לא רק בליצ'יק

המחזור העשירי הסתיים לו, כשגולת הכותרת שלו הייתה כמובן המשחק הטוב ביותר שהיה השנה, הסופר קלאסיקו של הפוטבול, היריבות של העשור – אפשר להמשיך עוד, ככה רק בשביל לעצבן את העורך שחושב שהפסטיבל הזה נמאס. פרט למשחק מעולה הזה, קיבלנו עוד כמה משחקים שהיו, איך לומר זאת בעדינות – תצוגת תכלית של בעיטה בדלי. הצד השלילי של המחזור הזה הוא שהסתיימו שבועות החופש, וכעת המדור ייאלץ לסקר את כל המשחקים – כן, גם את אלו של קליבלנד ואוקלנד. ובכל זאת – יש לנו עדיין שתי קבוצות בלתי מנוצחות, קבוצה מתקמבקת שהוכיחה שהיא על אמת וקבוצה שהוכיחה בפעם השלישית ברציפות שהיא לא. אבל הפעם המחזור הזה התמקד – איך לא – במאמנים ובהחלטות שהם מקבלים. המדור לא מזלזל בקושי שיש למאמן להחליט על אופן פעולה בזמן קצר כל כך, אבל שימו לב כמה טעויות מאמנים נעשו במחזור האחרון – ביל בליצ'יק, לאבי סמית', מייק סמית', אנדי ריד, ווייד פיליפס, רקס ריאן – אשר השפיעו במישרין על תוצאות המשחקים והתצוגות החלשות של הקבוצות שלהם. כן, המדור מודע לכך שאריק מנג'יני לא מופיע ברשימה הזו. רוצים לדעת למה? נו באמת, המדור נותן לכם יותר קרדיט ממה שאתם כנראה נותנים לעצמכם.

סן פרנסיסקו – שיקגו (6:10)

המשחק המחריד של ליל חמישי הזכיר לנו שוב כמה איבודי כדור הם דבר קריטי במשחק. חמישה איבודים אוויריים של קאטלר (שנתן את ה-300 יארדים הרגילים שלו) סגרו את הסיפור עבור הברס, שלא הצליחו לרוץ ולשלוט בשעון (רק שני יארדים בממוצע לנשיאה, כשמאט פורטה לא מצליח לרוץ אבל היה הרסיבר הבולט שלהם). הדובים רצו רק 21 פעם לעומת 52 מסירות, וכשההתקפה כל כך חד ממדית, אפילו קבוצה חלשה תמצא דרך לנצח. לא שהניינרס קבוצה חלשה כל כך, בטח לא בהגנה, אך כשפרנק גור מחזיק כמעט לבד התקפת ריצה של 3.9 יארדים לנשיאה (ב-28 נשיאות קבוצתיות, מתוכן 25 של גור) אפשר לשלוט בשעון בצורה אפקטיבית יותר. לאבי סמית' חייב למצוא דרך לאזן את קו ההתקפה שלו, שאמנם לא אפשר לניינרס להשיג סאק אחד על קאטלר, אבל גם לא ממש מצליח ליצור חורים עבור פורטה – שמתחיל להיראות יותר כמו רג'י בוש בבאקפילד, שלא לדבר על רסיברים אמיתיים לקאטלר.

קרוליינה – אטלנטה (19:28)

את זה שמייקל טרנר היה זה שהצעיד את הפאלקונס לפלייאוף בשנה שעברה, המדור כבר יודע. אוהדי אטלנטה, כנראה, היו צריכים ללמוד את זה בדרך הקשה, ואין הרבה דרכים קשות יותר מאשר להפסיד לג'ייק דלהום, שסיים משחק טוב, הרבה בזכות ההגנה האנמית של הפאלקונס, שלא הצליחה ליצור לחץ על דלהום, וגם את המסירות המפוזרות שלו לא הצליחה לתרגם לחטיפות. כל זה הביא לכך שדלהום – מחביבי המדור (מה לעשות, הוא גורם לנו לצחוק) – סיים עם ממוצע מדהים של 8.8 יארדים בממוצע למסירה. אצל הפאלקונס, מאט ריאן ממשיך להיראות חלש בעונתו השנייה בליגה, וברגע שטרנר נפצע המשחק היה גמור. ריאן זרק כדורים שהלכו, במקרה הטוב, לשום מקום, נלחץ יותר מדי ובאופן כללי נראה כסגן שמפקדו הלך לאיבוד והשאיר אותו אובד עצות במערכה. מייק סמית' צריך לקוות שטרנר יחזור במהרה, כי העונה האווירית של הפאלקונס לא נראית טוב, ההגנה חלשה במיוחד (26 בריצה, 28 במסירה) והפלייאוף, בינתיים, מתרחק.

