הטריפ האישי שלי

-"אתה יודע לאיפה אנחנו הולכים?"

-"לא"

-"יופי".

ברגע שקלטתי שהבחורה הצ'כית, נס הנדסי-סימטרי של עיגולים וקווים ישרים, מתארת לי בפרוטרוט איך היא אוהבת לעשן על העכביש הפרטי שלה, רק כדי לראות איך הוא מסתבך בטוויית הקורים, הבנתי שאני בדרך למטה, שאני יכול צאת מאברקסס (קופי-שופ שאני ממש אוהב, גם בגלל שהוא לא זנח את הסופר סקאנק הישן והטוב לטובת גידולים חדשים, וגם שהוא תמיד גורם לי לתהות איזה מעצב החליט על מדרגות תלולות ולולייניות בקופי-שופ). זה ההסכם היחיד שיש לי עם עצמי: אתה חייב להיות סחי כשאתה מתחיל להתערבב עם תנועת האופניים-חשמליות-מכוניות-מוניות-בני אדם ברחובות הצרים של אמסטרדם. נכנסתי לקפה אינטרנט וקראתי:

שגרג אודן קלע 24 נקודות, על סוף המשחק של אל.אס.יו, שהניקס לקחו את בוסטון עד לקצה, על קליעת הקרקס של קובי, שרקס ריאן נעלב מזה שהפטריוטס החליטו על מסירה ארוכה בסוף המשחק כשהתוצאה כבר הוכרעה, שטוטנהאם הבקיעה תשיעייה, שבולטימור הלכה על מסירה קצת יותר משתי דקות לסיום המשחק כשהיא במרחק סביר לבעיטת שדה שהיתה מעניקה לה יתרון על אינדיאנפוליס (שוב, אפקט מאנינג), שפיטסבורג הפסידה בקנזס סיטי במשחק שבו רות'לסברגר ממזמז את הארבע מאות יארד, שארון רוג'רס לא הופל, שברט פארב מסר 22 מ-25.

לקחתי אוויר, אפשר להמשיך. שסינסינטי הפסידה באוקלנד אחרי שהובילה בשבע נקודות, 33 שניות לסיום המשחק, שדנבר הפסידה בפעם הרביעית ברציפות אחרי שישה ניצחונות, שווינס יאנג ניצח בפעם הרביעית ברציפות אחרי שטנסי הפסידה שישה משחקים ושפתאום טנסי היא מועמדת די אידיאלית לפלייאוף, שקורט וורנר נפגע בראש והחליט, התעקש, לצאת מהמשחק. שמשחק העונה היה בכלל קליבלנד נגד דטרויט, משחק שהוכרע בשנייה האחרונה, אחרי שקליבלנד עשתה עבירה בסיום הזמן החוקי, ולאחר מכן לקחה פסק זמן שאפשר למתיו סטאפורד לברוח מהצוות הרפואי של דטרויט (לאחר שפרק את הכתף במסירה הקודמת), להיכנס למשחק ולמסור, עם כתף פרוקה, טאצ'דאון שניצח לליונס את המשחק.

אחר כך קראתי שכל זה קרה במשחק שבו בריידי קווין מסר ליותר משלוש מאות יארדים וארבעה טאצ'דאונים, ובלי חטיפה אחת. ופתאום, לחזור לאברקסס ולשמוע מהנס הגופני הבלונדיני מפראג על עכבישים ממוסטלים, נשמע לי הכי סחי בעולם.