אורז פלא

הנה הסטטיסטיקה של סידני רייס ממינסוטה בארבעת המשחקים האחרונים: 553 יארדים בתפיסה בלי אף טאצ'דאון. מהנתון הזה הזו משתמעים שני דברים: רייס הפך ככלי מספר 1 של ברט פארב להתקדם לעבר האנדזון של היריבה, וכשיש לך בקבוצה את אדריאן פיטרסון, זו לא בשורה טובה ליריבות.

רייס גמא 201 יארד בשבע תפיסות במשחק האחרון של הווייקינגס מול דטרויט. את העובדה שהוא הפך לשחקן של מהלכים גדולים גילינו עוד במשחק מול בולטימור, בו תפס לייזר ל-58 יארד שהביא לשער השדה המנצח. כרגע, מדובר באחד התופסים המסוכנים ביותר בליגה, בעיקר למהלכי הומראן לטווחים ארוכים. יש לו 786 יארד בתשעה משחקים, 249 יארד יותר מאשר בשתי עונותיו הראשונות בליגה ביחד.

מכיוון שהמוסר העיקרי לרייס בשנתיים הקודמות היה טרוואריס ג'קסון, התופס זכאי להנחה גדולה על התפוקה הדלה עד העונה. ועדיין, די ברור שהוא לא היה מבצע התקדמות כל כך גדולה ללא פארב. כולנו זוכרים שרנדי מוס נחשב באוקלנד לשחקן גמור, עד שקיבל שוב קוורטרבק שיודע להפעיל אותו. כולנו זוכרים גם כמה שדרג אותו מוס את דאנטה קולפפר בתחילת העשור. מצד שני, רייס הוא עדיין לא מוס, וחובת ההוכחה תהיה עליו בשנים הבאות, אחרי שפארב יפרוש. מבחינתו, מספר 4 יכול להישאר עוד כמה שנים טובות בליגה. הפריחה הזו, אגב, מעלה את התהיה איך היה נראה ג'יי קאטלר לו היה לו אחד כזה בקבוצה.

"סופומור סלאמפ" הוא מושג ידוע בעולם הספורט האמריקאי. מגיע שחקן לליגה, נותן עונת רוקי ענקית ודועך בשניה. מאט ריאן, רוקי השנה שעברה, סובל כרגע מסלאמפ כזה. הקוורטרבק של אטלנטה לא מאופס ולא מפוקס, ויש לו את מרב המניות בהפסד לקרוליינה. זה לא היה רק המשחק הזה, אגב, המסירות של ריאן העונה מגיעות הרבה פעמים הרחק מאזור החיוג הנכון, ואם מייקל טרנר לא מזיז את השרשראות, היריבות מצליחות לסגור את הפאלקונס בדרך לניצחון.

אולי הציפיות הכריעו את ריאן, כשרבים חשבו שייתן מספרים מאנינגיים כבר העונה. למרות מחצית בינונית מינוס שלו, הוא והפאלקונס עדיין נמצאים בתמונת הפלייאוף, אבל כל ניצחון של ניו אורלינס גורם למצב להסתבך יותר ויותר, וכעת כבר די ברור שאטלנטה תיאבק על מקום בוויילד קארד, מה שלא מועיל לניסיון להוריד את מפלס הלחץ.

אם ייצא ריאן מהמשבר וייתן חצי שני טוב, יחזרו לדבר עליו גבוהה כבר העונה. ואם לא? במקרה הזה, השאלה היא בכלל לא 2009 כי אם העונה שאחריה. ריאן יצטרך להתמודד עם שאלות קשות במשך שבעה חודשים, והספקות כבר ירוצו מאחורי גבו (הוא מוזמן להתקשר לווינס יאנג). כרגע, נראה שהוא פשוט התחיל את הקריירה בהילוך גבוה מדי, ועכשיו חשוב להוציא מהר מרוורס. המספרים, אגב, מראים התקדמות ביחס לעונה שעברה - 2,008 יארד בתשעה משחקים (לעומת 3,440 יארד בעונה מלאה אשתקד), ו-14 טאצ'דאונים (16), אבל הפקטור השלילי מאזן ומשמעותי לא פחות: 11 חטיפות לעומת 12 בכל העונה שעברה. ריאן צריך להשיל את קליפת הרוקי, וכרגע יש לו בעיה עם המשימה הזו.

צל"ש - לקן וויזנהאנט. בעוד כולם מדברים על קללות וכל מני מונחים ערטילאיים, וויזנהאנט מעמיד שוב מועמדת לסופרבול באריזונה. על התקפת המסירה לא צריך להרחיב את הדיבור, מה שראוי לשים לב אליו הוא השדרוג במשחק הריצה עם כריס "ביני" וולס והמהלכים הגדולים שאותם מבצעת ההגנה. אריזונה פתחה רע את המשחק מול סיאטל, אבל לא נבהלה מפיגור 14:0 ועשתה את הדרוש כדי לנצח. כרגע, נראה שהתאוריה על הנגאובר לפינאליסטית הסופרבול בדרך לפח.