מיאמי – טמפה ביי (23:25)

טמפה ביי כמעט וניצחה את המשחק המוזר הזה, אבל ארבעה פימבולים של ג'וש פרימן (אמנם רק אחד אבד), ו-77 יארדים על תשע עבירות עצרו את הקאמבק של הפיראטים לעבר קבוצה אמיתית. העונה הנוכחית של הבאקס אמנם גמורה וקבורה, אבל התיאום בין פרימן לבין ווינסלו יכול לשמש ניצוץ של תקווה עבור אוהדי הספינה השוקעת. אצל הדולפינים, ובכן, ניצחון הוא ניצחון, אבל בסופו של דבר השטיק של חתול הפרא יכול להחזיק מעמד מול קבוצות כמו טמפה, אבל כשזה יגיע לרגע האמת מול קבוצות של ממש זה לא עומד במבחן המציאות (ע"ע פטריוטס, ניו אינגלנד וקולטס, אינדיאנפוליס).

מינסוטה – דטרויט (10:27)

הוויקינגים ממשיכים לשוט לעבר שבוע החופש שלהם בינואר, כשמנגד הליונס אמנם לא מאבדים יותר מדי כדורים, אבל לא ממש מראים יכולת להתמודד עם קבוצות ששוות משהו, ולראיה – ממוצע התקפי של 3.9 יארדים למהלך, וזה ביום חלש של ג'רד אלן, כן? הבית הצפוני ב-NFC פחות או יותר סגור (יותר), כשעם ההפסד של שיקגו בחמישי נותרה מינסוטה לבד בפסגה, כשהפאקרס יכולים רק לקוות להמשך קריסת בית ה-NFC מזרח בשביל להשיג עוד כרטיס לפלייאוף. מינסוטה, עם זאת, חייבת להראות שהעבירות הרבות שנשרקו לחובתה במחזור האחרון (13 ל-91 יארדים) הן טעות שלא תחזור, שלא לדבר על שני הסימבולים של פיטרסון, ולסגור סופית את הבית בעוד שבועיים מול שיקגו, לפני שתפגוש את ההתקפה האווירית של אריזונה (הגנת המסירה של מינסוטה ממוקמת במקום ה-22 בליגה) למשחק על מיקום בפלייאוף.

ניו יורק ג'טס – ג'קסונוויל (24:22)

האם העונה של הג'טס נגמרה? תיאורטית – לא. מעשית? ובכן, בשבועיים הקרובים הג'טס נוסעים לפוקסבורו ולאחר מכן מארחים את הפנתרים המחודשים. המדור לא רוצה לצאת בהצהרות מיותרות, בואו תגידו אתם מה דעתכם. המשחק הזה, בכל מקרה, היה צמוד כמעט לכל אורכו, כששתי הקבוצות משיגות מספרים די דומים (53 אחוזי המרת דאון שלישי באותה כמות ניסיונות, כמעט אותו מספר דאונים ראשונים בכל המשחק, 5.4 יארדים למהלך התקפי לג'טס לעומת 5.8 לג'אגוארס), אך שני האיבודים האוויריים של סאנצ'ז והפימבול של בריילון אדוארדס לא אפשרו לרקס ריאן לשמור על השעון, וכשההגנה של הג'טס (היא לא היחידה) לא מצליחה אפילו לצלם את מוריס ג'ונס-דרו כשהוא עובר אותה, ובכן – זה הורג את המשחק. ריאן כבר לא תלוי בעצמו בשביל להגיע לפלייאוף, ואילו ג'ק דל ריו משיג לראשונה העונה מאזן חיובי, שבכושר הנוכחי של המג"ד יכול לסחוב אותם לפלייאוף, בהנחה שיעברו את בפאלו והניינרס בשבועיים הקרובים לפני שיארחו את יוסטון בקרב על המקום השני בבית.

פיטסבורג – סינסינטי (18:12)

המרוץ לצמרת של מרווין לואיס ממשיך עם תנופה ענקית ממשחק עוד יותר גדול של הקבוצה שלו, כשהפעם ההגנה נותנת את הטון ומצליחה להפיל את הענק ארבע פעמים, לחטוף לו כדור ולשמור אותו על מספרים חלשים (50 אחוזי השלמה, בלי ט"ד אווירי, 0 מ-4 ברד-זון, 20 אחוזי המרת דאון שלישי ותצוגת נפל באופן כללי). סינסינטי צריכה רק להמשיך בכושר הנוכחי – וזה יהיה מעניין אם סדריק בנסון ייעדר לזמן רב ולארי ג'ונסון יחליפו – ואין סיבה שלא תסיים באחד משני המקומות הראשונים בחטיבה, עם לו"ז קליל שבו רק משחקים מול מינסוטה, סן דייגו ואולי הג'טס יכולים להפריע. גם פיטסבורג יכולה להמשיך לרדוף אחרי הבנגאלס בשקט לעבר הפלייאוף, כשהלו"ז שלה כולל משחקים "קשים" רק מול בולטימור (שניים) ואולי מיאמי. החדשות הרעות מהמשחק הזה, עם זאת, הן פציעותיהם של בנסון ופולמאלו – שני שחקני מפתח בקבוצות שלהם, שעלולות להשפיע רבות על המשך הטיפוס שלהן לקראת הפלייאוף.

סט. לואיס – ניו אורלינס (28:23)

אם דיברנו על פציעות של שחקני מפתח, באה הפציעה של דארן שארפר ונתנה לראמס את הפוש לקראת הפתעה מול הקבוצה מלואיזיאנה. זה לא עבד כי, ובכן – בכל זאת מדובר בראמס, ובכל זאת מדובר בדרו בריס ושות'. המכונה האווירית המשומנת השיגה ממוצע של שמונה יארדים למסירה ועקב כך גם 60 אחוזי המרת דאון שלישי, מה שמנע מהראמס – שדווקא הציגו יכולת טובה של בולג'ר (שבעה יארדים למסירה) – להשלים את הסנסציה. הסיינטס יכולים לעצור את ההיחלשות שלהם מהתקופה האחרונה עם משחק נוח אצל הפיראטים השוקעים של טמפה ביי, כשיתכוננו להוכיח (שוב) שהם על אמת במשחק בעוד שבועיים, במשחק המאנדיי נייט המסקרן מול ניו אינגלנד. הראמס, מצד שני, טוב – הם יכולים להסתפק בכך שהם, ובכן, לא קליבלנד.

טנסי – בפאלו (17:41)

תראו תראו – וינס יאנג עם שלושה ניצחונות משלושה משחקים והטיטאנים חוזרים לחיים. זה לא יעזור להם לפלייאוף, כמובן, אבל זה מפיח תקווה חדשה לעונה הבאה אצל ג'ף פישר. 64 אחוזי המרת דאון שלישי, 8.4 יארדים למסירה ובסך הכול תחושה כללית שיש על מי לסמוך חוץ מכריס ג'ונסון, שגם התחיל לתפקד בתור רסיבר לעת צרה. ומה אצל בפאלו? ובכן, המוסר היחידי שלא סיים עם איבוד (שהוחזר לט"ד) היה פרד ג'קסון וזה מספיק בשביל שנפסיק לדבר עליהם.

וושינגטון – דנבר (17:27)

הבלון של דנבר ממשיך לאבד אוויר, אחרי המשחק הזה ייתכן שגם את קייל אורטון ואחרי השבוע הבא כנראה גם את ראשות הבית. זהו ההפסד השלישי ברציפות של מקדניאלס (שעדיין השיג הרבה יותר ממה שהמדור חשב שישיג), שכבר מרגיש את נרב טרנר נושף בעורפו. עם הפסד לרדסקינס המתחדשים, שהשיגו 22 דאונים ראשונים ו-50 אחוזי המרת דאון שלישי ב-5.5 יארדים למהלך התקפי ומגיעים במצב רוח מרומם ועם הגנת המסירה הטובה בליגה לקראת המפגשים הקשים מול דאלאס, פילדלפיה וניו אורלינס. המדור מהמר על ניצחון בודד בשלושת המשחקים הללו, והוא לא יהיה מול דרו בריס, מה שאומר ניצחון חוץ על אנדי ריד או ווייד פיליפס.

אוקלנד – קנזס סיטי (16:10)

עוד משחק פח אשפה מתוצרת בית ה-AFC מערב (הבית החלש בליגה), כשקו ההתקפה המזעזע של הצ'יפס לא היה צריך יותר מדי בשביל להתמודד עם הגנת הריידרס, שנתנה להם שלושה דאונים ראשונים במתנה. ג'מאל צ'רלס ומייקל בוש התחרו ביניהם מי יציל את כבוד המולדת, כשהצ'יפס מסיימים כשידם על העליונה (למרות אחוז המרות מחריד של שישה אחוזים, לא שאוקלנד נצצה עם 12 אחוזים) למרות 3.6 יארדים לנשיאה אל מול 6.1 של הריידרס. אבל כשהק"ב הפותח שלך מסיים עם המספר הרגיל שלו (8 מ-23 ל-64 יארדים, והוא עוד היה הק"ב שלא איבד כדורים) – אין מה להרחיב.

אריזונה – סיאטל (20:31)

זה היה ערב קשה, כשעל מסך אחד אנחנו מקבלים את הזוועתון של דאלאס והפאקרס ועל המסך השני אנחנו מקבלים התקפה ישנה של אריזונה, שבסוף נזכרה להתעורר ולהערים נקודות. סיאטל לא כזו קבוצה גרועה כמו שמראה המאזן שלה, הבעיה היא שאין לה הגנה, וכשאין הגנה – וורנר חוגג. למרות 29 דאונים ראשונים (חמישה מהם באדיבות הגנת אריזונה) ומשחק ריצה של 6.8 יארדים לנשיאה, שני האיבודים של האסלבק נתנו לוורנר את הזמן שהיה צריך, וזה ביום מחריד של עבירות (136 יארדים של אריזונה לעומת 113 של סיאטל) ואחוז המרת דאון שלישי מזעזע (16 אחוזים). כי כמה כבר צריך כשיש לך את בולדין-פיצג'רלד-ברסטון?

גרין ביי – דאלאס (7:17)

עוד משחק מחריד, כשהפעם נראה היה ששתי הקבוצות מתאמצות לא לנצח – פה איבודי כדור (שלושה של דאלאס), שם סאקים (חמישה על רומו, ארבעה על רוג'רס), הרבה עבירות (167 יארדים בכולל) וגועל נפש התקפי של משחק. ג'ייסון גארט ממשיך לא להצדיק את הקרדיט שקיבל עד כה, עם מהלכים תמוהים ביותר (למה לזרוק בדאון ראשון על ה-1 של היריבה?), רק 25 אחוזי המרת דאון שלישי, איבודי כדור והתקפה שבאופן כללי מצליחה להיחנק במאני-טיים. דאלאס עדיין מובילה את הבית שלה (ותודה לאנדי ריד), אבל ללא ניצחון בשני המחזורים הקרובים לפחות (בבית מול וושינגטון ואוקלנד) אין לה מה לחלום על פלייאוף. גרין ביי ממשיכה להחזיק את הראש מעל המים ועם לו"ז לא נוראי עוד יש לה סיכוי להשתחל לפלייאוף.

סן דייגו – פילדלפיה (23:31)

עוד משחק שאנדי ריד הצליח להפסיד עבור האיגלס. שלוש פעמים הגיעו האיגלס לרד-זון של הצ'ארג'רס, ובשלוש הפעמים הללו ריד הלך על בעיטת שער שדה. נכון, בסוף האיגלס היו קרובים מרחק חטיפה אחת מלקבל הזדמנות להשוות את המשחק, אבל שמרנות היתר של ריד, שכבר גרמה לו להפסיד את המשחק הקודם מול דאלאס, כמעט ועלתה לו בפער בבית (הפאקרס הצילו אותו). כשהתקפת המסירה שלך מביאה 7.5 בממוצע למסירה אין סיבה לא לנסות מדי פעם. אנדי ריד משדר להתקפה שלו שהוא לא סומך עליה (ומבחינת הריצה באמת אין על מי לסמוך) והקבוצה בינתיים מאבדת את היתרון היחסי שהיה לה לפלייאוף. הצ'ארג'רס, מצד שני, נכנסים לכושר, גם טומלינסון חוזר לשים נקודות, וניצחון בשבוע הבא במייל היי ייתן להם את ראשות הבית.

