בעוד פחות משבועיים ימלאו 34 שנים לת'רילה אין מנילה, קרב האגרוף המיתי שהפגיש בין מוחמד עלי לג'ו פרייז'ר. כמה חודשים לפני שנערך "קרב המאה", דון קינג, אמרגן האגרוף הפרובוקטיבי, חיפש אכסניה מתאימה, ושליט הפיליפינים פרדיננד מרקוס הציע שהמפגש שהסעיר את העולם יתקיים בפרבר של מנילה. שלוש שנים אחרי שהפך את הפיליפינים למדינה תחת שלטון צבאי, מרקוס השתמש בקרב כדרך להסית את תשומת הלב הציבורית מתלאות היומיום שגרם משטרו, ולהעלות את קרנו בעיני העולם. 34 שנים אחרי, בפיליפינים יש דמוקרטיה, הכלכלה זינקה ב-5 אחוז מאז שהנשיאה גלוריה מקפגל ארויו מונתה ב-2001, והאגרוף אינו נועד להסיט את תשומת הלב הציבורית מדבר. להפך. בשנים האחרונות האגרוף הפך למשהו שהוא מעבר להפוגה ספורטיבית עבור הפיליפינים, הוא הפך למקור לגאווה לאומית והשראה, והכל בזכות בחור בן 30 בגובה 1.69 מ', ששוקל 65 קילוגרם ועונה לשם מני פאקיאו.
השבוע הוכתר פאקיאו על ידי רבים בעולם האגרוף כאחד הגדולים בהיסטוריה, וזאת אחרי שגבר על מיגל קוטו הפורטוריקני וזכה בתואר הבינוני-קל של איגוד WBO. ניצחון זה העניק לו הישג יחיד במינו: הוא היחיד שזכה בשבע אליפויות עולם בשבעה משקלים שונים. ב-20 החודשים האחרונים הוא נלחם בארבע קטגוריות משקל שונות, מה שמעצים את הישגו, והוא נחשב למתאגרף פאונד-פור-פאונד הטוב בעולם. בשלושת העשורים האחרונים הפוליטיקה הנכלולית, ארבעת האיגודים שמפצלים את הענף, העדר כוכבי-על עולמיים ועליית קרנם של אומנויות הלחימה, עמעמו את זוהרו של עולם האגרוף. "הוא הלוחם הכי גדול שראיתי אי פעם, וזה כולל את מוחמד עלי, מרווין האגלר ושוגר ריי לאונרד", אמר אמרגנו בוב ארום בהתלהבות (ובהגזמה כשמדובר בעלי), אבל אין ספק שנכון להיום פאקיאו הוא זה שהצית מחדש את אש הרומנטיקה בענף האגרוף, והסית את זרקור תקשורת הספורט העולמית אל הזירה.
הצמיחה
מיד בתום הקרב נגד קוטו מיליוני פיליפינים פרצו בחגיגות, האומה בראש כותרות התקשורת העולמית ולא בגלל עוד אסון טבע. הנשיאה ארויו מיהרה לברך את פאקיאו על הישגו, והוסיפה כי היא "מקווה שהניצחון הזה יעניק השראה לכל העם, ובמיוחד לנוער, ושיבינו שאין גבול להצלחה כל עוד עובדים קשה, נותנים את הלב ומתמקדים במטרה". בדרך כלל ראשי מדינות נוטים לברך את ספורטאיהם במליציות מעושה, אך הנשיאה ארויו פגעה בלב העניין. מעבר לכישרון והיכולות הפיזיות, פאקיאו הגיע למעמדו בעיקר בזכות משמעת, אופי ולב גדול ואמיץ.
פאקיאו נולד למשפחה ענייה במחוז בוקידון הכפרי שבדרום המדינה. הוא החל להתאגרף בעיר הולדתו קיבאווה בימי ראשון, בתחרויות לילדים. "התאגרפתי כדי להביא כסף הביתה, שאמא שלי תוכל לקנות אוכל למשפחה", סיפר בראיון ל-CNN על הדרך בה צעד עד שהפך למולטי-מיליונר. "התחלתי לנצח ולנצח, ובגיל 13 החלטתי לקחת את האגרוף ברצינות. חיינו בעוני גדול, לפעמים ישנתי ברחובות, ואני מכיר טוב את ההרגשה הזאת".
