קבוצות בתנופה – קרי הניינרס בתחילת העונה (כשעוד היו להם ציפיות), אינדי וקרוליינה שהריחה את הוויילד-קארד – היא התקשתה לעשות משהו על המגרש. בעוד שבועיים זה יהיה מפגש מעניין בין שתי קבוצות עם התקפות אימתניות והגנות חד מימדיות, אך כפי שראינו בעונה שעברה, ברגע שמגיעים לפלייאוף, השמיים הם הגבול.

פילדלפיה (4:6, ניצחון 20:24 על שיקגו)

חוזק: כשזה דופק – זה דופק. לפילדלפיה יש את הכלים ההתקפיים להתמודד מול כל קבוצה בליגה, אם הם רק יגיעו עם תכנית משחק מסודרת, מאורגנת ומוכנה. מקנאב לא מראה סימני חולשה מדאיגים עד כה, כשמקלין וג'קסון מקלים עליו את העבודה, ועם ווסטברוק בריא ומק'קוי מאחוריו גם משחק הריצה עובד לא רע. אם אנדי ריד יצליח לשלוט בעצמו ולהתכונן כראוי למשחקים שנותרו לאיגלס (לא פשוט: וושינגטון, אטלנטה, ג'איינטס, ניינרס, דנבר ודאלאס) הם ימצאו את עצמם עם כרטיס לפלייאוף – ואולי אף כראש בית.

סימן השאלה: אם לסבתא היו גלגלים. שימו לב לשני הניצחונות המרכזיים של האיגלס העונה – על קרוליינה (במשחק הזוועות של דלהום) ועל הג'איינטס (שהיו בתהליך התפרקות רבתי). פרט לכך, לאיגלס אין ניצחונות של ממש על קבוצות שרצות לפלייאוף, וזה עוד בלי להזכיר את ההפסד המביך לאוקלנד. מבין המשחקים שנותרו לאיגלס, רק וושינגטון והניינרס לא ממש במרוץ לפלייאוף, ואם ניקח בחשבון שהרדסקינס ישמחו לקלקל לכל קבוצה מהבית שלהם, נמצא שרק משחק אחד אמור להיות קל יחסית, וגם זה רק בהנחה שהניינרס כבר ויתרו על העונה. זה הזמן של אנדי ריד לשנס מותניים ולהציג את הקבוצה שהאיגלס אמורים להיות. עד כה, זה לא ממש קרה העונה.

גרין ביי (4:6, ניצחון 24:30 על סן פרנסיסקו)

חוזק: אלת המזל. הפאקרס נהנים, בינתיים, מהעובדה ששלוש קבוצות מבית ה-NFC מזרח מתכוונות להרוס אחת לשנייה (לשלישית) את סיכויי הפלייאוף, ומכך שאטלנטה נראית די אבודה בלי מייקל טרנר בבאקפילד, ועם לו"ז שכולל רק שתי קבוצות שמתמודדות לפלייאוף (בולטימור ופיטסבורג. אריזונה פוגשת אותם במחזור האחרון אבל המדור מרשה לעצמו להניח שלאריזונה המשחק הזה יהיה לפרוטוקול), הסיכויים של הפאקרס להמשיך להקפיא את האוהדים שלהם גם בינואר לא קטנים בכלל. למעט משחק הריצה (מקום 11 בליגה), התקפת הפאקרס נמצאת בטופ-10 של הליגה, כשגם ההגנה נראית נהדר (שלישית ביארדים, 4 בריצה, 7 במסירה ו-12 בנקודות), ובסך הכל יש סיבה לאופטימיות בוויסקונסין.

סימן השאלה: עד כמה הלו"ז יכול לסחוב קבוצה? כמו לאיגלס, גם לפאקרס אין ממש ניצחונות משמעותיים על קבוצות רציניות. למעשה, הקבוצה הרצינית היחידה שאותה הצליחו לנצח היא דאלאס, ואנחנו כבר יודעים מה הבעיות של דאלאס, וגם זה כשהבוקרים היו במשחק למעשה כל הזמן. הפאקרס אמנם יכולים וצריכים להמשיך לשייט לקראת הפלייאוף, אבל לאור הביצועים שלהם מול מינסוטה – הייתם מהמרים עליהם מול וורנר, בריס ופארב? בדיוק.

כשזה דופק זה דופק, אבל יותר מדי פעמים זה לא דופק ללה-שון מק'קוי והאיגלס (צילום: AP)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully