והילד הזה דהאני

היהפוך חתול אשפתות לנמר מלכותי? עם מאזן של 2:7 מפתיחת העונה (לראשונה מ–2005),
סוויפ שני בסך הכל (הראשון ב-98') על פיטסבורג והרבה ציפורניים שלופות בהגנה, פילסה סינסינטי את דרכה אל המקום הראשון ב AFC צפון. המפגן ההגנתי של החתולים ב"היינץ פילד" הותיר את האלופים הגאים על 12 נקודות, כולן משערי שדה, כשאלפי המטפחות הצהובות שביציע מלבינות מבושה. אחד השמות שבפיטסבורג לבטח יתקשו לשכוח הוא זה של דהאני ג'ונס, גם בזכות ביצועיו על המגרש, שכללו שבעה תאקלים וסאק אחד, ששלח את "ביג בן" לכוון את השעון מחדש, אך בעיקר משום שמדובר כנראה בנרקיסיסט חסר תקנה, שדואג באופן אישי לכך שאף אחד לא ישכח אותו, לא על המגרש ולא מחוצה לו. הפירוש של שמו בהינדית, שאותו יש להגות "דו- הא- ני", הוא "אדם חושב", וג'ונס בהחלט חושב את עצמו, אם כי לזכותו יש לומר שהבחור עובד קשה בשביל המוניטין שלו, והזיעה שהוא שופך מדי שבוע יכלה בקלות להעלות את המפלס של ים המלח.

בילדותו התבלט הליינבקר המוכשר דווקא במגרשי הכדורסל, אך עם מעברו לתיכון ווינסטון צ'רצ'יל בפוטומק, מרילנד, החליף ג'ונס את הפרקט בדשא והחל למדוד את הקריירה שלו ביארדים. את יכולותיו שכלל באמצעות אימונים אינטנסיביים במקצועות האתלטיקה ובהיאבקות, כישורים שיעזרו לו בעתיד לרדוף אחר יריביו, להטיל אותם על גבם ולרוץ לספר על זה לחבר'ה.

את קריירת המכללות עשה ג'ונס באוניברסיטה של מישיגן, שאותה סיים בהצטיינות יתרה, כשבאמתחתו זכיה משולשת ב-"אול ביג 10" ועוד שלל תארים. באותה תקופה היה גם חבר ב- "אלפא פי אלפא", האחווה הבין אוניברסיטאית הראשונה שהוקמה על ידי אפרו- אמריקאים. את דרכו ב-NFL הוא החל בצנעה, כשנבחר בדראפט של שנת 2000 על ידי הג'איינטס רק בסיבוב השישי, במקום ה-177. פציעה בברך במהלך אימוני טרום העונה עיכבה במעט את הקריירה של ג'ונס, אך לא לאורך זמן. עונה לאחר מכן הוא כבר נכנס לתודעה, כשסיים כמלך התאקלים של הקבוצות המיוחדות של הניו יורקרים עם 16 כאלו, צירף 11 בהגנה ורשם חטיפה ראשונה במשחק מול דאלאס. עוד שנה עברה, וג'ונס המשיך בקצב ההתקדמות המסחרר שלו. הוא הגיע להרכב הראשון וסיים במקום השלישי בקבוצה בסוף העונה בתיקולים עם 101 כאלו. ב-2003 הוא כבר רשם שיא אישי של 154 תיקולים, מתוכם שיא קריירה של 18 תיקולים (!) וחטיפה במשחק נגד הקאובויס.

בשנת 2004 פילדלפיה שכרה את שירותיו של ג'ונס והחתימה אותו כשחקן חופשי. הוא פתח ב-15 משחקים בעונה הרגילה ובשני משחקי פלייאוף, אחד מהם היה הסופרבול של אותה שנה. ב-2007 הוא חתם במדי ניו אורלינס בתקווה לפתוח בהרכב, אך לקדושים מסתבר היו תוכניות אחרות והם ניפו אותו לקראת הגיבוש הסופי של הסגל בראשון לספטמבר. 19 ימים מאוחר יותר חתם ג'ונס בשורות סינסינטי, ונתן עונה משכנעת שהובילה לחידוש חוזהו. יכולתו הטובה המשיכה בשנה שעברה, שאותה סיים כמלך התיקולים של הקבוצה, והפתיחה המלהיבה של העונה הנוכחית, שבשיאה, בינתיים, הסוויפ על האלופה, מעידה, אולי, כי ג'ונס נמרץ מתמיד, ולא על המגרש בלבד. הליינבקר רואה עצמו גם כיזם בתחום האופנה, מתנדב בענייני הקהילה, נדבן בנושאים של איכות הסביבה, ובאופן כללי איש רנסנס מודרני ששולח ידו במגוון עיסוקים. כדי שלא רק אוהדי פוטבול ידעו במי מדובר, הוא מצטלם לסידרה שנקראת "דהאני מתקל את העולם" לערוץ הטראוול, שם הוא מתוודע להנאת הצופים לענפי ספורט שאינם מוכרים לרוב הציבור האמריקאי, כגון אגרוף תאילנדי , הרלינג (סוג של הוקי דשא אירי) וספורט ספרדי מחבל הבאסקים שנקרא "היי אליי" (מעין גרסה מהירה של סקווש). בנוסף, הקים ג'ונס חברה שמוכרת עניבות, כתב ביקורות סרטים ל-"פייג' 2" באתר של espn וכן פואמות ושירים להנאתו במספר נושאים, כמו, למשל, אגרוף תאילנדי שאליו נחשף במהלך תוכנית הטלוויזיה שלו. הוא גם הנחה את התוכנית "טיימלס" ב- espn2 ובזמן הפלייאוף ב-0620 כתב עבור ה- nfl network.

חוץ מאהבתו הגדולה לעצמו ולפוטבול, דהאני הוא גם חובב מושבע של אופניים, שהם, לדבריו, הכלי המועדף עליו להגיע לאימונים ומשחקי הבית. לא מכבר הוא גם השתתף באתגר של דוגמאן בדורהאם שבצפון קרוליינה, בתחרות קבוצתית שכללה ריצה, שחייה, רכיבה על אופניים ולקינוח - תחרות אכילה. למזלם של החתולים, הוא העדיף לרכוב ואת האוכל השאיר לאחרים. נראה, אפוא, כי השידוך בין ג'ונס לקבוצה היותר מוצלחת של אוהיו (לא שזו חוכמה גדולה) עלה יפה, אם כי יש לציין שפעילותו הענפה מחוץ למגרש ועיסוקיו הרבים לא מותירים לשחקן זמן להסתבך עם החוק, ואם מגמה מדאיגה זו לא תשתנה בקרוב, ספק אם הוא יאריך ימים ב"סין-סיטי".

אם בסופו של דבר תצליח השנה סינסינטי לעשות את המעבר המיוחל מקבוצה שהיא אף פעם לא יותר מ"כמעט טוב מאד" (אוצ'וסינקו לטוב ולרע) לקבוצה שאפשר להזכיר את שמה (אפילו אם רק בלחש) לצד המילה קונטנדרית מבלי ליפול מהכיסא, אפשר לסמוך על דהאני ג'ונס שיזכיר לכולם כמה הוא גדול, ואולי הוא אפילו יעצב עניבה חדשה לכבוד המאורע. האמת, מגיע לו.