ב-1995 היה למקצוען, וכדי להגיע למינימום הנדרש הוא הוסיף משקל לכפפות ולמכנסים. שלוש שנים מאוחר יותר זכה באליפות WBC במשקל עד 51 ק"ג וב-1999 עשה זאת במשקל עד 54 ק"ג. אולם פאקיאו של תחילת הקריירה היה מתאגרף שמשתמש ביד אחת ומתקשה להגן על עצמו. ב-2001 הגיעה הפריחה אחרי שזכה באליפות IBF ו-WBO, אולם 2003 היא השנה המשמעותית בקריירה שלו. לפני הקרב נגד המקסיקני מרקו אנטוניו באררה, הקרב הראשון שלו אי פעם במשקל נוצה (עד 59 ק"ג), החל פאקיאו לעבוד עם המאמן פרדי רואץ', שמלווה אותו מאז. זה נגמר בנוק-אאוט טכני והכתרתו של פאקיאו על ידי המגזין The Ring, התנ"ך של האגרוף, למתאגרף הטוב בעולם. אבל פאקיאו עדיין לא היה מוכר מחוץ לעולם האגרוף. רק הניצחון הכפול על אריק מוראלס ב-2006, והניצחון הענק שלו על אוסקר דה לה הויה לפני כשנה, הביאו לו הכרה עולמית, שחשפה את אחת הקריירות המקצועניות הגדולות באגרוף.
"אני תמיד רואה בעצמי מתאגרף רגיל, אני מנסה לנצח את המתאגרפים הטובים ולפעמים אני מצליח", אמר פאקיאו בצניעות אופיינית, אבל הוא כבר מזמן אינו מתאגרף רגיל. בשנתיים האחרונות הוא לקח חלק בקמפיין של "נייקי" יחד עם ענקי ספורט אחרים דוגמת רוג'ר פדרר, מריה שראפובה, קובי בריאנט וכריסטיאנו רונאלדו, ומפרסם את בירה סן מיגל; שמו נישא בגאון על ידי כל ילד וזקן בפיליפינים; המעריץ סילבסטר סטאלון רוצה לעשות איתו סרט; במדינתו הנפיקו בול עם תמונתו; המגזין "טיים" הכליל אותו ברשימת האנשים המשפיעים לשנת 2009; המגזין "פורבס" דירג אותו במקום ה-57 ברשימת סלבריטאי השנה בין שרה ג'סיקה פארקר לג'ים קארי. פאקיאו הפך מילד עני, לאייקון ספורט עולמי.
הגדו?לה
"אני אוכל מה וכמה שאני רוצה, ומתאמן בדרך כלל ארבע-חמש שעות ביום", סיפר על אורח חייו הפשוט לכאורה, אבל פאקיאו, איש משפחה נעים הליכות מחוץ לזירה, מגלם בתוכה את דברי הברכה של הנשיאה ארויו. למשקל באגרוף השפעה עצומה על עוצמת המכה, הזריזות ותנועת הרגליים, והעובדה שפאקיאו זכה בתואר בשבעה משקלים שונים היא בלתי נתפסת. כדי להגיע להישג כזה דרושה משמעת ברזל באימונים ובזירה. הוא היכה חזק מכפי שחשבנו והיה חזק מכפי שחשבנו", סיפק ג'ו סנטיאגו, מאמנו של קוטו, את התשובה לכל אלה שפקפקו ביכולתו של פאקיאו להתאגרף גם במשקל עד 67 ק"ג.
מעבר לאימונים המפרכים, פאקיאו הוא מתאגרף שקול וממושמע שדבק בתכנית הקרב שלו, ויודע לנצל את היתרונות שלו מול כל יריב וסגנון. התכנית מול קוטו הייתה לא למהר, לקחת את הזמן וללמוד את הכוח שלו, סיפר הפיליפיני לאחר הניצחון. עוד יתרון גדול שלו, הוא היכולת לספוג ובכל זאת להמשיך להילחם ללא פחד. הוא לא נבהל מהדם של עצמו", העיד ג'ורג' וויליס, כתב "ניו יורק פוסט" על הפיליפיני, כשהוא חוטף, אפשר לראות אותו מחייך, מניף ידיים לצדדים ומתחיל מהתחלה".
מני מאוד מאוד מהיר וזריז, הידיים שלו כל כך מהירות שאתה לא רואה את המכות שהוא שולח", ניתח המתאגרף הבריטי אמיר קהאן, לפני הקרב של פאקיאו נגד ריקי האטון. באגרוף, מהירות מתורגמת לכוח, שהופך למכה מנצחת. בניגוד לאוסקר דה לה הויה, שהמבקרים תמיד מזכירים כי הוא נלחם לרוב נגד נמוכים ממנו (מה שלא מנע מהפיליפיני להשפילו), ומפלויד מייוות'ר, שנחשב להגנתי וחסר ברק, פאקיאו תוקף ללא הרף. ההתקפה הבלתי פוסקת מערערת את ביטחונם העצמי של יריביו והם עסוקים בהתגוננות תמידית, שפשוט מייאשת אותם. לא ידעתי מאיפה באו האגרופים", העיד קוטו החבול.
מול קוטו, פאקיאו הראה יכולת גבוהה במהירות ובדיוק בשתי ידיו, כשהוא ממעט להכות בגוף ומכוון בעיקר לראש. יכולת זו הופכת אותו למתאגרף יעיל, שלא מבזבז אנרגיה. נגד קוטו הוא פגע ביריבו ב-43 אחוז מהאגרופים ששלח. ברט שוגר, היסטוריון האגרוף הנודע, היטיב את הכובע הנצחי שעל ראשו ואמר כי הוא מאמין שפאקיאו הוא אחד מעשרים המתאגרפים הטובים אי פעם. "היכולת מול קוטו שמה אותו שם", אמר שוגר, "המפתח אצל פאקיאו זה בדרך בה הוא שומר על הכוח שלו בזמן שהוא מטפס במשקל. חשבו שקוטו, מתאגרף בינוני-קל טבעי, יהיה גדול עליו, אבל פאקיאו היה זה שהיכה והיכה".
פאקיאו מנצל עד תום עוד יתרון טבעי שיש לו בזירה הוא שמאלי. לימניים קשה להתמודד מול מישהו שמשמש תמונת מראה בעמידה שלו, והקרב נגד ריקי האטון היווה דוגמה לכך. הבריטי לא הצליח לתקוף כלל את פאקיאו, היה חשוף לחלוטין, ירד לקנבס פעמים עם ג'אב שמאלית בסיבוב הראשון, חטף נוק-אאוט בהוק שמאלית בסיבוב השני ויצא מהאולם באלונקה. כשקוטו התכונן לשמאלית של פאק-מן, הפיליפיני ידע להתאים את עצמו והוריד את הפורטוריקני לקנבס בעזרת יד ימין. מאז הקרב עם קוטו פועלים בעולם האגרוף לארגן קרב נגד מייוות'ר, עימות היסטורי שגרר השוואות לאותו מפגש מיתולוגי בין עלי לפרייז'ר במנילה. מייוות'ר, שעשה קאמבק לאחרונה, ראה את פאקיאו בפעולה, ובינתיים לא שש אלי קרב.
אל תפספס
העתיד
מרטין רוג'רס מאתר "יאהו" הזכיר כי פאקיו מושווה לא מעט להנרי ארמסטרונג, שהפך למתאגרף אגדי אחרי שבשנות ה-30 וה-40 נלחם בשש דרגות משקל שונות תוך שהוא מפגין יכולת אדירה, אך בהבדל אחד - ברזומה שלו כ-180 קרבות. לפאקיאו רק 55. "זה לא התפקיד שלי להגיד איפה אני בהיסטוריה של האגרוף", אמר פאקיאו, "אני רק מנסה לנצח בקרבות שלי ולייצג את המדינה שלי, לא חושב מעבר לזה". בעולם האגרוף, כתב רוג'רס, ימשיכו לחשוב על זה לא מעט. בקרב נגד קוטו צולם באולם MGM בלאס וגאס אוהד פיליפיני מחזיק בדגל מדינתו ועליו כתוב "פאקיאו לנשיאות". אבל למרות הסגידה למתאגרף, הפיליפינים אוהבים שפאקיאו מתמקד במה שהוא טוב בו. הניסיונות שלו להשתלב בפוליטיקה הפיליפינית לא התקבלו בעין יפה בקרב חלק מהציבור, סרט מסחרי שנעשה עליו נכשל בקופות, סרט שהוא כיכב בו כשחקן לא זכה להצלחה מסחרית ואף זכה לביקורות קטלניות. מבחינה ספורטיבית פאקיאו הוא ענק, אך דמותו תחומה בגבולות הזירה והמדינה, והוא אינו אישיות עולמית שחורגת מתחום הספורט, כמו לדוגמה עלי או טייסון.
אבל ההצלחה של פאקיאו כן הזרימה דם חדש לענף. 1.5 מיליון בני אדם הזמינו את הקרב נגד קוטו בפיי-פר-וויו, והכניסו יותר מ-82 מיליון דולר לרשת HBO והאמרגנים. נכון, העולם לא עצר את נשימתו כמו בת'רילה אין מנילה, אולם משהו השתנה. "אף פעם לא היה לנו קרה שכל כך הרבה אנשים הזמינו קרב", צוטט מפעיל כבלים מקומי בניו ג'רזי כמה שעות לפני העימות בין פאקיאו לקוטו באינקוואיירר הפיליפיני, "אנחנו מוצפים בבקשות, המון אנשים מנסים להזמין דרך השלט וזה גרם לקריסת מערכות". כשפיליפיני ופורטוריקני נלחמים ביניהם על אדמת ארצות הברית וגורמים לחובב הספורט האמריקאי להזמין את הקרב, זה אומר שיש למה לצפות בהמשך. עכשיו רק צריך שפלויד מייוות'ר ירים את הכפפה, כדי להשאיר את הזרקור על הזירה.