טר"ש - לביל בליצ'יק. כולנו היינו כותבים כמה הוא גאון אם המהלך היה מצליח, והאמת שלא צריך לרטש את בליצ'יק על הבחירה הזו. הוא עשה את זה קודם בהצלחה, הוא מספיק מנוסה ומספיק בטוח והוא יעשה את זה שוב. גם הביקורת של טדי ברוסקי ורודני הריסון על חוסר האמון בהגנה לא רלוונטית. הבעיה בכלל אחרת: לבליצ'יק אין כבר כמה שנים את המוג'ו לנצח משחקים גדולים, בעיקר מול הקולטס. אפשר להציג את זה בכל מני צורות ועם כל מני סיבות, השורה התחתונה היא שהמשחק הזה היה העתק כמעט מושלם למפגש הפלייאוף מ-2006, וניו אינגלנד מצאה עוד דרך להפסיד לאינדיאנפוליס.

צל"ש/טר"ש - לא החלטתי עדיין מה דעתי על המהלך של מוריס ג'ונס-דרו, שכרע לפני האנדזון של הג'טס כדי לגלח זמן מהשעון. מצד אחד, אם נותנים לך את הנקודות הקלות, תיקח אותן. מצד שני, אם הבועט שלך לא משחיל כדור מ-22 יארד, שיפרוש מפוטבול, מה גם שההגנה של ג'קסונוויל היא לא מוצר מדהים במיוחד. יודעים מה? בשאלה הזו תכריעו אתם.

אגב, ג'ונס-דרו בכל זאת ראוי לצל"ש, על ההתנצלות המבדרת שלו בפני שחקני הפנטזי המחזיקים בו. בנימה אישית, אני עדיין מצפה להתנצלות מבריאן ווסטברוק, בריילון אדוארדס, דרו בריס, קווין סמית' וכל אותם הכלומניקים שהביאו אותי למאזן 8:1 העונה. מהיום אמרו דוד מנג'יני.

- "ראיתי שבית המשוגעים פה נרגע, אז הבאתי את המשוגע הכי גדול, שידליק את כולם". נכון שזו תשובה אפשרית של מרווין לואיס לשאלה "למה החתמת את לארי ג'ונסון"?

- אבל צחוק בצד, כבוד ללואיס ולבנגאלס על העונה שהם נותנים, ולא בטוח בכלל שג'ונסון הוא החתמה רעה, במיוחד אם סדריק בנסון ייעדר לפרק זמן ארוך.

- כריס ג'ונסון הוא אלוהים, אבל מה שיותר מדהים בטנסי זו העובדה שג'ף פישר אשכרה סידר את הראש של וינס יאנג.

- לא בטוח שבריאן ווסטברוק תכנן עד לפני חודש לפרוש מפוטבול. יכול מאוד להיות שזה עובר לו עכשיו בראש (זה, וקסדות של שחקנים יריבים).

- טוני רומו הוא שחקן הפוטבול המעצבן ביותר עלי אדמות.

- דיק ג'אורון פוטר. באמת הגיע הזמן, בפאלו.

- על מה ולמה בכה רקס ריאן בחדר ההלבשה של הג'טס?

- מתי יפתח ג'יי קאטלר פה על לאבי סמית'?

- ומתי תחזור דנבר לנצח?

יארדים במסירה:

1. פייטון מאנינג (אינדיאנפוליס) - 2,872
2. טום בריידי (ניו אינגלנד) - 2,739
3. מאט שאוב (יוסטון) - 2,653
4. דרו בריס (ניו אורלינס) - 2,559
5. קורט וורנר (אריזונה) - 2,515

יארדים בריצה:

1. כריס ג'ונסון (טנסי) - 1091
2. אדריאן פיטרסון (מינסוטה) - 917
3. סטיבן ג'קסון (סט. לואיס) - 915
4. מוריס ג'ונס-דרו (ג'קסונוויל) - 860, ד'אנג'לו וויליאמס (קרוליינה) - 860

יארדים בתפיסה:

1. רנדי מוס (ניו אינגלנד) - 891
2. רג'י ויין (אינדיאנפוליס) - 879
3. אנדרה ג'ונסון (יוסטון) - 800
4. סידני רייס (בולטימור) - 786
5. דאלאס קלארק (אינדיאנפוליס) - 768

תיקולים:

1. קרטיס לופטון (אטלנטה) - 90
2. פטריק וויליס (סן פרנסיסקו) - 88
3. קירק מוריסון (אוקלנד) - 80
4. קית' בולוק (טנסי) - 79
5. בריאן קושינג (יוסטון) - 78

הפלות קוורטרבק:

1. אלוויס דומרוויל (דנבר) - 11.5
2. ג'רד אלן (מינסוטה) - 10.5
3. דווייט פריני (אינדיאנפוליס) - 9.5
4. ג'יימס הריסון (פיטסבורג) - 9
5. רוברט מאת'יס (אינדיאנפוליס) - 8.5

חטיפות:

1. ג'יירוס בירד (בפאלו) - 8
2. דארן שארפר (ניו אורלינס) - 7
3. אסאנטה סמואל (פילדלפיה), אקיב טאליב (טמפה ביי), צ'רלס וודסון (גרין ביי) - 5