המורשת שנמשכת, וזו שמתמשכת

אין תענוג גדול יותר, בעיקר בעולם הספורט, מלדרוך על מישהו כשהוא למטה. התבוסה של אוניברסיטת דרום קליפורניה לסטנפורד בשבת (והחוצפה של מאמן סטנפורד, ג'ים הרבו, ללכת על שתי נקודות אחרי טאצ'דאון ברבע הרביעי, כשסטנפורד מובילה ב-27 נקודות), הביאה לקביעה שתם עידן, שהשליטה המוחלטת של פיט קרול ודרום קליפורניה בליגת הפסיפיק-טן הסתיימה. יכול להיות, אבל זה תלוי גם איך בוחנים את קרול.

קרול הגיע לאחת האוניברסיטאות הגדולות בהיסטוריה של פוטבול קולג'ים, מכונה של ליינבקרים ורצים אחוריים. הוא שיקם את קבוצת הפוטבול, הוביל אותה לשתי אליפויות, הפסיד אליפות אחת במה שיכול להיחשב כמשחק הקולג'ים הגדול אי פעם, הפך את דרום קליפורניה ליותר סקסית ממיגן פוקס וגרם לכל דרום קליפורניה לשכוח שאין קבוצה מקצוענית בלוס אנג'לס. וזה עדיין לא הסיפור. הבחינה של קרול צריכה להיעשות לפי אמות המידה שבהן כל פרופסור בקולג' אמור להיבחן: איך הוא מכין את הסטודנטים שלו למקצוע העתיד שלהם ולחיים בכלל. זה יכול להיות סיפור מעניין אם שון קודי יכול לצטט את ניטשה, אבל מספיק שהוא מרוויח מאות אלפי דולרים בשנה ויודע מה מותר ואסור לו לעשות לבחורה, כדי שנוכל להגיד על קרול שהוא עושה את העבודה שלו. לגבי מייק ששבסקי, לדוגמה, אני אמביוולנטי. אני חושב שהוא משתמש בצורה מכוערת בשחקנים שלו כדי לקדם את עצמו (שחקנים של דיוק, אחד לאחד, הם כישלון כזה או אחר ב-NBA), אבל רובם מסיימים עם תואר, ואתה לעולם לא קורא על שחקנים של ששבסקי במדור הפלילים. דין סמית' הוא אלוהים מהבחינה הזאת, בובי האגינס השטן.

עשיתי ספירה: 37 שחקנים של דרום קליפורניה משחקים כיום בליגה הפוטבול המקצוענית. מדובר במספר עצום, במיוחד בליגה שבה אורך הקריירה המקצוע הוא בין שלוש לארבע שנים. רק ללואיזיאנה סטייט (42) וטקסס (41) יש יותר נציגים. חוץ משני שחקנים, כל שחקני דרום קליפורניה מגיעים מהקדנציה של קרול, ולא מדובר בסתם שחקנים: שלושה קוורטרבקים פותחים (ורביעי שמתדפק), אחד הרסיברים הכי טובים בליגה, רץ אחורי שהיה מכונת טאצ'דאונים אשתקד, רץ אחורי/פלאנקר שמתחיל למצוא את המקום שלו בליגה, הסייפטי הכי טוב בליגה, המנהיג של הגנת סינסינטי המשתפרת.

אפשר להתחיל לקבור את קרול. כבר הרבה שנים שהוא מפסיד משחק שהוא לא אמור להפסיד ויוצא מהמרוץ לאליפות. השנה הוא שוב התרסק. אבל המורשת שלו צריכה להיות ברורה עם כל מסירה של קרסון פאלמר, תפיסה של סטיב סמית', ריחוף של רג'י בוש או תיקול של טרוי פולמאלו. חוץ מזה, קרול איבד מסוף השנה שעברה את כל חוליית הליינבקרים שלו ואת הקוורטרבק הפותח. דרום קליפורניה נמצאת השנה בתהליך בנייה. בשנה הבאה, בסטנפורד-דרום קליפורניה, אני נותן לסטנפורד 21 פור.

זוכרים את הלהיט "אנחנו מאמינים" מלפני קצת יותר משלוש שנים? זוכרים את גולדן סטייט מעיפה את דאלאס, הקבוצה הכי טובה בליגה, בסיבוב הראשון של הפלייאוף? הנה מה שנשאר: בארון דייויס ברח לקליפרס (לקליפרס!), ג'ייסון ריצ'רדסון הועזב תמורת בחירת דראפט שלא מוכיחה את עצמה, מאט ברנס עזב, סטיבן ג'קסון הועבר (תמורת ראג'ה בל ורדמנוביץ'), מיקאל פיטרוס עזב, מונטה אליס מועמד לעזוב. גולדן סטייט הפכה לקבוצה פאתטית (ומקבעת את אוקלנד כעיר הספורט האומללה ביותר באמריקה). אבל המאמן נשאר אותו מאמן.

לדון נלסון חסרים 21 ניצחונות כדי להיות המאמן עם מספר הניצחונות הגבוה ביותר בהיסטוריה של הליגה. אני לא רואה שום סיבה אחרת שהוא ממשיך לאמן. הוא נראה כמו אדם זקן, מוטרד וטרחן, כזה שכולם מפריעים לו ולא מבינים אותו. נלסון עשה הרבה דברים יפים ב-NBA. הייתי רוצה לראות את גולדן סטייט יוצאת לרצף של 21 ניצחונות ונותנת לו לפרוש להוואי. לא משנה איך הקבוצה הזאת נראית, נלסון יממש את הארכת החוזה שלו לשנה הבאה כדי להשיג את מספר הניצחונות הדרוש שלו כדי להיות מספר אחת. חבל, כי נלסון היה ממציא משוגע, והריצה שלו אחרי מספרים משאירה טעם של מרירות מקריירת האימון שלו.