לא נכנסו למלכודת

עודד קטש הוא אדם שחושב מחוץ לקופסה. רוב השקפותיו על המשחק, החל מהדרך הנכונה לגידול שחקנים ועד לדיסטנס בין מאמן לפקודיו, אינן קונבנציונליות. הוא נוטה להטיל ספק בקלישאות הכדורסל המקובלות, שאחת מהן גורסת שכדי לנצח את מכבי תל אביב יש להאט את הקצב. לכן, בחר מאמן גלבוע/גליל לא לשנות כמעט דבר בסגנון המשחק הפתוח והמהיר של קבוצתו.

אפשר להבין אותו: בלי גבוה דומיננטי, גלבוע/גליל לא בנויה למשחק חפירות. סביר להניח שקטש גם האמין שבכושרה הנוכחי של מכבי, שעל אף ניצחונותיה אינה מרשימה, קבוצתו יכולה להסתכל לחבורה של פיני גרשון בעיניים בלי להתבייש. הנתונים הסטטיסטיים החשובים מראים שהוא צדק: גלבוע/גליל לקחה יותר ריבאונדים (38 מול 29) ואיבדה פחות כדורים (15 מול 21). אם הכל עבד כל כך טוב, איך זה שגלבוע/גליל לא הצליחה אפילו למתוח את יריבתה עד הדקות האחרונות? התשובה טמונה בשלושה מרכיבים משמעותיים מאוד, שמחזיקים את מכבי בחיים עד עתה, למרות כל מגרעותיה: קליעה, עומק ואופי.

מחד, הגבוהים של מכבי נכנעו אפילו לכדיר ולרנדל הנמוכים יחסית, אידסון המשיך להתעקש למסור את הכדור לכל נקודה על הפארקט שאינה מאוכלסת בשחקן צהוב והגנת הפיק-אנד-רול במחצית הראשונה קרסה (מתי ייגמלו המאמנים הישראלים מהמנהג המגונה של חילוף אוטומטי בכל חסימה ויתחילו לאלץ את שחקניהם לשמור?).

מנגד, מכבי של העונה היא קבוצת קליעה פנומנלית - אף שספק אם תשחזר את 78 האחוזים המדהימים משלוש שהשיגה אתמול. מעבר לכך, לפחות בליגה הישראלית, שחקנים כמו פניני (במחצית הראשונה) ובלות'נטאל (בשנייה) יכולים לקום מהספסל ולנצח עבורה משחקים.

לבסוף, כמו במשחק ברומא, הלכה רמת הריכוז של מכבי והתחדדה ככל שהמשחק התקדם, בעוד גלבוע/גליל איבדה ריכוז וכדורים לרוב במחצית השנייה. גם אם ווינריות צהובה בליגה נראית טריוויאלית לכאורה, צריך לזכור כמה פעמים בשנים האחרונות הרימו קבוצות של מכבי ידיים במצבים דומים.

אין פירוש הדבר שגרשון יכול להיות רגוע: מכבי עוד לא נתקלה בתחרות רצינית, השחקן היקר ביותר שלה שוב לא התלבש (לאמפה) והיא סובלת מבעיה חמורה באחד היסודות החשובים בכדורסל - מסירה. מצד שני, הרבה יותר נוח למצוא פיתרונות לכל המינוסים הללו כשהשחקנים הקצת מבולבלים שלך לא מחטיאים כדור.