אינדיאנפוליס – ניו אינגלנד (34:35)

מהחלטה לא ללכת על זה – להחלטה ללכת על זה. כבר דובר כאן על ניהול השעון ופסקי הזמן הגרוע של בליצ'יק, על ההחלטה שלו ללכת על זה בדאון רביעי, על מה לא? ובכן, הגנת הקולטס, שבמחצית הראשונה נתנה לטום בריידי ורנדי מוס לפרק אותה לגורמים, חזרה במחצית השנייה ללחוץ על בריידי, וחשוב מכך – לא נתנה לפאטס שום דאון ראשון במתנה, לעומת שניים שנתנה הגנת הפאטס למאנינג (וזה כל מה שהוא צריך) ועוד 72 יארדים בעבירות, וזה למרות שהפאטס שלטו בשעון 10 דקות יותר מאשר הקולטס. הרסיברים של מאנינג הפילו כדורים על ימין ועל שמאל (והיו אחראיים לפחות לחטיפה אחת מהשתיים), אבל את המשחק הזה הפאטס הפסידו יותר מאשר הקולטס ניצחו. אם יהיה מפגש נוסף בפלייאוף, רוב הסיכויים שבליצ'יק יגיע מוכן יותר, אבל הסיכוי שההתקפה האווירית של מאנינג תיראה חסרת תיאום כפי שנראתה במשחק הזה קטן. אנחנו, לפחות, הרווחנו את המשחק הטוב ביותר שהיה לליגה להציע השנה עד כה. הפאטס חוזרים לבוסטון לארח את הג'טס (וככל הנראה להדיח אותם סופית מהפלייאוף) ואילו מאנינג יוצא למשחק קשה בבולטימור, כשלאחר מכן ייסע ליוסטון ויארח את טנסי המתחדשת – שתי קבוצות שישמחו להרוס לו את מצב הרוח, ואנחנו ממשיכים למשחק המאנדיי נייט שיכול להרוס לכל אוהד פוטבול את מצב הרוח.

קליבלנד – בולטימור (16:0)

איזו הסרחה של מאנדיי נייט, כשהביזיון לחוף האגם ממשיך עם מנג'יני בתור מאמן המתעלל בבריידי קווין (שהיה – כמה מפתיע – מזעזע עם שתי חטיפות שאחת מהן הוחזרה לט"ד). המדור מהמר שבעוד משחק-שניים דרק אנדרסון יחזור לפתוח, יסריח שני משחקים ושוב ייתן לקווין את המושכות, וחוזר חלילה – עד שמישהו יפטר את מנג'יני או שאסטרואיד יפגע בכדור הארץ ויחסל אותו. ג'ון הארבו, לעומת זאת, נהנה משירותיו של מנג'יני וחוזר למאזן חיובי וסיכוי לפלייאוף שעלול להגיע אם הרייבנס ינצחו את שלושת המשחקים הקשים שנותרו להם – בשבוע הבא מול אינדיאנפוליס וצמד המפגשים מול פיטסבורג. המדור היה ממשיך לסקר את המשחק אבל הוא פוחד מעיוורון.

אנחנו ממשיכים לבדוק את הדופק בשתי החטיבות לקראת הפלייאוף, כששוב נראה מי הקבוצות שהיו משחקות בפלייאוף אילו העונה הייתה מסתיימת היום.

AFC

אינדיאנפוליס (0:9)
סינסינטי (2:7)
דנבר (3:6)
ניו אינגלנד (3:6)
פיטסבורג (3:6)
סן דייגו (3:6)

NFC

ניו אורלינס (0:9)
מינסוטה (1:8)
דאלאס (3:6)
אריזונה (3:6)
פילדלפיה (4:5)
אטלנטה (4:5)